פורום אוצר החכמה

שבת יב: 'לא יקרא לאור הנר שמא יטה'.

נשאלתי למה גזרו דוקא משום 'שמא יטה'. ולמה לא גזרו שמא ייטיב הפתילה. וגם בעיקר הגזירה מדוע חששו לשמא יטה יותר מחשש שמא ייטיב הפתילה וכיו"ב.
(ואה"נ החזו"א החמיר בכל נר ואור, דלא פלוג רבנן, אבל עיקר הגזירה היא שמא יטה).

יתכן שלְמַחֵט הפתילה בזמן שדולקת (ניפוץ הפחם שמתהווה בראשה - באצבעו), אינו מעשה מצוי כ"כ, וגם טרחה ומלכלך הידים ולא גזרו שמא יעשה בידיים דס"ס זוכר ששבת. משא"כ הטיית הנר שהיא פעולה שכיחה והכרחית בנר הדולק, ונעשית מבלי משים, וכרגילות בדבר של מה בכך, ומשו"ה גזרו בה, וכפי שיוסבר להלן.

[בתפא"י אות ל"ו כתב שלמחט הפתילה ליכא חיוב חטאת (ולאו משו"ה גזרו שלא יפלה ויקרא לאור הנר). וצ"ע דאמנם כשאינו דולק א"ז תיקון מנא כמ"ש מ"ב סי' תקי"ד סקכ"ח וסקמ"ז, ורק מצד מוקצה אסור. אבל בעת שדולקת ודאי שמגביר האש, ומבעיר בידים].

תהליך יצירת הנר נעשה בשתי תבניות, חלק עליון וחלק תחתון. (בתבנית העליונה היתה חקוקה דוגמת עיטור הנר, ובליטות לפתח יציקת השמן ונקב הכנסת הפתילה. וגם חקיקה לידית אחיזה בחלקו האחורי של הנר. בתבנית התחתונה היתה חקוקה צורת שולי הנר ודפנותיו).
יצקו שכבה של חימר רך, והדקו אותו אל התבנית, העשויה אבן מוחלקת ומסותתת, או חומר חזק אחר.
לאחר שיצרו את הנר בתבנית, ולאחר שהתקשה החמר דיו בשביל להוציאו מהתבנית מבלי שיתעוות, הדקו את שתי חלקי הנר, ואפוהו בתנור. כשהתקשה הוא נהיה כלי אחד מחובר.
את חלל הנר החליקו לתוך חלל התבניות, בהידוק באצבע (רק גב הנר מהוקצע כצורת התבנית). פעמים שניתן לראות טביעות אצבע של היוצר בחלל הנר.
היות וצורת הנר המקובלת היתה כלי שטוח ונמוך, השמן שבו מתפשט על פני רוחבו. כאשר השמן היה מתמעט היו מטים את הנר בכדי לרכז את השמן לצד נקב הפתילה.
זאת ועוד, היות ופנים הנר (בשונה מגבו) לא עוצב בתבנית אלא מעשה ידיים, הרגילות שעובי שולי הנר אינו שווה לגמרי, ואף ייתכנו שקעים שבהם מצטבר שמן בחלקו האחורי של הנר, ובכדי לרכז את השמן המועט שידלק זמן רב יותר, היטוהו לצד נקב הפתילה, כדי להגביר את כמות השמן הנשאבת לפתילה, או בכדי להגביר האור אם נתמעט בגלל מיעוט השמן בפתילה.

זו הסיבה שאסרו חז"ל לקרא או לעיין לאור הנר שמא יטה. ואמנם גם בנר גבוה וכיו"ב לא פלוג כאמור, אך טעם עיקר הגזירה מצד נר המצוי.

הן אמת שגם פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן חששו בהן שמא יטה (כדכתבו הראשונים, ורע"א גליון המשנה ריש פ"ב), אלא ששם חששו שמא יציף השמן, אף כשאינו מעיין או קורא, מדגריעי טפי. אבל הטיה מצויה בכל השמנים כמבואר לעיל.

מצורפות תמונות נרות, ממוזיאון הכט בחיפה (אסור בכניסה לכהנים).

בשבת יח: חששו לשמא יחתה גחלים שהיא פעולה שיש בה יותר טרחא ושהות מהטבת הנר. וכן גזרו לעלות לאילן או לנגן או לראות רשימות כו'.
לכאורה נקטו את מה שיותר שכיח.

מבלי קשר להסברי מהו חשש 'שמא יטה' ומהי ההטיה המדוברת, שסבורני שהוא אמת,
הנך מעורר שמא גזרו בעצם על כל דבר שיכול להיטב בנר, והכל בכלל גזירת חז"ל בעצם, ולא רק משום לא פלוג (שגזרו בכל נר, וכגון אף אם הנר גבוה ולא שייכת הסיבה שהזכרנו, וכל כיו"ב). וחזקת דבריך שגם פעולות מורכבות כגון חיתוי בגחלים ותלישת עץ גזרו בהם חז"ל.

אך אי משו"ה יש לחלק שאלו פעולות שאדם עושה תוך כדי טיפול בדבר שעוסק בו, כגון שרואה תבשילו שלא לפי צרכו, וגחלים עוממות. וכן בעץ שמתוך שעולה עליו שמא יתלוש.
אבל בנר הרי לא חששו שמא ייטיבו בעיון קל, כי בודל ממנו בשבת משום מוקצה, ורק משום שמא יטה שהוא דבר המצוי בחול גזרו להכי נחתו לגזור בהכי. (משל כמו שמסופר שהעיר החזו"א לרגיל לכסוס צפרניו בחול, שהוא מחלל שבת..)
ומוכח הכי, שהרי כיון שגזרו שיהא בודל מן העץ - זה מה שיגרום שלא יתלוש.
וראיה לדברי (שא"ז דומה לשמא יחתה ושמא יתלוש), שאף שחששו שמא יטה כשמפלה כליו או קורא לאור הנר, לא חששו כשאוכל לאור הנר שמא יבוא למחט את הפחם המתהווה בראש הפתילה (אף שכהה אורו בגלל הפחם). ורק לשמא יטה, תוך כדי שמפלה או קורא, חששו.

שמעתי בשם א' מפוסקי זמנינו זצ"ל, כי כיום מותר לקרוא לאור הנר של שמן, כיון שאין חשש שמא יטה.
האם יש לזה תיעוד באיזה מקום?
לענ"ד זה נסתר מנידון הפוסקים לענין נר שעוה, אך לא השתמט לומר שאם אין חשש 'שמא יטה' מותר לקרוא אף לאור נר שמן.

יהודה בן יעקב כתב:שמעתי בשם א' מפוסקי זמנינו זצ"ל, כי כיום מותר לקרוא לאור הנר של שמן, כיון שאין חשש שמא יטה.
האם יש לזה תיעוד באיזה מקום?
לענ"ד זה נסתר מנידון הפוסקים לענין נר שעוה, אך לא השתמט לומר שאם אין חשש 'שמא יטה' מותר לקרוא אף לאור נר שמן.

משנה ברורה סימן רעה ס"ק ד
ומ"מ נ"ל דבנרות הטובים שלנו [שקורין סטארין] מותר לקרות לפניהם לכו"ע דלא שייך שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמים בחול כדי שידלק יפה ובנר (סטארין) ידוע דאין צריך להטייה כלל לעולם וכ"ש דלא שייך בו שמא ימחוט דאורו צלול מאד ואין צריך כלל לזה:

יהודה בן יעקב כתב:שמעתי בשם א' מפוסקי זמנינו זצ"ל, כי כיום מותר לקרוא לאור הנר של שמן, כיון שאין חשש שמא יטה.
האם יש לזה תיעוד באיזה מקום?
לענ"ד זה נסתר מנידון הפוסקים לענין נר שעוה, אך לא השתמט לומר שאם אין חשש 'שמא יטה' מותר לקרוא אף לאור נר שמן.

מן הסתם כוונתו שמאחר ואצלנו מצוי 'פתיל צף' - שהזזת הנר לא משמעותית כלפיו כלל וכלל [כי נשאר באמצע] - הרי זה כנרות שעווה שלא שייכת בהם הטיה, והוא כמין בפני עצמו.

יבנה כתב:

יהודה בן יעקב כתב:שמעתי בשם א' מפוסקי זמנינו זצ"ל, כי כיום מותר לקרוא לאור הנר של שמן, כיון שאין חשש שמא יטה.
האם יש לזה תיעוד באיזה מקום?
לענ"ד זה נסתר מנידון הפוסקים לענין נר שעוה, אך לא השתמט לומר שאם אין חשש 'שמא יטה' מותר לקרוא אף לאור נר שמן.

משנה ברורה סימן רעה ס"ק ד
ומ"מ נ"ל דבנרות הטובים שלנו [שקורין סטארין] מותר לקרות לפניהם לכו"ע דלא שייך שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמים בחול כדי שידלק יפה ובנר (סטארין) ידוע דאין צריך להטייה כלל לעולם וכ"ש דלא שייך בו שמא ימחוט דאורו צלול מאד ואין צריך כלל לזה:

שאלתי על נר שמן, ולא על נר פראפין - הדומה לנר סטארין שעליו דיבר המשנ"ב, שבו החומר אינו נמס כלל ואינו דומה לשמן, וממילא לא שייכת בו הטיה.
גם בנרוני פראפין (שעוה) שהחומר נמס, יש מהפוסקים שכתבו שאף למשנ"ב יש בו איסור, שהריי שייכת בהם הטיה.