פורום אוצר החכמה

בעמוד ג בדפי הספר מעיר על הרא"ש, שלשיטתו בהבנת "מותרים אתם (לעשות)" לא מובן ממה אתא לאפוקי שמואל במה שאמר אינם חייבים עד שיאמרו מותרים אתם, דהא לשמואל אליבא דהרא"ש אפילו הוראה דרך מו"מ לא מקרי הוראה (ע"ש מה שתירץ). אולם לכאורה דבריו לא מתחילים, שהרי הרא"ש עצמו התחיל ואמר ששמואל אתי לאפוקי מהוראה בבית המדרש, שלא מקרי הוראה לכו"ע. ולשיטת הרא"ש ביאור דברי שמואל שאם שאלה שאלה בהלכה, לא דרך מו"מ, ואמרו לו שמותר, מקרי הוראה, ולרב דימי לא מקרי עד שישאל על מעשה שעומד לפניו, וז"ב.

מאיר חכמים כתב:אולם לכאורה דבריו לא מתחילים, שהרי הרא"ש עצמו התחיל ואמר ששמואל אתי לאפוקי מהוראה בבית המדרש, שלא מקרי הוראה לכו"ע. ולשיטת הרא"ש ביאור דברי שמואל שאם שאלה שאלה בהלכה, לא דרך מו"מ, ואמרו לו שמותר, מקרי הוראה, ולרב דימי לא מקרי עד שישאל על מעשה שעומד לפניו, וז"ב.

הרא"ש אמנם התחיל ואמר ששמואל אתי לאפוקי מהוראה בבית המדרש. אבל על זה הביא קושיית הרמ"ה וכתב לפרש באופן אחר שכל החילוק בין שמואל לרב דימי הוא אם ההוראה היתה בשעת מעשה או לאו, ולפי זה, הבין המהדיר, שחזר בו הרא"ש לגמרי מביאורו שבתחילה, ולשמואל אין נפ"מ אם דרך מו"מ או בלשון הוראה, אלא עיקר החילוק הוא אם בשעת מעשה או לאו. ולכן לפי הבנתו הקשה שפיר.

שמח תשמח כתב:הרא"ש אמנם התחיל ואמר ששמואל אתי לאפוקי מהוראה בבית המדרש. אבל על זה הביא קושיית הרמ"ה וכתב לפרש באופן אחר שכל החילוק בין שמואל לרב דימי הוא אם ההוראה היתה בשעת מעשה או לאו, ולפי זה, הבין המהדיר, שחזר בו הרא"ש לגמרי מביאורו שבתחילה, ולשמואל אין נפ"מ אם דרך מו"מ או בלשון הוראה, אלא עיקר החילוק הוא אם בשעת מעשה או לאו. ולכן לפי הבנתו הקשה שפיר.

הרא"ש הרי כותב בפירוש בסוף דבריו: אם שאלו להם ואמרו להם מותרין אתם, אף שלא בשעת מעשה, קאמר שמואל דהויא הוראה. ע"כ.
שפתי הרא"ש ברור מללו שלא חזר בו מכך שהוראת בית הדין באה כתשובה לשאלה, אלא שהשאלה איננה למעשה. אך מה שנאמר בבית המדרש שלא בדרך שאלת הוראה לכו"ע אינו חשוב כהוראה.

[ודרך אגב, ליישוב של המהדיר יש להוסיף גם את המבואר בהערות למאירי (עמ' 245 הערה 8) וכן את דברי הבאר שבע.]