ברור שאדם לא צריך להקריב את רצונותיו וצרכיו בשביל אחרים בכה"ג.
שמואל דוד כתב:לא הבנתי.
הרי דרכיה דרכי נועם, מה הוא רחום וחנון אף אתה כו׳ וא״כ כיון שבדרך כלל מי שנשא ב׳ נשים יבואו לידי מריבות מדוע אין זה חסרון במדות ורחמנות לעשות כן.
גם לפי דבריך מה הטעם בחרם דרבינו גרשום?
חכ״א שליט״א ציין לדברי רבי ראובן מרגליות ז״ל https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=14
אבל בזמן התנ"ך וחז"ל וכן בשאר הארצות היה נהוג שאנשים עשירים וחשובים נשאו ב' נשים.
לבי במערב כתב:ככל הגזרות ש'משום מעשה שהי'' (לדוגמא: יומא כז, ב. ביצה טו, רע"א. חגיגה כב, סע"ב. סנהד' יט, א. ועוד).
שמואל דוד כתב:יישר כח גדול על כל המראי מקומות.
בכל אופן עדיין קצת קשה לי מדוע מותר לעשות דבר שגורם מריבות ושנאה בין איש לאשתו כמבואר בתורה וחז״ל. והרי אפילו התורה וחז״ל קורים לו ״צרה״ וצ״ב בזה.
לבי במערב כתב:גם אם המעשה ההוא לא הי',
העיקרון נותר על מכונו.
בברכה המשולשת כתב: . . לא "אם", אלא לא היה.
אכן כן. ופשוט, שאין כל נפק"מ אי ברגמ"ה הוה מעשה, או בא' מהמון העם.בברכה המשולשת כתב: . . הכוונה היא שהעיקרון הוא חשש קטטה? אז אה"נ, וכתר"ה צודק מאוד.
וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ:
שייף נפיק כתב:להערת הרב פותח האשכול.
נראה שכיון שהיה אז בזמנם מצוי והצורה הרגילה אין בכך בעיה של דרכי נועם, מה גם שכמובן הכל היה בהסכמתה של האשה הראשונה, וכמו שמצוי ושכיח שיש יחסים לא נעימים בין כלה לחמותה ולא אומרים בזה דרכי נועם, אלא מאי, צריך לעבוד על המידות וכך היא הרגילות, כך היה גם פעם כשזו היתה המציאות השכיחה.
חגי פאהן כתב:שמואל דוד כתב:יישר כח גדול על כל המראי מקומות.
בכל אופן עדיין קצת קשה לי מדוע מותר לעשות דבר שגורם מריבות ושנאה בין איש לאשתו כמבואר בתורה וחז״ל. והרי אפילו התורה וחז״ל קורים לו ״צרה״ וצ״ב בזה.
לענ"ד ההפך, "אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה" וזה יוצר תחרות בין הנשים מי תמצא חן יותר בעיני הבעל, ונמצאת מרבה שלום בין איש לאשתו. וגם בענייני קדושה יש סיבה טבעית שאי אפשר לכתוב פה.
ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, ומסיבה זו רצה הגר"א להתיר את חרם ר"ג.
הבה נתבונן בזוגיות נערצת מימי התנאים - רבי עקיבא ורחל, ומימי האמוראים - רבא ובת רב חסדא. מבואר בגמ' שלשניהם היתה לפחות אשה אחת נוספת!
ע"ז כ. : "ואף ר''ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה רק שהיתה באה מטיפה סרוחה שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי עפרא".
ובברכות נו. פתר לרבא מפשר החלומות שימותו לו שתי נשים ויגרש שתי נשים.
אם כי אין ראיה שהיה זה באותו זמן.
מקדש מלך כתב:בישעיה ד, א:וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ:
הרי שיש מקרים שהוא לטובה עבור הנשים (ובעבר לאשה לא היתה יכולת להתפרנס, וגם לא להגן על עצמה, מבלי בעל, ולכן שתי נשים היה הרע במיעוטו).
שמואל דוד כתב:לפי דבריך צריך ליישב מדוע מוגדר בתורה כ״צרה״. מדוע מצינו בעיות ומריבות בכ״מ שהיה לאיש שתי נשים. מדוע אסור לצרות להעיד זל״ז. מדוע אסר רבינו גרשום נשיאת ב׳ נשים בחרם.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:תוספתא מסכת כתובות פרק ה
אמר ר' מנחם בן נפח [משם] ר' אליעזר הקפר מעשה בר' טרפון שקדש ג' מאות נשים להאכילן בתרומה שהיו שני בצורת
תוכן כתב:הסיבה שרמז אליה ר' חגי אינה קיימת, כי הדברים מסתנכרנים כידוע.
חגי פאהן כתב:שמואל דוד כתב:לפי דבריך צריך ליישב מדוע מוגדר בתורה כ״צרה״. מדוע מצינו בעיות ומריבות בכ״מ שהיה לאיש שתי נשים. מדוע אסור לצרות להעיד זל״ז. מדוע אסר רבינו גרשום נשיאת ב׳ נשים בחרם.
אאל"ט מוזכר בגמרא שהיה תנא אחד שהיו לו י"ב נשים, וכל אחת פרנסה אותו חודש. ולא זכור לי שמוזכרת שם בעיה כלשהי . ומאידך מצינו הרבה בעיות גם בבתים שהיתה רק אשה אחת.
רבינו גרשום אסר כמו שכתבו פה, כי מרכז היהדות עבר בזמנו מהמזרח התיכון למערב אירופה הקתולי, שאינו נושא יתר על אשה אחת וגם אינו מגרשה, ומובא באחד הנו"כ על השו"ע (שבעצמו מתיר גם לאשכנזים אחרי סוף האלף החמישי) שהטעם היה משום קטטה. אפשר להבין שמעמד האשה בארץ שמותר לשאת בה רק אשה אחת, ואסור לגרשה - הוא גבוה מאד, והיה פער גדול בין היהודים לבין שכניהם, ואולי בנשים היהודיות נזרקה שאיפה ליותר.
ועדיין לצרות אסור להעיד אחת על השניה, וגם לכל אדם אסור להעיד על אחיו. מה לעשות, חז"ל הכירו את לב האדם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 413 אורחים