פורום אוצר החכמה

הנה מסתובבים בינותינו כמה שירים מתיבות הקדיש (אמן יהא שמיה רבא וכו', של א.פ. וכיו"ב), והנה הדבר תמוה ביותר מה ההיתר לזה הרי כבר כתב רבינו המשנה ברורה (סי' תקס סקט"ו) "ובאיזה סעודות נוהגים לשורר קדיש דהיינו יתגדל, וזהו ודאי חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ד', וכ"ש במה שלוקחין על הסעודה ליצ"ן אחד ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות וזהו עון פלילי".

והנה ידוע שכמה שירים שהם מתיבות "שיר השירים" (שמקור האיסור בסנהדרין [קא, א] על אלו ששרים שיר של שיר השירים שהתורה חוגרת שק ואומרת לפני הקב"ה עשאוני בניך ככינור), כגון "השבעתי" ו"שימני כחותם", אז ידוע היתר בשם כמה פוסקים דאם מכוונים בעת השירה להתעוררות אין חשש, דברש"י שם נראה שדווקא בבתי משתאות שהוא דרך זלזול איכא גנאי, אבל כששרים ברצינות דרך כבוד והתעורות שפיר דמי.

וצ"ע אם גם בזה נימא לההיתר הנ"ל, והיינו דגם אי נימא דיצירת השיר - שלא כדין הייתה, מ"מ יתכן שאחר שכבר קיים השיר, כל ששרים ברצינות ודרך התעוררות ליכא בזה גנאי, דבסעודות שדיבר המ"ב לא משמע שהוא דרך זלזול וגנאי דווקא כבתי משתאות, ושמעתי שבאמת מרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל עורר הדבר, ואשמח לדעת מקור השמועה. והדבר טעון בירור מה החילוק בין שיה"ש דמקילים לבין קדיש דחמיר טפי.

(יש להבהיר, שאין המכוון כאן על לומר את הקדיש - תוך כדי התפילה - בניגון, שבזה ודאי הדבר מותר [רק לכפול המילים יש נידון אם מותר, יעוי' כאן viewtopic.php?t=10459], אלא כאן הנידון אם מותר לקחת מילים מתיבות הקדיש ולעשות ממנו שיר בעלמא).

אה"נ מי היקל?
(שם של רב, לא של זמר)

ובלא"ה יש חילוק בין לשון של פסוק מכ"ד ספרים שהוא משל, ושלא כל הפסוקים הם ממש משל לקוב"ה עצמו אלא לענין השתוקקות אליו, לבין לשון של נמשל ממש!

-

הוה אמינא כתב:אה"נ מי היקל?
(שם של רב, לא של זמר)

להיפך.
התכוונתי לשאול מדוע בשיר השירים הפוסקים מקילים, ואילו בקדיש לא מקילים, דלכאו' יש מקום להקל וכנ"ל, אם שרים את השיר שלא בדרך ליצנות.