פורום אוצר החכמה

את המעשה הבא שמעתי מאדם שהיה נוכח במקום.
בביהכ"נ פלוני, שכחו הגבאים לגלול את ספר התורה לקראת שבת חוה"מ סוכות, והוא נשאר על הקריאה של יו"ט. (כנראה את הקריאה של ימי חוה"מ קראו מהספר השני שמשמש כמפטיר.) הבעל קורא היה אדם שיודע את כל הקריאות ואינו מכין מראש. הוא פתח את הספר ומצאו אוחז ב"שור או כשב" (אמור) והניח שזה מה שאמורים לקרוא. הכהן עלה וברך, והקורא קרא. המתפללים הנבוכים דפדפו בסידוריהם אנה ואנה, ורק לקראת סוף הקריאה של הכהן נגשו ושאלו - מדוע לא קוראים בפרשת כי תשא?
כשהתבררה הטעות, הם הניחו לכהן לברך ברכה אחרונה על הקריאה, גללו את הספר לכי תשא, העלו שוב את הכהן, שברך שוב, והעלו אחריו עוד שישה קרואים. ונשאלת השאלה, האם הם עשו כדין?
לכאורה יש כאן טעות ממ"נ, כי איך אפשר שגם מברכים ברכה אחרונה על הקריאה הזו, וגם מתחילים שוב את הז' קרואים מהכהן. אם כי השאלה היא, מה כן היה צריך לעשות.

אני כותב את הסברא שהיתה לי בזה, ואשמח אם ימצאו החכמים דכאן מקור לחייב או לסתור. היה נ"ל, דרק אם הטעות היתה בפרשת השבוע, כגון שקראו השבוע צו במקום שמיני, בכה"ג אי"ז קריאה כלל וצריך להפסיק באמצע ולהתחיל מתחילה בברכה במקום הנכון. אבל אם טעו בשבת חוה"מ וקראו של יו"ט ראשון, מכיון ששניהם קריאות שנוגעות ליו"ט, אי"ז לעיכובא, ונחשב שהיתה כאן קריאה, וממילא צריך להמשיך רק ו' קריאות במקום הנכון.
וכ"ז דווקא בסוכות, ששתי הקריאות הם ענייני יו"ט כלליים. אבל בפסח לא שייך לומר כן.
בזמנו אמר לי מישהו שיש מקור לזה בשערי אפרים, אבל אני לא יודע לשחזר בדיוק מה נאמר ומהיכן.