ביקורת תהיה כתב:
ומענין לענין שלא באותו ענין:
מעשה רב ב: אותו פרק חדש מנחם־אב היה. הגיע ליל חמשה עשר וטרם נראתה הלבנה בחידושה. בירך הרב ברכת הלבנה אף על פי שליל המעונן היה, בהורותו: בעיצומו של חדש אפשר לברך על חידושו אף כאשר הלבנה מכוסה עננים.
אינני בטוח שיש מקורות הלכתיים נאמנים לפסק זה, אך יש מקום לחוש כי ענייני "קידוש לבנה" היוו מקום של הנהגות שונות ובלתי הלכתיות דווקא - בין האדמורי"ם [שהרב הנזכר נמנה ביניהם] והצדיקים, במשך הדורות.
לדוגמא - הנהגת הרה"ק מוהר"ן מברסלב, כפי המובא בספר ליקוטי הלכות (ענין קדושה דסידרא הלכה ו אות ו):
"וְעַל כֵּן עִקַּר קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה הוּא כְּשֶׁאֵין עֲנָנִים מְכַסִּין אוֹתָהּ מִלִּרְאוֹתָהּ... וּבִשְׁבִיל זֶה הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִים יוֹתֵר מִדַּאי שֶׁלֹּא לְקַדְּשָׁהּ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ הָעֲנָנִים לְגַמְרֵי, אֲבָל הֵם טוֹעִים בָּזֶה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִכַּמָּה צַדִּיקִים וּמֵאֲדמו"ר ז"ל, וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁהַזְּמַן דָּחוּק שֶׁסָּמוּךְ לְסוֹף חֲצִי הַחֹדֶשׁ, בִּפְרָט בַּחֹרֶף שֶׁבְּוַדַּאי הוּא
שְׁטוּת גָּדוֹל לִדְחוֹת מִצְוָה נוֹרָאָה כָּזֹאת בִּשְׁבִיל דִּקְדּוּק קַל שֶׁלֹּא נִזְכָּר בַּגְּמָרָא כְּלָל, כִּי לֹא אָמְרוּ רַק הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ וְכוּ', שֶׁמּוּבָן שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ צְרִיכִין לְבָרֵךְ, רַק שֶׁבַּפּוֹסְקִים מְבֹאָר שֶׁכְּשֶׁהִיא מְכֻסָּה בַּעֲנָנִים לֹא יְבָרְכוּ, וְהוּא דְּבַר אֱמֶת וּמוּבָן בְּוַדַּאי, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָעֲנָנִים סְבִיבָהּ וְהִיא נִרְאֵית מִתּוֹךְ עָנָן קָלוּשׁ, בְּוַדַּאי מְחֻיָּבִים לְקַדְּשָׁהּ וְכַמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ שָׁם (בְּסִימָן תכו), אִם יֵשׁ עָלֶיהָ עָנָן קָלוּשׁ וְכוּ'. וְאֵיךְ נוּכַל לְהַחְמִיר, בִּפְרָט כְּשֶׁהַזְּמַן דָּחוּק, לִדְחוֹת מִצְוָה כָּזֹאת בִּשְׁבִיל דִּקְדּוּק קַל.
וּבֶאֱמֶת זֶה הַטָּעוּת נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת גֹּדֶל חֲבִיבַת הַמִּצְוָה שֶׁיְּקָרָה מְאֹד אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהִיא מְרַמֶּזֶת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ, עַל-כֵּן הַכֹּל חֲפֵצִים שֶׁתְּהֵא זַכָּה לְגַמְרֵי. אֲבָל לֹא כִּוְּנוּ יָפֶה בָּזֶה, כִּי הֵם שׁוֹכְחִים שֶׁאָנוּ עַתָּה בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל וְהַחֹשֶׁךְ, בִּפְרָט עַתָּה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה שֶׁהַגָּלוּת, בִּפְרָט גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאֹד מְאֹד בִּכְלָל וּבִפְרָט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עַל - כֵּן עַתָּה כָּל הַמְּאוֹרוֹת אֵינָם מְאִירִין כָּרָאוּי, כִּי מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָשְׁכוּ הַמְּאוֹרוֹת, כִּי אָז נֶאֱמַר (שָׁם יג), "חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ". וְאָנוּ מְחַיִּין עַצְמֵנוּ בִּמְעַט דִּמְעַט אוֹר הַמֵּאִיר עָלֵינוּ מִתּוֹךְ עֹמֶק הַחשֶׁךְ אֲפֵלָה הַזֹּאת. וְעַל - כֵּן בְּכָל הַמִּצְוֹת וּבְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת אִם נִרְצֶה חַס וְשָׁלוֹם, לְהַמְתִּין עַד שֶׁנּוּכַל לְקַיֵּם הַמִּצְוָה בִּבְהִירוּת וּבְזַכּוּת וּבְצַחוּת גָּדוֹל כָּרָאוּי. כְּבָר בָּטְלָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי אֵין בְּיָדֵינוּ לְקַיֵּם שׁוּם מִצְוָה בִּשְׁלֵמוּת עַתָּה בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים וְהַפְּרָטִים, וּבִפְרָט בְּזַכּוּת וְצַחוּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא הָעִקָּר, אֲבָל אַף - עַל - פִּי - כֵן אָנוּ צְרִיכִין לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְוֹת כְּפִי מַה שֶּׁנּוּכַל, וְרַק בָּזֶה אָנוּ מְחַיִּין עַצְמֵנוּ וּמְשִׁיבִין נַפְשֵׁנוּ בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, בִּפְרָט כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ כָּל אֶחָד מְרִירַת נַפְשׁוֹ וְנִגְעֵי לְבָבוֹ וְכוּ', עַל - כֵּן בְּוַדַּאי חָלִילָה לָנוּ לִמְנֹעַ מִמִּצְוַת בִּרְכַּת הַלְּבָנָה בִּשְׁבִיל דִּקְדּוּקִים הַנַּ"ל, רַק לְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַז"ל בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים שֶׁמְּבֹאָר שֶׁחַיָּבִים לְקַדְּשָׁהּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ מִתּוֹךְ עָנָן קָלוּשׁ וְכַנַּ"ל. וְעַיֵּן הֵיטֵב בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבְמַה שֶּׁעֲזָרָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבָאֵר וּלְחַדֵּשׁ בָּהֶם, מְבֹאָר וּמוּבָן הֵיטֵב שֶׁעַתָּה כָּל קִיּוּמֵנוּ וְחִיּוּתֵינוּ הוּא רַק עַל - יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁאָנוּ חוֹטְפִין מִתּוֹךְ הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וְכוּ', וְהָבֵן הֵיטֵב הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר הַנּוֹגֵעַ לִכְלַל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וּבִפְרָט לְהַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה, לְהַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט כְּמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ. אִם יִרְצוּ עוֹד לְדַקְדֵּק וּלְהַחְמִיר בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, יְכוֹלִים לְהִכָּשֵׁל וְלִפֹּל עַל - יְדֵי זֶה יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ הַרְבֵּה בָּזֶה:
כמו כן, רווח סיפור ידוע על הבבא סאלי זצ"ל, שפעם לא נראתה הלבנה ונתכסתה בעננים, והבבא סאלי הזיז את ידיו לכאן ולכאן, ובעקבותיו אף העננים זזו הצדה, ויכלו לקדש את הלבנה בהידורה - - -
אך במקביל לזה, באחד האשכולות שבפורומנו, מספר אחד מלומדי ישיבה בארץ רוסיה, בשם 'איתן' (כך שמו וניקו), שהיתה בנשיאות הג"ר משה שפירא זצ"ל, שהיה מגיע שם הרבה, וזה לשונו:
פעם כל הישיבה עלתה לגג כדי לעשות קידוש לבנה. השמים היו מעוננים מאד. כזכור לי, בחוץ הייתה טמפרטורה של מינוס והיה שלג. חיכינו כרבע שעה. איזשהו בחור אמר שהבבא סאלי היה יודע להזיז עננים עם הידיים. אז דרך ליצנות גם אני ניסיתי להזיזם. ואז הרב אמר לי: "איתן, אל תדאג, גם הבבא סאלי לא הצליח".
כנראה יש דברים בגו, שהצדיקים מצאו בקעה להתגדר בהם, כל אחד והנהגותיו הוא.....