פורום אוצר החכמה

בתמורה כט: מביאה הגמ' את דרשת אביי שזונה ישראלית שתופסים בה קידושין אתננה מותר, כיון שדורשים תועבה תועבה מפרשת עריות לפרשת אתנן, כשם שבעריות אין קידושין תופסים כך גם לגבי איסור אתנן.
והדברים לכאורה מרפסין איגרי, הרי בפרשת עריות מוזכרת גם נדה, שקידושין תופסים בה!

כיון שלא מצאתי אף אחד שיעמוד בזה, חוששני שאני טועה כאן בפשט הפשוט. האם יוכל אי מי להעמידני על האמת? אציע לכם גם עיסקה: הראשון שיואיל להבינני דבר - אומר לו תודה רבה.

********

כיוון קלוש: האם העובדה שצריך פסוק מיוחד (ותהי נדתה עליו) ללמד שקידושין תופסים בנדה תועיל כאן?

ענה תודה רבה לעצמך
מה ששיערת הוא הנכון שהרי בקדושין סוף דף סז: ותחילת דף סח. אמרו במפורש שהכתוב בנדה בא ללמדנו שלא נלמד מאחות אשה כמו כל העריות:

א"ר יונה, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע, אמר קרא: (ויקרא יח) כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה, מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין, אף כל עריות כולם לא תפסי בה קידושין. אי הכי, אפילו נדה נמי! אלמה אמר אביי: הכל מודים, בבא על הנדה ועל הסוטה - שאין הולד ממזר! אמר חזקיה, אמר קרא: (ויקרא טו) ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה.

כתבתי שזהו כיוון קלוש, כי לכאורה הגזירה שוה היא מכך שתיבת תועבה שבפרשת עריות נאמרה רק על מי שאין קידושין תופסים בה. ואם כך, מה אכפת לי למה בנדה קידושין תופסים? אם גם היא קרויה תועבה שוב אפשר לומר שגם תועבה האמור באתנן מדבר גם בזונה שקידושין תופסים בה.

בר מן דין, בגמ' שם מבואר שללוי אתנן אשתו נדה אסור כיון שגם בה נאמר תועבה. והנה לרב אתנן אשתו נדה מותר, ולא מפני שחולק על הגדרת נדה כתועבה, אלא שיש לו מיעוט מיוחד (כתיב זונה והא לאו זונה היא). ובהמשך שם מבואר שרב דורש תועבה כאביי הנ"ל למעט זונה ישראלית! והדק"ל, אם נדה תועבה היא כיצד נלמד מפרשת עריות שאין תועבה אלא מי שאין קידושין תופסים בה?

שוב ראיתי שיש דרך ליישב על פי הנ"ל, אם כי הדברים מחודשים.
כיון שבקידושין מבואר שמכל התועבות ילפינן לגבי אי תפיסת קידושין, שוב ניתן לגזור משם גזירה שוה שאף תועבה האמורה באתנן מדברת באי תפיסת קידושין. ולפי זה אין להקשות שסוף סוף בנדה תופסים קידושין, כי הלימוד הוא לא מכל האמורים בפרשה שם, אלא ממה שילפינן מכל התועבות שאין קידושין תופסים, וכנ"ל.

חד וחלק כתב:שוב ראיתי שיש דרך ליישב על פי הנ"ל, אם כי הדברים מחודשים.
כיון שבקידושין מבואר שמכל התועבות ילפינן לגבי אי תפיסת קידושין, שוב ניתן לגזור משם גזירה שוה שאף תועבה האמורה באתנן מדברת באי תפיסת קידושין. ולפי זה אין להקשות שסוף סוף בנדה תופסים קידושין, כי הלימוד הוא לא מכל האמורים בפרשה שם, אלא ממה שילפינן מכל התועבות שאין קידושין תופסים, וכנ"ל.

אם זה נכון, דרכתי בלי לשים לב על יהלום. הרש"ש בתמורה שם שואל למה הביאה הגמרא את הפסוק 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה' ולא מהתועבות האמורות קודם לכן. אך לפי הנ"ל נפלא מאוד, שהגזירה שוה היא דווקא מהפסוק שממנו דורשים שבכל העריות לא תופסים קידושין. אכן צריך לעיין למה שם הוקשו כל העריות דווקא בפסוק זה ולא בקודמים לו.