פורום אוצר החכמה

בעלון בית מרן פרשת בשלח הערה 8, הובא שהגר"א היה קורא ק"ש בהברה ספרדית,
אשמח לשמוע מקור לאמירה זו.
צירפתי את הקטע מהתיקוני זוהר שהביא, באות ש"ח. (מעריכת הרב גיל פת)

אין צריך לחפש מקור, כי אין מקור.
'מבטא הספרדים' המדובר כאן, שאינם מבדילים בין ב' ופ' דגושה ורפויה, אינו ידוע היום אף בין הספרדים, למעט כמדומה בני בבל שלא הבדילו באות ב' בין דגש לרפה.
ועי' מאירי מש"כ על דברי הגמרא.

ואולי נתחלף לו בר' נתן אדלר, או בעדות זו

להד"ם, ואין אחד מתלמידי הגר"א שמעיד על כך לא במעשה רב, ולא בתוספת מעשה רב וכו'

יוצא פוניבז' כתב:'מבטא הספרדים' המדובר כאן, שאינם מבדילים בין ב' ופ' דגושה ורפויה, אינו ידוע היום אף בין הספרדים, למעט כמדומה בני בבל שלא הבדילו באות ב' בין דגש לרפה.

א. עכ"פ מדברי הגר"א יש ראי', שלדעתו הנכון הוא - כמבטא הספרדים - לגבי זה שאצלם הדגש הקל אינו מבחין בין שני סוגי ת'.

ב. לכאורה מדבריו יש ראי' כזאת - גם לגבי האות ב', שלדעתו הנכון הוא כמבטאם של אלה - ששפת אמם היא ערבית (לאו דוקא בני בבל) - ושבגלל זה אינם מצליחים לבטא את המבטא האשכנזי של ב' רפוי'. אם כי יש לציין שאי-ההצלחה הזאת מתרחשת, רק לגבי דוברי הערבית המסוימים הנזכרים לעיל, ולא לגבי כל הספרדים.

ג. ומיהו צע"ג - מה התכוון לגבי האותיות כ'/פ' - שהלא, אצל כל העדות - בלי יוצא מן הכלל - כולל הספרדים (כולל אלה ששפת אמם היא ערבית כולל בני בבל), הדגש הקל בקריאת ס"ת כן מבחין - בין שני סוגי כ' - וכן בין שני סוגי פ'.

ד. ובמיוחד צע"ג מה התכוון לגבי האותיות ג'/ד', שהלוא דווקא הדגש הקל של האשכנזים אינו מבחין - בין שני סוגי ג' - וגם לא בין שני סוגי ד', מה שאין כן הדגש הקל שבקריאת התורה של בני בבל ותימן כן מבחין - בין שני סוגי ג' - וכן בין שני סוגי ד'.

אורח כתב:להד"ם, ואין אחד מתלמידי הגר"א שמעיד על כך לא במעשה רב, ולא בתוספת מעשה רב וכו'

כלפי מי מוטח לעיל הביטוי להדם?

האם כלפי פותח האשכול, שכביכול מייחס לעלון "בית מרן" - את מה שכביכול לא כתוב בעלון?
או שמא כלפי עורך העלון, שכביכול מייחס לגר"י יוסף - את מה שכביכול לא אמר הגר"י יוסף?
או שמא כלפי הגר"י יוסף, שכביכול מייחס לגר"א - את מה שכביכול לא עשה הגר"א?
או שמא כלפי הגר"א, שכביכול מייחס לספרדים - מבטא שאותו הם כביכול לא מבטאים?

דבר אחד בטוח: הביטוי "להדם" לא מוטח לעיל - כלפי תלמידי הגר"א, שהלא עליהם נטען לעיל - שהם שתקו בעניין זה.

להד"ם מתייחס לאומר שהגר"א קרא ק"ש בהברה ספרדית

אורח כתב:להד"ם מתייחס לאומר שהגר"א קרא ק"ש בהברה ספרדית

האמנם "לאומר שהגר"א" וכו' ?

אבל מי בכלל אמר כאן משהו על הגר"א ?

באשכול הזה אין אף גולש שייחס למאן דהו את האמירה שהגר"א קרא ק"ש בהברה ספרדית.

מה שכן יש באשכול הזה, זה גולש, שייחס לעלון בית מרן את האמירה - שהגר"י יוסף ייחס לגר"א - "קריאה" (לא אמירה אלא קריאה) של שמע בהברה ספרדית.

לפי הבהרתך הנוכחית עולה בבירור, שאמירת להדם לא הוטחה כלפי הגר"א עצמו, ולכן לא נותרו כעת הרבה ברירות: או שהאמירה להדם הוטחה כלפי הגולש הנ"ל (אף כי הוא לא אמר כלום על הגר"א אלא רק על העלון הנ"ל), או שהיא הוטחה כלפי העלון הנ"ל (אף כי הדברים המיוחסים לו אינה דברים על הגר"א אלא דברים על הגר"י יוסף), או שהיא הוטחה כלפי הגר"י יוסף (אשר אליו מיוחסת אמירה על איך שהגר"א קרא את שמע).

אלו הן שלושת הברירות ואין בלתן, ולכן שאלתי - לאיזו משלושתן הייתה הכוונה כלומר - כלפי מי הוטח להדם, אך טרם קיבלתי תשובה ברורה, אלא קיבלתי רק תגובה סתמית "לאומר שהגר"א" - אף כי באשכול הזה אין כאמור אף גולש שייחס למאן דהו אף אמירה על הגר"א.

איך שלא יהי', דבר אחד בטוח: "לא ראינו" [בספרי תלמידי הגר"א] "אינה ראי' " [לכך שלא היו דברים מעולם]. תדע, שהלא (בספרי תלמידי הגר"א) גם לא ראינו שהגר"א אמר אי פעם "לאבּאס ריטאס" - שאגב פירושו בליטאית "בוקר טוב", אז האם זה אומר שהוא אף פעם לא אמר לאבּאס ריטאס?

ומ"מ אני עדין תוהה, האם בק"ש הגר"א קרא את המילה "את" כמו האשכנזים או שמא כמו הספרדים, אחרי דבריו הברורים (בפירושו על תיקוני זוהר) לטובת המבטא הספרדי של האות ת'. עכ"פ לענ"ד - אין זה מופרך לטעון - שבק"ש הוא קרא את המילה "את" כמו הספרדים, ולכן אם נכון הוא מה שמיוחס לגר"י יוסף אז שמא לכך הוא התכוון כשאמר כי - הגר"א קרא שמע כמו הספרדים - אלא שהגר"י יוסף קיצר בדבריו (או שמא דבריו בעלון הנ"ל קוצרו) בעוד שהוא התכוון אפוא להגיד כי בק"ש הגר"א קרא את המילה "את" כמו הספרדים. ממש ממש לא מופרך, אף כי טרם הוכח.

הפשטן כתב:האמנם "לאומר שהגר"א" וכו' ?
...

במחילה, הלדקדוקי עניות וכו' הנכתב למעלה ייקרא פשטות?

הפצת המעיינות כתב:הלדקדוקי עניות וכו' הנכתב למעלה ייקרא פשטות?

לדעתך - אלו דקדוקי עניות, אבל לעניות דעתי - כל מה שכתבתי למעלה לא נועד אלא כדי להגיע למסקנתי הסופית - זאת המובאת בפיסקה האחרונה של הודעתי הקודמת, בעוד שלענ"ד - מסקנתי הסופית הנ"ל - בהחלט משקפת פשטות.
והקורא ישפוט.