מעשר בהמה - בשי' הרמב"ם שהיא מצוה חיובית

[אראל]

שיטת הרמב"ם ידוע, שמעשר בהמה היא מצוה חיובית, דלא כשיטת רש"י בבכורות נז ב, שאינה חיובית אלא אם ירצה לעשר מקיים מצוה, ולכך תיקנו חז"ל שלש גרנות כדאיתא שם במשנה, כדי שיקיימו מצות מעשר בהמה עיי"ש ברש"י
והנה ידוע הקושיא שמקשים על הרמב"ם ממ"ש שם בסוף המשנה, עד שלא הגיע הגורן מותר לשחוט ולאכול, ולכאורה האיך מותר לו לשחוט והלא מבטל מצות מעשר בהמה, ועי' בחזו"א בכורות כז, ג, ובשו"ת אהל משה להגרא"מ הורביץ זיע"א, הו"ד במנחת אברהם בכורות שם, [ועיי"ש מ"ש דבר נפלא בשם האבי עזרי זצ"ל, שנפק"מ אחר שכבר התחיל למנות, ועברה הבהמה הראשונה או השניה, שמותר לשחוט שכבר נתקיים בה המצוה של כל אשר יעבור תחת השבט].

והעירני בני שיחי', שלכאורה שיטת הרמב"ם מבואר בפשיטות, שהרי אם אין לו כי אם י"ג בהמות למשל, [או שבהמותיו אינם ראויים להצטרף לפי המרחק דאיתא שם בבכורות ט"ז מיל, יותר מי"ג בהמות כאחד], וא"כ אף אם ישחט אחד מהם הרי לא מבטל כלל המצוה, שעדיין נשאר לו י"ב בהמות כשיעור מעשר בהמה, ובין כך ובין כך הרי לא יכול לספור יותר מן עשר, ואף אם יכנסו כל הי"ג לדיר לא יתקיים המצוה כי אם בעשרה מהם בלבד, כי הג' הנותרים לא יצטרפו עוד לשום עדר לקיים שוב בהם המצוה, וא"כ י"ל שע"ז אמר המשנה שמותר לו לשחוט ולאכול, אם ישאר לו אח"כ מספר של עשרה, [ועוד פחות מעשרה נוספים].
אולם בזה גופא יש לדון בשיטת הרמב"ם איזה חלק מן המצוה היא ה'חיובית' האם החלק של להקדיש העשירי [שלפי"ז אינו מתבטל המצוה כשיש לו י"ג ושוחט רק אחד מהם, שהרי עדיין נשאר להקדיש העשירי], או החלק של ההכנסה לדיר והעברת כולם תחת השבט [ולפי"ז אף אם אין לו רק י"ג, סוכ"ס הרי צריך להכניס כולם לדיר, ואף שאין נפק"מ סוכ"ס זה חלק מחיוביות המצוה, והבן].

[מיללער]

אולם בזה גופא יש לדון בשיטת הרמב"ם איזה חלק מן המצוה היא ה'חיובית' האם החלק של להקדיש העשירי [שלפי"ז אינו מתבטל המצוה כשיש לו י"ג ושוחט רק אחד מהם, שהרי עדיין נשאר להקדיש העשירי], או החלק של ההכנסה לדיר והעברת כולם תחת השבט [ולפי"ז אף אם אין לו רק י"ג, סוכ"ס הרי צריך להכניס כולם לדיר, ואף שאין נפק"מ סוכ"ס זה חלק מחיוביות המצוה, והבן].

תודה רבה על העלאת הדברים, שעלתה בלבי לדון בה מזוית אחרת לאחר שנתעוררתי בזה ע"י ת"ח א', והוא במה שאמרו בגמ' בכורות (דף נג) שחז"ל עקרו את מצוות מעשר בהמה בזה"ז משום תקלה, והקשו גדולי האחרונים דמזה קשה על דברי הטו"ז הידועים (או"ח סי' תקפ"ח, יו"ד סי' קי"ז) שהחכמים אינם עוקרים מצוה לגמרי אף בשוא"ת, ולכאורה הרי מצינו כאן עקירה של מצוה לגמרי, ומצאתי בזה ג' תירוצים בדברי האחרונים:

א. כיון שהמצוה יחזור לנו בביאת משיח ובנין ביהמ"ק במהרה לא מיקרי עקירה - טורי אבן, ראש השנה
ב. במקום גדר וסייג יש בידי החכמים לעקור מצוה לגמרי ובזה גם הטו"ז מודה - שו"ת תורת חסד, או"ח סי' י"א
ג. כיון שבדיעבד חל המעשר אף כהיום לא מיקרי עקירה במה שביטלו המצוה לכתחלה - שו"ת בכורי שלמה, אהע"ז סי' ג'

ולענ"ד היה נראה לתרץ הקושיא שבאמת כיון שאין לנו ביהמ"ק והמצוה ממילא אינה יוכלה להתקיים בשלימות שאף אם נעשר את הבהמות הרי לא יוכלו לקיים תכלית המצוה של 'והעשירי יהיה קודש לה' וממילא לא מיקרי עקירה אם חז"ל עקרו את החיוב של העברה תחת השבט ולסקור את העשירי רק כדי שיתאכל אח"כ במומו, וכל דברי הטו"ז נאמרין אם עוקרין מצוה שאפשר לקיימה כתיקונה.

ויתר על כן יש לדון בגדר ויסוד מצות מעשר בהמה האם העברה תחת השבט הוא חלק מהמצוה, או רק הכשר מצוה כדי לקדש את העשירי בקדושת קרבן - ושמחתי שגם מע"כ כבר חקר בזה, ואפשר שאף לדברי הרמב"ם המצוה 'החיובית' הוא רק לקדש את העשירי אבל במקום שאי אפשר להגיע לתכלית המצוה, אף אם נאמר שלהעברה תחת השבט יש גם קצת מצוה, אבל זה כבר מצוה קיומית. וכמו שמצינו לגבי מצות נתינת או הפרשת שקלים בזה"ז שאמרו בסוף מס' שקלים שאינו נוהג אלא בפני הבית דכיון דצורך קרבנות הם, אם אין קרבנות אין שקלים, כמו"כ נאמר בזה אם אין קרבן מעשר בהמה אין חיוב עישור בכלל, וצ"ע.

ולכאורה הדברים יסודיים בגדר מצות מעשר בהמה וקרבן מעשר בהמה אם מצוה אחת הוא.