חרסון כתב:שאלת בור: היכי משכח"ל רוצח בשוגג שלא יגלה (אלא) יתחייב בחטאת?
ושאלה נוספת: הרואה רודף אחר חבירו להורגו (או חולה המפר את חובת הבידוד?...) והורגו ולמעשה נתברר שלאו רודף קרינן עלי'. מה דינו?
א. באומר מותר למשל כגון אומר מותר לרצוח או חשב בהמה ונתברר שהוא אדם בשני המקרים לרבא כי הוא שוגג קרןב לאנוס ולאביי כי הוא אנוס בשעת מעשה נקרא אנוס. בדרך עליה שממועט פורש מגלות. מחלוקת הפוכה . כולם מודים באבן בחיקו שלא ידע ממנה שלמרות שחייב כמזיק אינו חייב בגלות כי קרוב לאנוס. יש מיעוטים מיוחדים לגלות שממעטים את האמור ומגדירים על מה גולים ועל מה לא . בכל מקרה אין חטאת ברוצח ,כי חטאת היא בחטא עליו יש עונש כרת מפורש במזיד, בלבד ואין כרת ברוצח . אם מדובר בקרוב למזיד נראה שדינו יהיה שלגואל הדם מותר להרגו ועצם מצב סכנה זה וההתכנות למות היא עונשו. בקרוב לאנוס לא נענש בעולם הזה ע"י אדם ומסתמא צריך תשובה והיא מספיקה. .
ב. השאלה ברודף תהיה האם אשם בכך שטעה ויכול היה להימנע מהטעות במקרה זה דינו כאומר מותר הקרוב למזיד לרבא ולהלכה. ולדעתי כשהטעות היא גם בשעת מעשה גם אביי יודה שאין דינו כאנוס ולכאורה יהיה קרוב למזיד כדרך עליה לאביי אם כי אפשר לדון בכך ואיני זוכר במדויק את המסקנה וגבולותיה ואולי יהיו ציורים שיתחייב גלות .