פורום אוצר החכמה

במדרש מובא: לאחר שכבר היו ליִשי שבעה בנים, התחדש לו הספק לגבי עצמו לפי מה שאמרה התורה בדברים כ''ג, ד'-ה': "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְיָ עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" ומאחר שאין מדובר בנשים, כי אין זו דרכן של הנשים לקדם בלחם ומים, ההלכה היא: מואבי ולא מואבית. אך הלכה זו היתה רופפת באותו הדור, ולכן, מתוך הסַפֵק ישי פרש מאשתו (אך לא גרש אותה): שמא הפסוק כולל גם מואבית?! ואולי כצאצא של רות המואביה הוא בעצמו מואבי, ואסור הוא לבוא על אשתו שהיא בת ישראל כשרה?!



אך לאחר שהיה ישי פרוש מאשתו במשך מספר שנים, חשב שאין לו לאדם לישב בלא אשה. מה עשה? לקח את שפחתו לאשה בתנאי, אמר לה: הרי את משוחררת על תנאי. שאם התורה אמרה מואבי ואף מואבית, הרי היא שפחה והוא שהוא בן בנה של רות המואביה, אסור לו לבוא בקהל ומותר בשפחה. ואם התורה אמרה מואבי ולא מואבית, הרי היא משוחררת ומותרת ליהודי.



אשתו של ישי - ניצֶבֶת בת עדיאל שהיתה צדקת גדולה (לפי "פחד יצחק" ד' דף פ''ז סגולה לומר את שמה: ומי שמזכיר שמה של ניצבת בת עדיאל אֵם דוד המלך י''ז פעמים תפילתו נשמעת), נצטערה צער גדול על שצדיק זה - בעלה, פרש ממנה. השפחה אשר ראתה את געגועיה של ניצבת בת עדיאל אשת ישי לבעלה, הלכה ומסרה לה את הסימנים, כפי שעשתה רחל אמנו כאשר מסרה את הסימנים ללאה אמנו. אשת ישי התקדשה מאוד והתפללה לה' ובאה במקום השפחה, והקב''ה נתן לה הריון. אך ישי שהיה סבור כי בא על שפחתו, בא בעצם על אשתו אשר התעברה ללא ידיעתו, ונולד דוד.



כאשר ראו בני ישי שאמם בהריון למרות פרישת אביהם ממנה, אמרו לאביהם שאמם הרה לזנונים ויש להורגה ואת העובר שבמעיה - את דוד. באותה שעה נצטער ישי צער גדול מאוד ואמר לבניו: הניחו לה שתלד ולא תוציאו לעז עליכם, ויהיה הוולד (דוד המלך) מאוס, לא יתערבב בישראל אך גם לא יפרסמו את "פסולו". וכדי למנוע את הקלון, נדחה דוד על ידי משפחתו ונשלח לרעות את הצאן הרחק מביתו, מהוריו ומאחיו. דוד היה ה"כבשה השחורה". העם שלא ידעו מדוע דוד מרוחק מכל אנשי ביתו, נתנו לבם לשער עליו דברים שלא היו בו, והיו טופלים עליו אשמות רבות. הם חשדו שמא יש תרבות רעה בבית ישי.


חיפשתי בילקוט שמעוני ולא מצאתי.

עיי' בילקוט המכירי תהילים קי"ח. זהו מקור המעשה.

אמנם צ"ב שהרי ישי אחד מאלו שמתו בעטיו של נחש ללא שום חטא.
ואולי כלפי שמיא גליא שהיה באונס, ומכיוון שהיה בהיתר, א"כ בצרוף האונס לא חשיב עבירה.

מה גם שמתאים הדבר לכל השתלשלות זרע דוד, מהצלת לוט שהוא ענין קשה, כי הרי אברהם עם כל גדולתו ותקיפותו בבקשתו להצלת סדום לא נענה, ואילו לוט רק ביקש להציל את צוער- ונענה.
באופן עקיף של הנהגת היחוד מתגלגל זרע דוד לקיום קבוע עד ביאת משיח. כמו כן מעשה בועז ביומו האחרון. וכל היתר עמונית וכו'.
וע"כ גם ענין זה מצטרף לכל האופן המוזר של קיום זרע דוד.

יישר כח. יש את ילקוט המכירי כאן ברשת?

לא הבנתי שאלתך, איזו עבירה יש כאן לישי?
שציער את אשתו?

אם דוד הוא מבני תמורה. זה בא ממצוה?
לא יודע ברגע זה להצביע על העבירה שעובר היוצר את בני ט' מידות. אבל זה ברור.

יישר כח, מצאתי את זה בהיברו בוקס.

אמנם כל הקטע הראשון שהובא באתר שממנו לקחתי את הדברים, שהיה לו ספק במואבי ולא מואבית, כל זה לא כתוב שם.
רק כתוב שפרש מאשתו ג' שנים ולא מבואר מדוע. גם לא כתוב שם שעשה תנאי עם השפחה. מעניין מהיכן לקחו כל זאת.

הערתך נכונה היא. הרי חשב שהיא שפחתו ולא אשתו. אבל גם תשובתך נכונה, שהרי כלל לא ידע ואין זה חטא.
יישר כח גדול.

זכורני שהרחיד"א מדבר בזה (ואולי אפילו בכמה מקומות) מדוע דוד לא נחשב כבן תמורה. כמדומה שמדבר גם על יעקב שחשב שזו רחל.

באלפא ביתא קדמייתא דשמואל זעירא, לר' שמואל אשכנזי, נכתב מאמר ארוך בענין (שם המאמר 'בן תמורה', כדומני).
(הספר אינו באוצר)

יפה לראות בספר התודעה לחודש סיון, את כל העניין וביאורו יפה יפה ובשפתו הנפלאה של ראאכ"ט ז"ל

מתפעל כתב:אמנם כל הקטע הראשון שהובא באתר שממנו לקחתי את הדברים, שהיה לו ספק במואבי ולא מואבית, כל זה לא כתוב שם.
רק כתוב שפרש מאשתו ג' שנים ולא מבואר מדוע. גם לא כתוב שם שעשה תנאי עם השפחה. מעניין מהיכן לקחו כל זאת.

כמדומה שמקורו בי' מאמרות לרמ"ע, חיקור דין, ח"ג פ"י.
בענין הרחיד"א, ראה מדבר קדמות ע' ראובן (מזכיר גם את דוד) ובאריכות בפתח עיניים נדרים כ' ד"ה בן תמורה.

הבונה כתב:

מתפעל כתב:אמנם כל הקטע הראשון שהובא באתר שממנו לקחתי את הדברים, שהיה לו ספק במואבי ולא מואבית, כל זה לא כתוב שם.
רק כתוב שפרש מאשתו ג' שנים ולא מבואר מדוע. גם לא כתוב שם שעשה תנאי עם השפחה. מעניין מהיכן לקחו כל זאת.

כמדומה שמקורו בי' מאמרות לרמ"ע, חיקור דין, ח"ג פ"י.
בענין הרחיד"א, ראה מדבר קדמות ע' ראובן (מזכיר גם את דוד) ובאריכות בפתח עיניים נדרים כ' ד"ה בן תמורה.

ה"פתחי תשובה" [אבהע"ז סי' ד' ס"ק כ"ה] הביא בקצרה מדרש זה בשם הרמ"ע מפאנו במאמר חיקור הדין.
והוכיח ממדרש זה דגר עמוני מותר בשפחה.
[אמנם לענ"ד דבריו צ"ע דהא הצד שלגר עמוני יהיה אסור בשפחה, ולא יהיה דינו כממזר המותר בשפחה, משום
דבממזר התירו כדי להכשיר זרעו דבלי זה לא יהיה לו זרע כשר, אבל עמוני דגם אם ישא גיורת הבנות תהיינה כשרות
לא התירו לקחת שפחה. וא"כ שוב אין ראיה מישי דהרי הוא חשש דגם מואבית אסורה וא"כ באמת אין אפשרות
להכשיר זרעו דגר עמוני או מואבי, אבל להלכה דמואבית מותרת שוב אפ"ל דלא התירו. וצ"ע]

זכור לי מאמר בנושא ב'מגדים'.

בהערה אחת (אינני זוכר אם היא מופיעה שם): קשה לקבל דעה (המובאת במדרש מאוחר) שישי שהיה גדול הדור לא היה מודע להלכה 'מואבי ולא מואבית'.

אגב, המדרש המקורי הוא פחות מעודן ומייחס תאוה פשוטה של ישי לאותה שפחה...

לא מובנת השאלה הרי גם שאול הסתפק בדבר

אגב, האם ידוע בן כמה היה דוד כאשר שמואל משח אותו למלכות?

מתפעל כתב:אגב, האם ידוע בן כמה היה דוד כאשר שמואל משח אותו למלכות?

לפי חישובים ניתן לומר שהיה פחות מבן עשרים.

יישר כח
איך אתה עושה את החישובים הללו?

שם בילקוט המכירי מובא שהיה בן כ"ח שנים אם הבנתי נכון. ובאמת חשבתי שהיה הרבה יותר צעיר.

מתפעל כתב:יישר כח
איך אתה עושה את החישובים הללו?

שם בילקוט המכירי מובא שהיה בן כ"ח שנים אם הבנתי נכון. ובאמת חשבתי שהיה הרבה יותר צעיר.

איני יודע איך הוא עושה את החישובים, אך מחשבון פשוט של סדר הימים בספר שמואל ומלכים נראה דהיה בסביבות כ"ח [ובכל אופן לא פחות]
דהרי דוד המלך נפטר בגיל שבעים. ארבעים שנה היה מלך, נמצא שמלכותו בפועל החלה כשהיה בגיל שלושים.
אמנם הוא נמשח ע"י שמואל עוד קודם לכן, אבל ברור שהיה זה בימי מלכותו של שאול. ימי מלכותו של שאול היו שנתיים ככתוב בספר שמואל,
וכן הוא בסדר עולם, [אמנם יש שפרשו ששנתיים זה מעת חידוש מלכותו בגלגל, ומ"מ ברור שדוד נמשח אח"כ]
וא"כ היה דוד בן כ"ח כשנמשח שאול, וברור שבשעה שהוא עצמו נמשח היה יותר מכ"ח.

יישר כח

ובן כמה היה כשנלחם עם גולית?

כי שם אומר לו שאול שהוא נער.
אמנם גם בזמן משיחתו אומר ישי שיש לו עוד בן קטן. אבל כמובן ניתן לפרש שהוא הכי קטן מכולם ולא קטן ממש.

מתפעל כתב:יישר כח

ובן כמה היה כשנלחם עם גולית?

כי שם אומר לו שאול שהוא נער.
אמנם גם בזמן משיחתו אומר ישי שיש לו עוד בן קטן. אבל כמובן ניתן לפרש שהוא הכי קטן מכולם ולא קטן ממש.

עיי' רמב"ן גבי יוסף בן שבע עשרה שנה והוא נער שתמה איך יקרא בן י"ז בשם נער (!) והביא שעל רחבעם בגיל ארבעים נאמר נער

האחרונים האריכו בכל זה עין בחזון עובדיה על הגדה של פסח על הפסוק אבן מאסו הבונים, ובמאור ישראל פסחים קיט, ובחזון עובדיה יו"ט על מגילת רות פ"ד כב.