פורום אוצר החכמה

יבמות דמ"ז - וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן. אומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות.

רמב"ם הל' איסו"ב פי"ד - וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות, ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום/שם צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען. ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט.

הרמב"ם הוסיף כאן קצת על דברי הגמ',
א. על מה שהזכירו שעוה"ב הוא רק לצדיקים, הוסיף להגדיר מהו הצדיק המדובר "בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען".
ב. בטעם הדבר שאינם יכולים לקבל רוב טובה הוסיף שזהו משום חשש 'וישמן ישורון ויבעט'.

כעת אשאל -
א. מה בא לאפוקי בהגדרה זו? ומה מקורה?
ב. מה המקור לטעם זה, ולמה לא כ' את הטעם המקובל של צו"ל?

עושה חדשות כתב:יבמות דמ"ז - וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן. אומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות.

רמב"ם הל' איסו"ב פי"ד - וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות, ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום/שם צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען. ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט.

הרמב"ם הוסיף כאן קצת על דברי הגמ',
א. על מה שהזכירו שעוה"ב הוא רק לצדיקים, הוסיף להגדיר מהו הצדיק המדובר "בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען".
ב. בטעם הדבר שאינם יכולים לקבל רוב טובה הוסיף שזהו משום חשש 'וישמן ישורון ויבעט'.

כעת אשאל -
א. מה בא לאפוקי בהגדרה זו? ומה מקורה?
ב. מה המקור לטעם זה, ולמה לא כ' את הטעם המקובל של צו"ל?

א' הגמ' מדברת על שכר המצוות, והרי שכר המצוות המושלם הוא למי שמעשיו מצורפים לחכמתו, ולכן הוצרך הר"מ להאריך.
ב' זה הפירוש בדברי הגמ' "אינם יכולים לקבל" יש לך פירוש אחר לגמ'?

א. מ"מ יש כאן הוספה שלא נזכרה בגמ', וצ"ע מה המקור וההכרח. (אגב, מה כוונת הר"מ "ויודען"?)
ב. צודק, לא שמתי לב. ועכ"פ למדנו ששאלת "צדיק ורע לו" ושאלת "ישראל בזמן הזה" לאו חדא מילתא המה.

עושה חדשות כתב:א. מה בא לאפוקי בהגדרה זו? ומה מקורה?

השווה דברי הרמב"ם בתחילת המורה, אודות 'אשרי איש שישמע למצוותיך'.

עושה חדשות כתב:א. מ"מ יש כאן הוספה שלא נזכרה בגמ', וצ"ע מה המקור וההכרח. (אגב, מה כוונת הר"מ "ויודען"?)
ב. צודק, לא שמתי לב. ועכ"פ למדנו ששאלת "צדיק ורע לו" ושאלת "ישראל בזמן הזה" לאו חדא מילתא המה.

א' יתכן שלדעת הר"מ אין כאן סתם הוספה צדדית, אלא א"א לדבר על שכר רק ביחס למעשים, בלא להזכיר את החכמה.
ראיתי מי שמקשר לדבריו בהלכ' תשובה "הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה"
ב' הנידון לא צו"ל אלא למה אין להם רוב טובה.

עושה חדשות כתב:יבמות דמ"ז - וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן. אומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות.

רמב"ם הל' איסו"ב פי"ד - וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות, ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום/שם צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען. ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט.

הרמב"ם הוסיף כאן קצת על דברי הגמ',
א. על מה שהזכירו שעוה"ב הוא רק לצדיקים, הוסיף להגדיר מהו הצדיק המדובר "בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען".
ב. בטעם הדבר שאינם יכולים לקבל רוב טובה הוסיף שזהו משום חשש 'וישמן ישורון ויבעט'.

כעת אשאל -
א. מה בא לאפוקי בהגדרה זו? ומה מקורה?
ב. מה המקור לטעם זה, ולמה לא כ' את הטעם המקובל של צו"ל?

ביחס לשאלה הראשונה אענה בתרתי הרמבם מדבר על צדיק גמור וצדיק גמור הוא הדבק בהשם ודבקות בהשם היא הידמות לו וממילא היות חכם זה תנאי בעניין ,אומנם לעניין עולם הבא מספיק גם להידבק בחכמים כדברי הגמרא אבל הוא אינו צדיק גמור.
אם הכוונה לעצם הזכייה בעולם הבא כוונתו לדבריו בפירוש המשניות לאבות שכותב שרק בעשיית מצווה אחת לשמה מאהבה זוכים לעולם הבא. וזה ניתן רק שיש בו דעת להבין מי נותן המצווה וכמו שכותב לגבי מצוות אהבה מתוך התבוננות בחכמתו של השם. המקור לדברי הרמבם הללו כפי שכותב בעצמו הוא מרבי חנינא בן תרדיון שהקהיל קהילות ברבים ללמוד תורהו בשעת השמד ולמרות זאת שאל מה חלקי לעולם הבא ,ומצאו את חלקו ממצווה שנראית קטנה אבל הייתה בצינעא גמורה רק בינו לבין קונו.