פורום אוצר החכמה

הנה הלכה פסוקה היא בש"ע (סי' צה ס"ג):
מניח ידו על לבו כפותין (פירוש כקשורין) הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו, באימה ביראה ובפחד. וכו'. ע"כ.

מפני מה ועל מה סמכו רוב העולם שלא נזהרים בזה?

במשנ"ב מביא שהכל לפי המנהג של המקום לעמוד לפני מלך.

ובזה"ז דומני שלא יימצא מי שיעמוד לפני מלך ויתנענע ויוזיז ידיו, אלא ידיו יהיו "מקובעות" יחסית באיזה תנועה.

וה"ה להחזקת סידור וכיו"ב. שלא נוהגין כך לפני מלך..

ובכלל על עצם התנועה המקובלת בתפלת י"ח, שמנענע עצמו, ג"ז צ"ב לאור הנ"ל.

בדקתי בספר "אישי ישראל" וכמדומני שהוא פספס את ההלכה הזו. לא מצאתי שם התייחסות לגמרא שבת י. שהיא מקור הדין דרבא פכר ידיה וכו'. וצ"ע.

דברי ערה"ש סי' צ"א

ויש שקשה עליהם להתפלל באופן זה, אלא מניחים הידים על הסטענדע"ר או על הדף הדבוק בכותל, ואין כלל קבוע בזה, וכל א' יעשה כפי מה שמטוב לו להתפלל באופן זה

לענד כתב:דברי ערה"ש סי' צ"א

ויש שקשה עליהם להתפלל באופן זה, אלא מניחים הידים על הסטענדע"ר או על הדף הדבוק בכותל, ואין כלל קבוע בזה, וכל א' יעשה כפי מה שמטוב לו להתפלל באופן זה

יש"כ
והיא גופא מנא ליה
הרי דינא דגמרא הוא לעמוד כעבדא קמיה מריה
וזה לא בגלל הנוחות בתפלה
אא"כ ס"ל שאם זה מפריע לכוונה שאני, ולפ"ז זה רק מדוחק גמור,
והרי כ"א יכול להתרגל בכך אם ירצה,
וגם לעמוד בהצמדת רגליים זה לא נח.. אלא שכך הורגלנו. ומאי שנא.

דרופתקי דאורייתא כתב: בדקתי בספר "אישי ישראל" וכמדומני שהוא פספס את ההלכה הזו. לא מצאתי שם התייחסות לגמרא שבת י. שהיא מקור הדין דרבא פכר ידיה וכו'. וצ"ע.

שם פכ"ג ס"ג ובהערות. [את ההלכה הוא לא פספס, אכן הוא לא מתייחס ישירות לגמ' - נראה לי שגם זה לא סגנון הספר]