פורום אוצר החכמה

שאלה: האם מישהו יודע תירוץ נכון לסתירה בדברי רש"י בשבת פרק שביעי (דף עה) מול דף קג, לגבי פסיק רישא דלא ניחא ליה או דלא אכפת ליה?
וכבר תמה על זה רע"א בגליון הש"ס בדף קג.
אע"פ שמקובלנו שקשה מאד ליישב קושיות של רע"א, מ"מ מצוה לתרץ דברי רבינו רש"י.
בתומ"ר
עמיחי כנרתי

נ.ב: "ר"ע איגר זה סולת נקיה, אסור להתווכח. הרב מטווריג אמר שמי שמתרץ קושיה של רע"א- סימן שהוא עם הארץ... עם הסברא (שלו) א"א להתווכח. מה שהרב מטווריג אמר ה כנגד צעירים שחושבים שמתרצים" (הגר"א שפירא זצ"ל, ר"י מרכז הרב, "אמרי שפר" עמ' שלו).

עיין בספר גור אריה למאור עינינו המהר"ל על הסוגי' בכלל גדול דבפסיק רישא ממש החותך ראש התרנגול או הסוחט החילזון באצבעותיו א"א כלל להיחשב כאינו מתכוון, ורק יש לדון משום מתעסק, ולכן רש"י פי' שיש לו כוונה הפכית שכל עצמו מתכוון שלא להוציא נשמתו וחשיב כמתעסק אצל הוצאת נשמה ופטור, אולם בסוג' דף ק"ג לעניין מזרד בארעיה דחבריה כיון והיא פעולה אגבית שזרד זרדים וממילא התייפתה הקרקע ואין כאן פעולה ישירה כפציעת חלזון ופסיק רישא ממש, גם אם לא אכפת ליה גרידא ראוי שייחשב כאינו מתכוון אף שהוא פ"ר ולדעת הערוך שר ולדעת התוס' הוי כמלאשצל"ג ויש לפטור לכה"פ.

מצו"ב דברי הגאון הגדול רבי יעקב קנטורוביץ זצ"ל דודו ורבו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו חידושי הגר"י על הגרעק"א מה שכתב בזה: