גם זו לטובה כתב:חטאת בנזיור ויולדת יש הסברים בחז"ל,
האם יש בחז"ל/קדמונים הסבר על חטאת של זב וזבה, על שום מה?
[ולמה מביאים עוף ולא בהמה?]
חוות דעת כתב:גם זו לטובה כתב:חטאת בנזיור ויולדת יש הסברים בחז"ל,
האם יש בחז"ל/קדמונים הסבר על חטאת של זב וזבה, על שום מה?
[ולמה מביאים עוף ולא בהמה?]
כמו"כ יל"ע בקרבן של גר (כריתות ח:) מה ענינו
רש"י פרק היה מביא:גם זו לטובה כתב:חטאת של זב וזבה על שום מה? ולמה מביאים עוף ולא בהמה?
לתשומת לב: כל הטמאים הללו - קרבן חטאתם עוף הוא, מלבד מצורע עשיר.יֵשׁ טֻמְאוֹת שֶׁהִצְרִיכָן הַכָּתוּב כַּפָּרָה לְטָהֳרָתָן: זָב וְזָבָה, וְיוֹלֶדֶת, וּמְצֹרָע, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא.
מן הענין לציין דברי רבי יהודה בפ"ק דנדרים שאמר לפי שיטה זו:ביקורת תהיה כתב:לשמעון הצדיק דלא סבירא ליה דנזיר חוטא הוי, ולרבי אלעזר דאמר דנקרא 'קדוש', לא נתפרש מה טיבה של חטאת נזיר טהור.
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה
עַל יְדֵיהֶן. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין? עוֹמְדִין וּמִתְנַדְּבִין נְזִירוּת לַמָּקוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיְּבוּ קָרְבַּן חַטָּאת לַמָּקוֹם.
עושה חדשות כתב:ציינתי בעבר לדברי החינוך.
רָאָה הָאָדָם קֶרִי – חַיָּב טְבִילָה מִן הַתּוֹרָה. אִם אָמַר 'מִי רָאָה אוֹתִי? אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!' הֶעֱבִירוֹ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו. שׁוּב רָאָה קֶרִי וְאוֹמֵר 'מִי רוֹאֶה אוֹתִי? אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!' וְכֵן בְּפַעַם שְׁלִישִׁית – עוֹבֵר עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: 'וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב', וְעָבַר עַל מַה שֶּׁכָּתוּב: 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר'. לַסּוֹף הוּא נַעֲשֶׂה זָב מִתּוֹךְ דְּרָכָיו. וְאִם חָזַר וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – מְרַפְּאִין אוֹתוֹ, וְאִם לָאו – הֲרֵי הוּא זָב עַד יוֹם מוֹתוֹ.
אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, וְאָמְרָה 'מִי רָאָה אוֹתִי? אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!' הֶעֱבִירַתָּה מִכְּנֶגֶד פָּנֶיהָ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה פְּעָמִים, וְעָבְרָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: 'וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ' וְגוֹמֵר, וְעָבְרָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב: 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל' וְגוֹמֵר. לְסוֹף נַעֲשֵׂית מִתּוֹךְ דְּרָכֶיהָ זָבָה יָמִים רַבִּים. אִם חָזְרָה וְעָשְׂתָה תְּשׁוּבָה – מְרַפְּאִין אוֹתָהּ מִיָּד, וְאִם לָאו – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ.