פורום אוצר החכמה

האם מצאנו שיש להקפיד ש"כל כלי שרת" יהיה "מלא וגדוש" בעבודת המקדש. למשל, בקבלת הדם מקרבן הנשחט, יש להקפיד למלאות את המזרק ככל היותר עד לשפתו?
זה נידון בחז"ל או בראשונים לכאן או לכאן?

את המשפט "כל כלי שרת מלא וגדוש" הבאתי מדברי חד מקמאי בחיבור כת"י, הכותב כן כהסבר למשנת תמיד, ה ד: "מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף.... מחזיק שלשת קבים והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת".
הוא כותב כן:

היו גודשין לו בזך מלא וגדוש, דכל כלי שרת מלא וגדוש, דכתי'ב (במדבר ז יד): "מלאה קטורת".

משמע, שזה היה דין בכל עבודת המקדש. וזו לא מצאתי.
(ובנוגע לקטורת כן גם כתב בשיטה לרשב"י ועוד ראשונים, אבל לא על זה אני שואל)

אולי זה קשור לכאן

במנחות פז סע"א: "מלמד ששתי עשרונות היו במקדש, אחד גדוש ואחד מחוק, גדוש - שבו היה מודד לכל המנחות, מחוק - שבו היה מודד לחביתי כהן גדול. וחכמים אומרים: לא היה שם אלא עשרון אחד".

אם אתה שואל על 'מלא' יעויין מנחות ח. 'מלאים' אין מלאים אלא שלמים
ויעויין רש"י זבחים פח. שפירש שאין כל"ש מקדשין אלא מלאים "כלומר שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר אם יבש הוא שיהיה שם עשרון שלם למנחה ואם מנחת נסכים היא שניתנה בכלי יהא שם ג' עשרונים לפר וב' עשרונים לאיל אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן".
זה שצריך גודש בכלי זה עוד עניין, ויעויין תוס' מנחות שם ח: דהיו מדקדקין בשל יבש שיהיה גדוש תילתא כדרך שאר מידות.

כפי זכרוני הדל היה כן דין לכתחילה בכל כלי המקדש, ולצערי הרב איני מוצא זאת כעת. רק אציין בקצרה למה שעלה לי בחיפוש.
בכרם אליעזר נגעים סי' צ"ב דן בזה בהרחבה, ומביא כמה וכמה דוגמאות וראיות.
ע"ע מהר"ם שיק תריג מצוות מצוה צ"ח.
ועי שפתי מלך עמ' רפג - על הרש"י בשבת שכותב שהכפות היו מלאות לבונה (ולמעוניינים, גם בקדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו 'על החלות הושמו שני בזיכי זהב מלאות לבונה).

רוב תודות לכולם!! עזרתם לי מאוד.