פורום אוצר החכמה

ספר העיקרים מאמר ג פרק כד כתב:וכשיעוין בה היטב תמצא שאפילו בחלק השלישי אי אפשר לה לשפוט על נכון, כי לא תספיק לשער היושר בכל הדברים על דרך האמת, כי איזה דעת אנושי יספיק לשער כמה ישלם הגנב אם שני כפלים או שלשה כפלים או ארבעה או שבעתים, כי תמצא במניחי הנימוסים האנושיים מי שהניח הגונב ממון בין רב למעט יומת, וזה דבר ימאן אותו השכל האנושי, כי למה יומת האיש על גנבת ממון ואפילו פעמים הרבה. ובעבור זה הסכימה התורה האלהית לשער גנבת ממון בעונשים מתחלפים, כי הכופר בפקדון וכיוצא בו שהוא מין גנבה קלה ישלם שנים לרעהו...

והא דינא הוא דבן נח נהרג על הגזל, ואפי' פחות משו"פ. וצ"ע.

יהרג ואל יעבור,
רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה [ומלך] פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו.

עושה חדשות כתב:

ספר העיקרים מאמר ג פרק כד כתב:וכשיעוין בה היטב תמצא שאפילו בחלק השלישי אי אפשר לה לשפוט על נכון, כי לא תספיק לשער היושר בכל הדברים על דרך האמת, כי איזה דעת אנושי יספיק לשער כמה ישלם הגנב אם שני כפלים או שלשה כפלים או ארבעה או שבעתים, כי תמצא במניחי הנימוסים האנושיים מי שהניח הגונב ממון בין רב למעט יומת, וזה דבר ימאן אותו השכל האנושי, כי למה יומת האיש על גנבת ממון ואפילו פעמים הרבה. ובעבור זה הסכימה התורה האלהית לשער גנבת ממון בעונשים מתחלפים, כי הכופר בפקדון וכיוצא בו שהוא מין גנבה קלה ישלם שנים לרעהו...

והא דינא הוא דבן נח נהרג על הגזל, ואפי' פחות משו"פ. וצ"ע.

ספר העיקרים מדבר על הרוע בעצם שבמעשה הגנבה שעליו לא ראוי להיהרג וקובעי נימוסי הגויים קבעו מטעם זה ולא מכיוון שכך הוא במצוות בני נח.
בן נח חייב מיתה כי היפר את תנאי קיומו שקבע השם יוצרו ולא על עצם הרוע שבמעשה והראיה שדיני מיתה בכל עברותיו לומדים מרוצח , כאשר עונש ביה"ד כתוספת על חיוב מיתה בידי שמיים, ניתן כנראה על פעולה ברכושו של השם שאסרה ועיין מכות ט.

רד"ק ישעיהו נז -
בעון בצעו: שהיה חומד ועושק, כי עון החמס גדול ואף על פי שאין בו מיתה, ומה שלא חייבה עליו תורה מיתה לפי שאין עון זה נמצא ברוב כי הוא מפסיד סדר הישוב לפיכך מונעים אותו בני אדם, אבל כשהעון הזה מתפשט במדינה לא תוכל לעמוד ותחרב מפני החמס, והמבול בא לעולם מפני החמס כמו שכתוב כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

אולי מכאן ראיה לשיטת החלקת יואב(מהדורה תניינא סי' יד) שלגבי איסור גזל הדין שאזהרתן זה הוא מיתתן הוא רשות ולא חובה (אך שהסבר ספר העיקרים אינו עולה כ"כ אם טעמו של הח"י). ועי' במנחת אשר על מעשה שכם שמביא דבריו ודוחה אותם. אך עי' בדברי הגר"א סולביציק (נמצא באוצר - https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... book=17701) שאחז לגבי כל שבע מצות שאין דין מוות אלא במקום שלעיני הדיינים יש תקנת המדינה בדבר (ואולי קצת ראיה לזה מדברי החזו"א בהל' מלכים פ"ו ה"ד שלגבי חיובי מיתה של בני נח אין הכלל שבחיובי מיתה לא מהני תשובה). וזכרני שכך נוקט הגר' אליהו בן-אמוזג באיזשהו מקום.