פורום אוצר החכמה

האם מותר מעיקר הדין לסמוך על הפוסק היחיד, ואם לא איך הפוסק שיודע שרבים חולקים עליו יכול להתיר ולהכשיל את הכלל?

לפוסק עצמו ודאי מותר להסתמך על דעתו. וכך גם תלמידיו.
הציבור הרחב, יש חכמים שסבורים שא"א להסתמך על דעתו, ויש בזה את הדין מהתורה של אחרי רבים להטות.
ויש חכמים שסבורים שאין בזה דין רוב כי לא נתנו הצדדים זה עם זה, וא"כ בפשטות זה מוגדר כספק, וא"כ בדאורייתא צריך להחמיר ובדרבנן אפשר להקל.

הפוסק עצמו, את מי הוא מכשיל? זכותו לחשוב ולהביע את דעתו, ולנהוג בעצמו כפי דעתו וכך גם תלמידיו.

הריף והראש והרמב"ם דנו זה זה עם זה? למה הב"י הכריע כרוב? וכן הוא תמיד בכל הפוסקים שמכריעים כרוב.

אם אסור לסמוך על פוסק יחיד הסומך עליו יענש מן השמים, נמצא הפוסק היחיד שפוסק לרבים להקל גורם לסומכים עליו להיענש, והיה צריך לסייג שזאת דעתו אבל לא כדאי לסמוך עליו כדי לא ליענש.

אני לא מבין מה אתה רוצה, כתבתי שיש חכמים שסברו שיש דין רוב גם במקרה שלא דנו זה עם זה.

כלומר החכמים האלה חלקו על הבית יוסף וכל הפוסקים שתמיד פוסקים כרוב? האם יש הכרעה בדבר זה?

יש פוסקים שמתיחסים לרוב בצורה אמצעית, מצד אחד לא כמו אחרי רבים להטות בבית דין, שהוא נאמר בכל אופן ובכל ענין, וכדומה גם כשהרוב קטן מהרוב בחכמה ובמנין, וגם ברוב של 51%. ומצד שני רואים בזה כן נתון שמהוה משקל בהכרעה, והרבה פעמים הם מצרפים את זה [למשל בהכרעה של קו התאריך כמדומה שהיתה הכרעה של רוב הרבנים נגד החזו"א]. אאל"ט הרעיון הזה בעצמו כתוב בחזו"א אבל אני לא בטוח.