פורום אוצר החכמה

אמרתי אשיחה וארווח לי, ובדבריי אני מכוון בעיקר על הציבור הספרדי, וכדלהלן.

נתפרסם עוד לפני פסח פסק של הרה"ר לישראל הרה"ג יצחק יוסף שליט"א אודות "מנייני המרפסות".
תורף דבריו הוא שע"פ דעת מרן (הב"י) שקיבלנו הוראותיו, אין לסמוך על מניינים אלו. אלא להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, בתפלה ב"רדיו".

והנה לא עיינתי בסוגיא זו כלל מבחינה הלכתית, רבות נכתב ונטחן עד דק סוגיא זו, זה אומר בכה וזה אומר בכה, והובא גם בפרום באשכולות שונים. [אישית אני סבור שזה ליצנות וזה לא בגדר בי עשרה, וודאי לא צורה של תפלה].

אמנם ידוע ומוכר הוא, כי אצל רבים מציבור "בעלי בתים" הפשוטים בציבור הספרדי, (ולא רק), עיקר הזהות ה"יהודית" שלהם מסתכמת בהגעה לתפלה בבהכ"נ, חק לישראל, שיעור תורה.

ולנוכח המצב ה"י, נמנע מהם כל הנ"ל, הוי אומר בהכ"נ ושיעור תורה. אין ביכולתם של רובם לשבת וללמוד לבד. הם תמיד הולכים לשיעורי תורה.

והנה אם לענין שיעורי תורה עוד מוצאים איזה נוחם דרך שמיעת שיעורים בקווים או בצפייה בשידורים שונים, הרי של"תפלה" בציבור אין להם פתרון.

ואצלם זה כמו שנגיד לכל אברך שלא יניח תפילין בגלל קורונה! או שאסור לו לברך לפני שהוא אוכל! למשל בעלמא. גם אם כך יעשה כי יאמרו לו פיקו"נ, אבל עד שהוא יפנים ויסכים לעשות זאת, יקח זמן רב... במקרה שלנו הזמן הזה גובה קרבנות רח"ל!

ומשכך, לא פלא הוא כלל, מה שאני רואה בעיניי זה מס' שבועות, בעלי בתים פשוטים מקפידים על תפלה במנין. במושכל ראשון זה נראה מוזר, משל היו איזה צדיקים, אבל האמת היא שזה ה"תפילין" שלהם. זה היהדות שלהם. פשוט הם לא מסוגלים אחרת.


פסק שאומר שלא לבוא להתפלל לא יישמע אצלם. כל עוד והן יוצאים לקניות בסופר או סתם להתאוורר (והם יוצאים!), הם יתפללו בציבור!!

הפתרון של תפלה ברדיו, לא מתקבל על הלב. גם אם זה בסדר הלכתית, זה לא מרגיש להם תפלה. אלו העובדות. רק אם יש חזן שאתה שומע אותו "חי" (ולא שידור חי) וכן עזה"ד.

לענ"ד, מתבקש היה להורות לכלל הציבור, שלעת כזאת, מותר לכתחילה להתפלל במנייני מרפסות. הלא בהוראה כללית לציבור, בודאי ואין ספק שכאמור לא יקיימו את הפסק לסמוך על התפלה ברדיו, אלא ירדו להתפלל בצורה שאינה מבוקרת, והוי פיקוח נפש, לדעתי יותר מספק פיקוח נפש.

אני יודע בעצמי על בתי כנסיות ספרדים [למשל בשכונת הבוכרים, ולא רק] שמקיימים בתוך בהכנ"ס (!) מניינים בהחבא (בנץ בעיקר). וגם במניינים הרגילים (שהיום הותרו ע"פ חוק, וממילא רבים יותר יורדים להתפלל בהם) רבים מבוגרים שלא שומרים על הכללים, כמעט בכלל. בעיני ראיתי, אף ניסתי והערתי לא פעם לזקנים על כך, ולא הועיל. לך תסביר לאדם בן 70 פלוס ללבוש מסיכה... הוא תולה את זה על צווארו וזהו.. שלא לדבר על נשיקה לספר תורה... ועוד ועוד.

והנה אם עד עתה היו שחששו להתפלל בציבור מפני אימת השלטונות, כעת הותר לרדת, ואצל רבים מהציבור הנ"ל זה בגדר פיקו"נ, וכנ"ל.

אילו היו מורים הוראה לציבור זה, כי תפלה במרפסות היא לכתחילה בשעה קשה זו, היה המצב שונה.

כך נראה לענ"ד, אף שלא עיינתי כלל בסוגיא זו מבחינה הלכתית וכו', אבל ברי לי שאם נקודת המוצא הייתה כמש"כ, וזה היה עומד לנגד עיני הרב הפוסק, הרי שהמסקנא הייתה אחרת.

כי מסתבר שהשיקול של פיקו"נ בהוראה ציבורית (!) לציבור גדול מאד שכולל רבים העומדים בקרטריונים הנ"ל, הרי פיקו"נ דוחה כה"ת כולה. כולל "קבלת הוראות מרן" במקרה כגון זה, ולסמוך על המקילים בשעת הדחק וספק פיקו"נ.

והנה כל דבריי אלה מכוונים דייקא לגבי הציבור הנ"ל, ולא לגבי שאר הציבור, ועל כל פנים כהוראה כללית לציבור, אבל לציבור הנ"ל לדעתי זה ממש בגדר פיקו"נ.

ואני כותב זאת כאן, שמא יש כאן מי שיוכל להעביר ולמסור הלאה, לרבנים ששומעי לקחם בהגדרה הנ"ל, או להודיע זאת אל הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, או חכם שלום שליט"א, או כל מי שיש לו השפעה בנושא זה.

אל חכם הרב שלום כהן שליט"א א"צ לפנות, הוא כבר פרסם מכתב לפני פסח עם היתר למרפסות.
ואגב, יש גם את הרב בוארון ששמעתי שהוא מכריז בקול רם כל התקופה שיש להתפלל דווקא במנין בתוך בית הכנסת! ויתכן שהמניינים שאתה מדבר אליהם הם מהשפעתו.

חיים סגל כתב:אל חכם הרב שלום כהן שליט"א א"צ לפנות, הוא כבר פרסם מכתב לפני פסח עם היתר למרפסות.
ואגב, יש גם את הרב בוארון ששמעתי שהוא מכריז בקול רם כל התקופה שיש להתפלל דווקא במנין בתוך בית הכנסת! ויתכן שהמניינים שאתה מדבר אליהם הם מהשפעתו.

היכן מכתבו?
אבל עכ"פ צריך להביא את זה לתודעת הציבור.

הגר"צ בוארון, אינני יודע, אני לא חושב שהוא מורה להתפלל דוקא בבהכ"נ, מסתבר לי שכוונתו נגד ביטול תפלה בציבור.
והוא עצמו מסתמא מתפלל בבהכ"נ שלו כשזה מקום מאורר וכו', אבל לא בשביל שכך ינהגו כולם.

התפרסם משמו ב'הדרך' ובעוד מקומות:

פסקי הלכה ממרן ראש הישיבה נשיא מועצת חכמי התורה חכם שלום כהן שליט"א לגבי צירוף עשרה לתפילה בציבור בשעת הדחק גדולה כמו בימים אלו שבהם אפשר להתקבץ ולשהות במקום אחד עשרה אנשים:

1. כאשר נמצאים עשרה אנשים במרפסות באותו בנין, וכולם רואים זה את זה, מצטרפין למנין.

2. וכן ניתן להצטרף מכמה בנינים כאשר אין רשות מבדלת ביניהם, – ורשות מבדלת היינו כביש או שביל מעבר בין בנין לבנין. אמנם אם יש חצר או גינה המבדלת ביניהם עדיין מצטרפים.

3. כאשר יש רשות מבדלת בין בנין לבנין אין מצטרפין.

4. אם נמצאים חלק במרפסת וחלק בחצר הבנין או בחניון מצטרפין, כל זמן שאין רשות אחרת מבדלת ביניהם.

5. אם יש בבנין אחד עשרה שמצטרפין ביניהם, יכולין גם אחרים שנמצאים בבנין אחר להצטרף עימהם, אפילו אם יש רשות אחרת המבדלת ביניהם, ובתנאי שאין טינוף או גוי שמפסיקין ביניהם.

6. כל הנ"ל מועיל גם לגבי צירוף לברכת כהנים.

7. לגבי קריאת התורה, אם יש שלושה שיכולין לעלות ולקרוא בספר תורה מה טוב. ואם אין אפשרות, ניתן בשעת הדחק לסמוך על שיטת הגר"א שאומרים שומע כעונה גם לגבי קריאת התורה, ויכול אחד לברך אף שאינו קורא בספר תורה וישמע היטב את הבעל קורא ויכוין לצאת ידי חובה בקריאתו. מרן שליט"א חוזר ומזהיר שיש להקפיד על כל ההוראות של משרד הבריאות, חמירא סכנתא מאיסורא, וכל המפר את ההוראות הוא בגדר פושע.

ראו אשכול "האמת תהא נעדרת" ותבינו הכל

"יש לך תשובה עניינית - בכבוד. אין לך אלא לקנטר כהרגלך"
טול קורה מבין עיניך וסור מדרכך העקבית (העקבית לא "אה כן הגבתי גם שם")

אין בעיה תמחק את שלך ואמחק את שלי

מענין שסופו של דיון זה הוא בדיוק כמו הסוף של "האמת תהא נעדרת" שהובא לעיל...
כל אחד מבקש מהשני להתייחס לגופו של ענין אך מתעקש להיות האחרון שמגיב לגופם של אנשים
בשביל להחזיר את הדיון למסלולו
הרב דרופתקי דאורייתא, אם תוכל להסביר מה השוני ההלכתי בין האשכנזים לספרדים בענין זה - מעבר לענין הריגשי המובא לעיל.

[אישית אני סבור שזה ליצנות וזה לא בגדר בי עשרה, וודאי לא צורה של תפלה].

ליהדות יש שולחן ערוך שנקבע לפי כללים, ולא לפי מה שנראה ומה שמרגיש, וכי מי החליט מה היא צורה של תפילה, יש דרגות ויש מצבים והכל לפי הענין כל עוד שזה עומד בקריטריונים ההלכתיים.

אני מסכים עם עיקרי הדברים, ראשית אני גם חושב שזה לא מועיל למנין עשרה (ולא מסברא, אלא לאחר עיון בסוגיא), שנית אני מודע לציבור הבעלי בתים שהזכרת, וידעתי על קיומם של כמה מניינים.

אלא שבאתי להעיר שני דברים:

א) לו יהי כדבריך, אם היית עומד במקום הרב יצחק מה היית כותב? הבעלי בתים יתפללו במרפסות, ובחורי הישיבות והאברכים יתפללו יחיד?? או שתתיר לכולם, ואח"כ בעוד שנה שנתיים זה יהפוך לקבע, או שילמדו להתיר בבית כנסת שאחד המתפללים עומד בחוץ או בחדר אחר שג"כ לא מועיל.

ב) למה כ"כ פשוט שתפילה מסוכנת, הרי גם הממשלה התירה קיום של דברים הנראים לה בסיסים ואלמנטרים, כולל רכישת מזון (ללא הגבלה), יציאה לעבודה דחופה (כולל עו"ד, למה שלא יבטלו את כל המשפטים למעט בג"ץ וימנעו מכל משתתפי המשפט את התנועה ביום יום וההתקהלות ביום המשפט), יציאה להפגנה ועוד. ומי יימר שתפילה במניין אינה דבר אלמנטרי ובסיסי, ובפרט בעת סכנה שמעלת תפילת הציבור יכולה להועיל, כמובן עם מרחקים וכו', אני הכרתי מניין שכלל שתי משפחות (כ"א של 5 נפשות) שהיה בתוך בית, משפחה אחת ישבה בצד אחד של הבית, והשנייה בצד השני, ומה הסכנה בדבר?

אתייחס לכמה פרטים מן האמור לעיל -

הפתרון של המרפסות איננו עוזר לכולם, ישנו ציבור מסורתי גדול שגר בערי הפריפריה, ואין להם מניין בבניין. ומשכך אין אפשרות להורות להמשיך להתפלל במרפסות לכתחילה, אלא ביחידות לכתחילה.

הרב דוד יוסף צעק כבר אחרי פורים וכמדומני שעד היום הזה להתפלל לכתחילה ביחידות, מכל הסיבות הנ"ל.

כששואלים אותי איך אני מחמיר יותר ממשרד הבריאות, אני משיב שבניגוד לדין תורה שהוא אמת מדוייקת משרד הבריאות מוטה גם משיקולים פוליטיים, וממילא כשאומרים לי להתרחק שני מטר אני מתרחק ארבע, וכשאומרים לי שאפשר להתפלל במניין של עד תשע עשר אנשים אני מרשה לעצמי לצאת למרפסת לענות אמן.

הרב ציון בוארון הוא יחידאה בנושא אבל ממילא אינו משפיע כל כך.

הראש"ל שליט"א הורה שאפשר לענות דברים שבקדושה ולהתפלל עם מנייני המרפסות, רק כתב שעדיף יותר שידור חי ממקום שיש בו עשרה, כך שאין את הבעיה שהתחיל פותח האשכול

[לגבי הפסק של חכם שלום הראש"ל אמר שחזר בו לאחר שראה את דבריו]

דרופתקי דאורייתא כתב:אמרתי אשיחה וארווח לי, ובדבריי אני מכוון בעיקר על הציבור הספרדי, וכדלהלן.

נתפרסם עוד לפני פסח פסק של הרה"ר לישראל הרה"ג יצחק יוסף שליט"א אודות "מנייני המרפסות".
תורף דבריו הוא שע"פ דעת מרן (הב"י) שקיבלנו הוראותיו, אין לסמוך על מניינים אלו. אלא להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, בתפלה ב"רדיו".

והנה לא עיינתי בסוגיא זו כלל מבחינה הלכתית, רבות נכתב ונטחן עד דק סוגיא זו, זה אומר בכה וזה אומר בכה, והובא גם בפרום באשכולות שונים. [אישית אני סבור שזה ליצנות וזה לא בגדר בי עשרה, וודאי לא צורה של תפלה].

אמנם ידוע ומוכר הוא, כי אצל רבים מציבור "בעלי בתים" הפשוטים בציבור הספרדי, (ולא רק), עיקר הזהות ה"יהודית" שלהם מסתכמת בהגעה לתפלה בבהכ"נ, חק לישראל, שיעור תורה.

ולנוכח המצב ה"י, נמנע מהם כל הנ"ל, הוי אומר בהכ"נ ושיעור תורה. אין ביכולתם של רובם לשבת וללמוד לבד. הם תמיד הולכים לשיעורי תורה.

והנה אם לענין שיעורי תורה עוד מוצאים איזה נוחם דרך שמיעת שיעורים בקווים או בצפייה בשידורים שונים, הרי של"תפלה" בציבור אין להם פתרון.

ואצלם זה כמו שנגיד לכל אברך שלא יניח תפילין בגלל קורונה! או שאסור לו לברך לפני שהוא אוכל! למשל בעלמא. גם אם כך יעשה כי יאמרו לו פיקו"נ, אבל עד שהוא יפנים ויסכים לעשות זאת, יקח זמן רב... במקרה שלנו הזמן הזה גובה קרבנות רח"ל!

ומשכך, לא פלא הוא כלל, מה שאני רואה בעיניי זה מס' שבועות, בעלי בתים פשוטים מקפידים על תפלה במנין. במושכל ראשון זה נראה מוזר, משל היו איזה צדיקים, אבל האמת היא שזה ה"תפילין" שלהם. זה היהדות שלהם. פשוט הם לא מסוגלים אחרת.


פסק שאומר שלא לבוא להתפלל לא יישמע אצלם. כל עוד והן יוצאים לקניות בסופר או סתם להתאוורר (והם יוצאים!), הם יתפללו בציבור!!

הפתרון של תפלה ברדיו, לא מתקבל על הלב. גם אם זה בסדר הלכתית, זה לא מרגיש להם תפלה. אלו העובדות. רק אם יש חזן שאתה שומע אותו "חי" (ולא שידור חי) וכן עזה"ד.

לענ"ד, מתבקש היה להורות לכלל הציבור, שלעת כזאת, מותר לכתחילה להתפלל במנייני מרפסות. הלא בהוראה כללית לציבור, בודאי ואין ספק שכאמור לא יקיימו את הפסק לסמוך על התפלה ברדיו, אלא ירדו להתפלל בצורה שאינה מבוקרת, והוי פיקוח נפש, לדעתי יותר מספק פיקוח נפש.

אני יודע בעצמי על בתי כנסיות ספרדים [למשל בשכונת הבוכרים, ולא רק] שמקיימים בתוך בהכנ"ס (!) מניינים בהחבא (בנץ בעיקר). וגם במניינים הרגילים (שהיום הותרו ע"פ חוק, וממילא רבים יותר יורדים להתפלל בהם) רבים מבוגרים שלא שומרים על הכללים, כמעט בכלל. בעיני ראיתי, אף ניסתי והערתי לא פעם לזקנים על כך, ולא הועיל. לך תסביר לאדם בן 70 פלוס ללבוש מסיכה... הוא תולה את זה על צווארו וזהו.. שלא לדבר על נשיקה לספר תורה... ועוד ועוד.

והנה אם עד עתה היו שחששו להתפלל בציבור מפני אימת השלטונות, כעת הותר לרדת, ואצל רבים מהציבור הנ"ל זה בגדר פיקו"נ, וכנ"ל.

אילו היו מורים הוראה לציבור זה, כי תפלה במרפסות היא לכתחילה בשעה קשה זו, היה המצב שונה.

כך נראה לענ"ד, אף שלא עיינתי כלל בסוגיא זו מבחינה הלכתית וכו', אבל ברי לי שאם נקודת המוצא הייתה כמש"כ, וזה היה עומד לנגד עיני הרב הפוסק, הרי שהמסקנא הייתה אחרת.

כי מסתבר שהשיקול של פיקו"נ בהוראה ציבורית (!) לציבור גדול מאד שכולל רבים העומדים בקרטריונים הנ"ל, הרי פיקו"נ דוחה כה"ת כולה. כולל "קבלת הוראות מרן" במקרה כגון זה, ולסמוך על המקילים בשעת הדחק וספק פיקו"נ.

והנה כל דבריי אלה מכוונים דייקא לגבי הציבור הנ"ל, ולא לגבי שאר הציבור, ועל כל פנים כהוראה כללית לציבור, אבל לציבור הנ"ל לדעתי זה ממש בגדר פיקו"נ.

טוב כתבת שלא למדת את העניין, כי בזה קיבלת תשובה.
ורק אומר בקצרה, מי שלומד את הנושא בעומק רואה שאין שום היתר ושום צורה כל שהיא להתיר תפלה בצורה כזאת. נכון שיש שמסתמכים על הפר"ח, מחב"ר ופמ"ג לשעת הדחק, אבל דעת רוב הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, שאין לזה היתר ואפילו בשעת דחק, וכלשונו הטהור של החקרי לב. וגם מי שיעיין היטב בדברי הפר"ח והמחב"ר יראה שהם לא התכוונו כלל וכלל לתפילה במרפסות... וזה רחוק מאוד ממה שהם כן התירו.
ואם תאמר שבעלי הבתים נפגעים מזה, וכי אתה רוצה להתיר להם לברך ברכות לבטלה (שלפי פוסקי הספרדים זה איסור דאורייתא)? וכי איזה פיקוח נפש יש בזה שיתפללו יחיד בביתם או שישמעו את התפילה דרך הרדיו ויענו שם על דברים שבקדושה, שאגב, עם אחי אנכי יושב, וזה מה שעשו רוב הציבור הכללי.
ואגב, הראשון לציון ישב על מדוכה זו כמה ימים וחיפש אפשרות איך לאפשר תפילה במניין בזמן זה, אך אחר שיקול דעת רחב מאוד, הכריע שעדיף שיתפללו בבית ביחיד מאשר בדרך זו.

ואחרי שעניתי לך על זה,
אתמה תמיהה גדולה על אלה שכן התירו תפילה במרפסות, ובשביל כמה שבועות של שעת הדחק שהיו יכולים להתפלל בבית, התירו להתפלל במרפסות וגורמים לדורי דורות של איבוד צורת התפילה במניין. עד עכשיו לא ראינו מי שהקל אפילו במי שנמצא במפתן הדלת, וקראו לו להכנס לבפנים, הייתה צורה של תפילה, עשרה אנשים לפחות בחדר אחד שכולם עונים לחזן ומשתתפים בתפילה, ועכשיו הגדר נפרצה ורבים יעמדו מאחוריה ויסמכו על היתר של 'שעת הדחק' וזה יהפך ללכתחילה דלכתחילה.
ובכלל, עברתי על תשובות רבות של רבני אשכנז שכתבו על הנושא הזה, וכמעט אף אחד מהם לא התיר ברכת כהנים וקריאת התורה, ורק סמכו חלק מהם לחזרה בתנאי של נדבה או שיעשו תפילה אחת, ואני לא מבין איך כל הציבור הליטאי והחסידי בהמוניו עושים תפילות מלאות עם נשיאת כפים וקריאת התורה. ואין לשער את הנזק שיגרם מזה בשנים הבאות בצורת התפילה.

ובקשר לדעתו של הגר"ש כהן שליט"א שפורסמה כאן, בדקתי את זה ותלמיד טועה תלה ברבו, ואכמ"ל.

כמעיין המתגבר כתב:טוב כתבת שלא למדת את העניין, כי בזה קיבלת תשובה.
ורק אומר בקצרה, מי שלומד את הנושא בעומק רואה שאין שום היתר ושום צורה כל שהיא להתיר תפלה בצורה כזאת. נכון שיש שמסתמכים על הפר"ח, מחב"ר ופמ"ג לשעת הדחק, אבל דעת רוב הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, שאין לזה היתר ואפילו בשעת דחק, וכלשונו הטהור של החקרי לב. וגם מי שיעיין היטב בדברי הפר"ח והמחב"ר יראה שהם לא התכוונו כלל וכלל לתפילה במרפסות... וזה רחוק מאוד ממה שהם כן התירו.
ואם תאמר שבעלי הבתים נפגעים מזה, וכי אתה רוצה להתיר להם לברך ברכות לבטלה (שלפי פוסקי הספרדים זה איסור דאורייתא)? וכי איזה פיקוח נפש יש בזה שיתפללו יחיד בביתם או שישמעו את התפילה דרך הרדיו ויענו שם על דברים שבקדושה, שאגב, עם אחי אנכי יושב, וזה מה שעשו רוב הציבור הכללי.
ואגב, הראשון לציון ישב על מדוכה זו כמה ימים וחיפש אפשרות איך לאפשר תפילה במניין בזמן זה, אך אחר שיקול דעת רחב מאוד, הכריע שעדיף שיתפללו בבית ביחיד מאשר בדרך זו.

כנ"ל כיון שיש צד דחוק לסמוך עליו, במקום פיקו"נ זה דוחה ברכה לבטלה (דאורייתא או דרבנן לא אתווכח כעת, כי זה לא קשור, אבל אתה מסתמא יודע שהמשפט שכתבת לא מוסכם בכלל... ואכמ"ל, כיון שבלא"ה הנידון כאן הוא מפני "פיקוח נפש" שדוחה גם ברכה לבטלה).

הנידון אינו "פגיעה" בבעלי בתים, אלא מציאות שעליה א"א להתווכח, שהפסק הלכה הזה לא מתקבל עליהם!
כמו שכתבתי (ואסביר יותר קצת דרך משל) ה"ז דומה שיצוו לא להניח תפילין, וזה תהיה הלכה מפני פיקו"נ, נניח, ויש איזה היתר בשעה"ד להניח התפילין על החולצה ולא במגע ישיר, מצופה ונצרך להורות שלא להניח, ומי שמניח יסמוך על המקילים שמועיל על החולצה. כי אם תאמר שלא להניח בכלל, אמת שזה נכון, אבל זה לא ישמע, רבים יאמרו אעפ"כ נניח.
וה"ה כאן, יש להורות בכללות לעם שבשדות על החובה של שמירת הכללים, ובאם אין אפשרות יכולים להתפלל במנין מרפסות, העצה של מנין רדיו לא מתקבלת על הדעת.

נהר שלום כתב:הראש"ל שליט"א הורה שאפשר לענות דברים שבקדושה ולהתפלל עם מנייני המרפסות, רק כתב שעדיף יותר שידור חי ממקום שיש בו עשרה, כך שאין את הבעיה שהתחיל פותח האשכול

[לגבי הפסק של חכם שלום הראש"ל אמר שחזר בו לאחר שראה את דבריו]

אמר שיוציא פסק אחר!

עדיף שתישמר התמימות של ציבור ה'עמך'.
אדם פשוט בשכל פשוט אינו יכול להבין איך
קופשיץ מהמרפסת, בוכריס מהגג, אלמקייס מהחצר, יעקובזון מהמדרכה, שפירא מהחדר מדרגות, וגפן מהבניין ממול ועוד כמה יחד עם החזן שצורח מהכניסה לבניין מצטרפים למניין...

כמו שכבר כתבו, קודם וזו טענה חזקה, רבים מבעלי הבתים גרים בשכונות שאינן דתיות ולכן אינם יכולים לארגן מנין מרפסות, כך שהפתרון הנ"ל לא יעיל.

שנית כיון שמדובר בספק ברכה לבטלה (אולי אפילו ודאי ברכה לבטלה לספרדים, כיון שכך לענ"ד דעת השו"ע) לא ניתן להתיר אלא במקום פיקו"נ, ומאחר ורוב המתפללים במנין מרפסות הם בני תורה, להם ניתן להורות להתפלל ביחידות, ובאשר לבעלי בתים עדין אין זה פשוט לי שתפילה במרחק שני מטר היא בעייתית שיש להגדירה כפיקו"נ, וכבר כתבתי לעיל שמשה"ב מתיר הפגנות, ואם זה נחשב חשוב כדי לדחות את הסכנה שבדבר, כ"ש שבתפילה יש להתיר, וכמש"כ שאין לסמוך על משה"ב לקולא, כך לענ"ד אין לסמוך על דבריהם לחומרא, וכמובן שצריך להפעיל שיקול דעת בדבר, כמו למשל שאין שום מניעה לצאת ממרחק המאה מטר מהבית.

שמעתי שהגר"א וייס (בקול הלשון) מצר על כך שהתירו את התפילות במנין, והוא קורא להמשיך להתפלל במרפסות ולדעתו זה לכתחילה, והוא שמע שיש אומרים שזה רק לספרדים והוא תמה על כך שדעת השו"ע ג"כ להתיר. ואני לא מבין הרי הב"י שואל איך מצטרף החזן בבית הכנסת למנין עשרה, והוא מתרץ שהבימה אינה הפסק או שהמחיצות אינן מגיעות לתקרה וכיוצ"ב, וכי החזן לא נראה לכלל המתפללים?? ופשיטא שאם חזן לא מועיל להצטרף אלא מכח הטעמים הנ"ל כ"ש שהמתפללים במרפסת ממול לא יצטרפו. (ראייה זו הובאה גם באחרונים כג' מאמ"ר), אך מאחר וזה אינו האשכול ההלכתי בעניין, לא אאריך.

עני בן פחמא כתב: . . ואני לא מבין הרי הב"י שואל איך מצטרף החזן בבית הכנסת למנין עשרה, והוא מתרץ שהבימה אינה הפסק או שהמחיצות אינן מגיעות לתקרה וכיוצ"ב, וכי החזן לא נראה לכלל המתפללים??

בפר"ח (ס"ק יג) ובפמ"ג (א"א ס"ק יד, הו"ד במ"ב ס"ק נז) דהיינו אכן בשאינן רואין זא"ז.

וכל מי שביקר בצפת בבתי הכנסת העתיקים (אבוהב ואלשיך) ראה איך היו נראים בימות החזן בזמן מרן הב"י, ופשיטא שהחזן נראה לכל המתפללים (ובכלל אני לא חושב שראיתי אי פעם בימה שבה החזן לא נראה למתפללים).

דברי הב"י אינם דברי עצמו, כמובן, אלא הכרעה במחלו' הקודמים לו.
אם כבר, יש להוכיח מביהכ"נ דהרשב"א...

הב"י מביא שם מהר"י אבוהב!

ומלבד זאת הוא יכול להוסיף ובבתי כנסת שבזמנינו בלא"ה החזן מצטרף כיון שהוא נראה למתפללים.

עני בן פחמא כתב:הב"י מביא שם מהר"י אבוהב!

וגם רשב"א.

עני בן פחמא כתב:ומלבד זאת הוא יכול להוסיף ובבתי כנסת שבזמנינו בלא"ה החזן מצטרף כיון שהוא נראה למתפללים.

בכדי לטעון טענה כגון דא, יש להוכיח תחלה כי אכן הב"י נוהג בקביעות להוסיף כך בכה"ג.

מצ"ב תשובה מפורטת מהגאון הגדול רבי ברוך שרגא שליט"א בענין זה.

כמעיין המתגבר כתב:ובקשר לדעתו של הגר"ש כהן שליט"א שפורסמה כאן, בדקתי את זה ותלמיד טועה תלה ברבו, ואכמ"ל.

אז מדוע הפסק חוזר ומתפרסם היום ב'הדרך'?

דרופתקי דאורייתא כתב:

כמעיין המתגבר כתב:טוב כתבת שלא למדת את העניין, כי בזה קיבלת תשובה.
ורק אומר בקצרה, מי שלומד את הנושא בעומק רואה שאין שום היתר ושום צורה כל שהיא להתיר תפלה בצורה כזאת. נכון שיש שמסתמכים על הפר"ח, מחב"ר ופמ"ג לשעת הדחק, אבל דעת רוב הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, שאין לזה היתר ואפילו בשעת דחק, וכלשונו הטהור של החקרי לב. וגם מי שיעיין היטב בדברי הפר"ח והמחב"ר יראה שהם לא התכוונו כלל וכלל לתפילה במרפסות... וזה רחוק מאוד ממה שהם כן התירו.
ואם תאמר שבעלי הבתים נפגעים מזה, וכי אתה רוצה להתיר להם לברך ברכות לבטלה (שלפי פוסקי הספרדים זה איסור דאורייתא)? וכי איזה פיקוח נפש יש בזה שיתפללו יחיד בביתם או שישמעו את התפילה דרך הרדיו ויענו שם על דברים שבקדושה, שאגב, עם אחי אנכי יושב, וזה מה שעשו רוב הציבור הכללי.
ואגב, הראשון לציון ישב על מדוכה זו כמה ימים וחיפש אפשרות איך לאפשר תפילה במניין בזמן זה, אך אחר שיקול דעת רחב מאוד, הכריע שעדיף שיתפללו בבית ביחיד מאשר בדרך זו.

כנ"ל כיון שיש צד דחוק לסמוך עליו, במקום פיקו"נ זה דוחה ברכה לבטלה (דאורייתא או דרבנן לא אתווכח כעת, כי זה לא קשור, אבל אתה מסתמא יודע שהמשפט שכתבת לא מוסכם בכלל... ואכמ"ל, כיון שבלא"ה הנידון כאן הוא מפני "פיקוח נפש" שדוחה גם ברכה לבטלה).

הנידון אינו "פגיעה" בבעלי בתים, אלא מציאות שעליה א"א להתווכח, שהפסק הלכה הזה לא מתקבל עליהם!
כמו שכתבתי (ואסביר יותר קצת דרך משל) ה"ז דומה שיצוו לא להניח תפילין, וזה תהיה הלכה מפני פיקו"נ, נניח, ויש איזה היתר בשעה"ד להניח התפילין על החולצה ולא במגע ישיר, מצופה ונצרך להורות שלא להניח, ומי שמניח יסמוך על המקילים שמועיל על החולצה. כי אם תאמר שלא להניח בכלל, אמת שזה נכון, אבל זה לא ישמע, רבים יאמרו אעפ"כ נניח.
וה"ה כאן, יש להורות בכללות לעם שבשדות על החובה של שמירת הכללים, ובאם אין אפשרות יכולים להתפלל במנין מרפסות, העצה של מנין רדיו לא מתקבלת על הדעת.

אם אתה מדבר על פיקוח נפש, תפטור את הציבור מתפילה בכלל.
אתה מסתכל על זה בצורה הפוכה, אני לא יודע איך זה עובד אצלך, אבל אצל הספרדים יראי שמים אין כזה דבר פסק שלא מתקבל, הרבנים הם אלה שמחליטים והעם מבצע. בלי נכדים.

חיים סגל כתב:

כמעיין המתגבר כתב:ובקשר לדעתו של הגר"ש כהן שליט"א שפורסמה כאן, בדקתי את זה ותלמיד טועה תלה ברבו, ואכמ"ל.

אז מדוע הפסק חוזר ומתפרסם היום ב'הדרך'?

מרפקים.