הרחה בהדס שנקטף ע"י גויים ביום טוב

[כדכד]

הגמרא בעירובין מ' ע"א מסיקה שיש להמתין עד בכדי שיעשו ופסק זאת הרמב"ם בהלכ' יו"ט פ"ב ה"י
השו"ע לאר הביא זאת כלל.
מצאתי במנחת שלמה ח"א סי' ה' בהערה בסוגריים שהקשה מדווע לא הביאו השו"ע.
היש פותר לשאלה זו?

[כמעיין המתגבר]

הגמרא בעירובין מ' ע"א מסיקה שיש להמתין עד בכדי שיעשו ופסק זאת הרמב"ם בהלכ' יו"ט פ"ב ה"י
השו"ע לאר הביא זאת כלל.
מצאתי במנחת שלמה ח"א סי' ה' בהערה בסוגריים שהקשה מדווע לא הביאו השו"ע.
היש פותר לשאלה זו?

בבית יוסף סי' תקטו הביא כך בשם הר"ן.

[כדכד]

ועדיין אין מבואר מדוע לא הביא זאת בשו"ע

[חגי פאהן]

מה זה שונה מכל מלאכה שגוי עשה בשביל ישראל ביו"ט שצריך לחכות בכדי שיעשו, שהביא בסי' שכה ס"ו?

[כדכד]

השאלה אם הרחה בהדס נחשבת הנאה.
עכ"פ יש על כך סוגיא בגמרא ורמב"ם הביא זאת בלשון "ואפילו משמע שיש בזה חידוש וע"כ לכאורה היה השו"ע צריך להביאו

[כמעיין המתגבר]

ועדיין אין מבואר מדוע לא הביא זאת בשו"ע

יש הרבה דברים שמרן הביא בבית יוסף ולא בשלחן ערוך, ובפרט שכאן זה דוגמא ולא דין חדש.

[כדכד]

זו לא דוגמא
ראה בהודעה שמעליך שיש חידוש בדין זה

[כדכד]

להבנת החידוש שבכך העתקתי מפרוייקט השו"ת:
חידושי הרשב"א מסכת עירובין דף מ עמוד א
גירסת הספרים הנהו בני גננא דגזו להו עכו"ם אסא ביומא טבא ...וא"ת לאורוחי אמאי צריך להמתין כלל ואפי' מיו"ט עצמו לשתרי דהא לאו מידי אתעביד ביה לגבי ריחא דהא אמרי' [סוכה לז ב'] הדס במחובר מותר להריח בו דכיון דלריחא קאי לא אתי למקציה אתרוג במחובר אסור להריח בו דכיון דלאכילה קאי אתי למקציי', וי"ל דמ"מ אי בעי ליה הכא לאורוחי ביה לא אפשר לי' אלא על ידי קציצה והא אתעבידא ביה מלאכת איסור מחמתיה, ומ"מ לא ניחא דאי משום הא אפי' ביום טוב עצמו לישתרי לישראל אחר שלא באו בשבילו דהא הכא לא אתקצאי לריחא והו"ל כפירות שבאו מחוץ לתחום בשבת בשביל ישראל זה שהוא מותר לישראל אחר אפי' ביומן דעד כאן לא אסרו בשיש במינן במחובר אלא משום מוקצה וכדכתבינן לעיל, וי"ל דהכא נמי לא אסרוה אלא אבני גננא דגזו לה בשבילם, והראב"ד ז"ל תירץ דההיא דסוכה דשרי לאורוחי ביה היינו דוקא במחובר דאפי' שרית ליה לא אתי למקצייה אבל הכא דתלוש ולצורך גננא אי שרית ליה אתי למטלטליה ולמיעבד מיניה הגננא והוה ליה כאתרוג במחובר דאסור משום דדילמא אתי למקצייה לצורך אכילה, ור"ח ז"ל גריס במסכת סוכה הדס במחובר אסור להריח בו דכיון דלריחא קאי אתי למקצייה כלומר דלית ליה היכירא ואתי למקצייה אתרוג במחובר מותר להריח בו דכיון דלאכילה קאי לא אתי למקצייה כלומר דאית ליה היכירא ולא אתי למקצייה, והילכך הכא נמי מוקצה הוא מחמת איסור מלאכה וצריך להמתין לערב עד כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב, וכמו שפירש"י ז"ל: