א) בשו''ע סו''ס תל''ו ישנו דין שהינו לכאו' מחודש וצ''ב, שאם דייר ישראל עוזב את בית העכו''ם בו התגורר בתוך שלושים יום לפסח, אזי אם הוא לא יכנס לפני פסח לדירה אחרת (אלא יצא בשיירה או למדינת הים), ''יש מי שאומר'' שחובה עליו לבדוק חמץ בבית הנכרי בו התגורר לפני שיעזוב אותו. וזאת ע''מ שיהיה לו היכן לקיים מצוות בדיקה, דאל''ה כיוון שאינו נכנס לדירה אחרת לא יהיה לו היכן לקיימה.
והמשנ''ב מבאר שאם יכנס לדירה אחרת ויקיים שם מצוות בדיקה, אזי באמת אין כל צורך שיבדוק בבית הנכרי קודם עזיבתו, היות שאם נשאר לו שם חמץ הרי הוא מפקירו או משאירו לנכרי, שהרי הוא עוזב את ביתו עולמית. מבואר מהדברים שיש כאן גדר מחודש של חיוב בדיקה רק ע''מ שתהיה לו היכ''ת לקיים מצוות בדיקה, אע''פ שלכאו' אין לו שום שייכות לחמץ שישאר בבית הנכרי אחר שיעזבנו. ולשון השו''ע היא שלדעת ''יש מי שאומר'' הרי זו חובה ממש, ולכאו' צ''ב מה''ת.
ב) ועוד נפלאתי טובא, שכתב המג''א שאם הבעה''ב שאת דירתו הוא עוזב הינו ישראל, או אפי' אם הבעה''ב נכרי אבל יכנס תחתיו דייר חדש ישראל, אזי לכו''ע א''צ ישראל קמא לבדוק קודם עזיבתו, היות שהישראל הבעה''ב או הישראל הדייר החדש יבדקו בעצמם.
ולכאו', ממ''נ, אם זה דין בבית עצמו שבו התגורר ואותו הוא עוזב, אזי מדוע באופן שהבעה''ב הוא נכרי והישראל שעוזב יכנס לבית אחר, הדין פשוט שא''צ לבדוק את בית הנכרי? אלא שכפי שביאר המשנ''ב אין דין לבדוק את הבית מצד מה שהשאיר שם חמץ היות שעוזבו ומפקירו עבור הבעה''ב הנכרי. וכל הדין המחודש לבדוק הוא רק באופן שיוצא בשיירה וע''מ שתיהיה לגברא הספציפי הזה שעוזב את הבית היכי תמצי לקיים מצוות בדיקה בבית כל שהוא. אידך א''כ, מדוע אם יהיה שם ישראל אחר שיבדוק, אזי לכו''ע אין הדייר הראשון צריך לבדוק ואע''פ שיוצא בשיירה? הלא אין כאן דין בבית כ''א דין בגברא! ואחרי הכל לגברא המסויים הזה (הדייר הראשון) לא תהיה היכ''ת לקיים מצוות בדיקה בביתו!