פורום אוצר החכמה

מעשה ושאלה בצדו:

ראובן לווה משמעון סך 1,000 ש"ח לתקופה של חודש. משחלף החודש לא היה בידי ראובן לשלם והחל לחמוק משמעון. לא השיב לשיחות הטלפון שלו, חמק ממפגשים עמו ברחוב וכו', כמנהג איזה לווים שאינם חפצים לשלם. יום ועוד יום חולף, ראובן אינו משלם, וימלא שמעון על ראובן עברה וזעם. יום אחד הולך שמעון ברחוב, ולפתע הוא רואה את רכבו של ראובן חונה בצידי דרכים. אזיל חיוורא מפניו ואתא סומקא, חיכך בדעתו אחת ושתיים כשהוא מתקרב אל הרכב. לפתע הוא רואה שבתוך הרכב על המושב הסמוך לנהג [דמתיקריא 'קבינה'], מונחת מעטפה ובתוכה סכום כסף. לא הצליח שמעון לגבור על יצרו ויקח מאבני המקום, ניפץ את חלון הרכב, ונטל 1,000 שקלים חדשים. וישב שמעון אל ביתו שמח וטוב לב, ובלצ"ג.

למחרת, נדהם שמעון מתעוזתו של ראובן, כאשר גילה בתיבת הדואר שלו זימון לבית הדין המקומי, בתביעה לתשלום עלויות החלפת חלון הרכב.

פשטו נא לי רבני אתרא קדישא הדין, עם מי הצדק? האם היה מותר לשמעון לעשות זאת בכדי להשיב את החוב העומד בעיניו כ'גזלה' מוחלטת?



למען הסר ספק: הסיפור לא היה ולא נברא. אני שואל כדי לראות את הכיוון של התשובות, ואז אספר את הסיפור האמיתי [ומסתמא יצווחו עלי הלמדנים דפה, שאין הנידון דומה לראיה... ובכל זאת..].

נו ,מצד מה יהיה פטור מלשלם על מה שהזיק?

ביליצר כתב:נו ,מצד מה יהיה פטור מלשלם על מה שהזיק?

אני ממש לא טוען שיהיה פטור. אבל אשמח לשמוע כיוונים נוספים.

ואחדד את השאלה: האם במידה ושמעון יתקשר לדיין המחוזי, הוא יוכל לקבל איזשהו היתר לעשות זאת? נניח שמדובר בחוב של 100,000 ש"ח ועלות תיקון חלון רכב היא 2,000 ש"ח. שמעון מחליט בעצמו שעל אף שהוא אולי יחוייב בתשלומי הנזק, עדיין כל זה שווה לו בכדי להשיב אליו את כספו. יתירו לו לעשות זאת לכתחילה?

אני מתיר לכתחילה!![הרי אין לך בדיעבד גדול מזה]

איני רואה איך זה נכנס לגדרי עביד איניש.
הרי אסור לו לפרוץ לביתו של החייב ולקחת את הכסף.
אז גם אסור לו לפרוץ לרכבו, וממילא הוא מזיק.

ביליצר כתב:אני מתיר לכתחילה!![הרי אין לך בדיעבד גדול מזה]

ומה מקורותיך ההלכתיים לכך? האם הרב לא אמור להציע את התערבותו בענין בכדי לכפות על ראובן לשלם, בלא שייגרם לו נזק?

בברכה המשולשת כתב:איני רואה איך זה נכנס לגדרי עביד איניש.
הרי אסור לו לפרוץ לביתו של החייב ולקחת את הכסף.
אז גם אסור לו לפרוץ לרכבו, וממילא הוא מזיק.

אסור לו לפרוץ לביתו של החייב ולקחת את הכסף? גם אם הוא לא גורם שום נזק?
יש מקור לכך, מלבד האיסור של 'לא תהיה לו כנושה'?

הרי ממוני גבך ,גם חלון האוטו שלי הוא , נתקזז אחרי זה,

ארזי ביתר כתב:

בברכה המשולשת כתב:איני רואה איך זה נכנס לגדרי עביד איניש.
הרי אסור לו לפרוץ לביתו של החייב ולקחת את הכסף.
אז גם אסור לו לפרוץ לרכבו, וממילא הוא מזיק.

אסור לו לפרוץ לביתו של החייב ולקחת את הכסף? גם אם הוא לא גורם שום נזק?
יש מקור לכך, מלבד האיסור של 'לא תהיה לו כנושה'?

אסור לאדם להיכנס ללא רשות לביתו של חבירו. זו הלכה מוסכמת, והרי אם הפולש יינזק בעה"ב יהיה פטור והפולש יהיה חייב על כל נזק שיגרום. זו גמ' בב"ק.
יש היתר של עביד איניש, אבל הוא לא חל על סכומי כסף אלא על חפץ מבורר (או על תביעה מבוררת כשהתובע ת"ח, למאן דא"ל).
ובוודאי שלא מצאנו בשום מקום בפוסקים היתר כזה של כניסה לרשותו של החייב. לכל היותר אפשר לעכב אצל התובע כסף של החייב שמצוי אצלו בהיתר.

ביליצר כתב:הרי ממוני גבך ,גם חלון האוטו שלי הוא , נתקזז אחרי זה,

ממוני גבך זו תביעה ממונית בבית דין, לא היתר של עביד איניש. ובוודאי לא בכה"ג.

בברכה המשולשת כתב:

ביליצר כתב:הרי ממוני גבך ,גם חלון האוטו שלי הוא , נתקזז אחרי זה,

ממוני גבך זו תביעה ממונית בבית דין, לא היתר של עביד איניש. ובוודאי לא בכה"ג.

יהודי יקר ,ממוני גבך זוהי מציאות ,סוגיית עביד איניש גם היא סוגיא ,
לאיש אין בית דין כרגע ,הוא מצא במקרה את הרשע שחייב לו מליון דולר וכל החבילה בתוך רכבו ,
הוא זקוק לשבור רק את החלון ,הנני לא רק מתיר לו אלא מחייב אותו ואינני מכיר בית דין שהיה מונע ממנו ,

ביליצר כתב:

בברכה המשולשת כתב:

ביליצר כתב:הרי ממוני גבך ,גם חלון האוטו שלי הוא , נתקזז אחרי זה,

ממוני גבך זו תביעה ממונית בבית דין, לא היתר של עביד איניש. ובוודאי לא בכה"ג.

יהודי יקר ,ממוני גבך זוהי מציאות ,סוגיית עביד איניש גם היא סוגיא ,
לאיש אין בית דין כרגע ,הוא מצא במקרה את הרשע שחייב לו מליון דולר וכל החבילה בתוך רכבו ,
הוא זקוק לשבור רק את החלון ,הנני לא רק מתיר לו אלא מחייב אותו ואינני מכיר בית דין שהיה מונע ממנו ,

א. "ממוני גבך" זו תביעה, לא מציאות. התביעה מבוססת על מציאות, אבל היא גדורה בגדרים שקבעה לה ההלכה.
ב. "עביד איניש" היא סוגיא, עם גדרים הלכתיים משלה.
ג. אינני מבין מה מונע ממנו לפנות לבית דין, כדת, ואינני מכיר בית דין שיתיר לאנשים לגבות חוב בצורה כזאת, אא"כ החייב הוא גברא אלמא דלא ציית דינא כלל, מה שלא נאמר בסיפור.

אלף ובית היינו הך ,ממוני גבך זוהי מציאות ואכן מוגבלת בהשתמשותו ,
על משמרתי אעמודה ,יש כאן מליון דולר הלה מתחמק ואינו משלם וממילא ספק גדול שהכסף יהיה קיים עד שהרכב הסטאזערים בבית דין יטפלו בעניין כש"כ על הספק שיציית ,
ולכן הנני מחייב לו לעשות דינא לנפשיה וחבריי הדיינים בודאי יסכימו איתי וגם כשיתקשר לדיין יחייב אותו בכך וישמח למעשרותיו!ובסכום כזה גם מותר לאמרו לפני עם הארץ !

חילקתי את א ו-ב לשם נוחות הניסוח בלבד.
כל דיני ממונות (ובעצם הרבה מדיניה של תורה) גדורים בגדרים, וממילא יש לפעול לפי הגדרים, ולא- יהיה הדבר אסור.
לגבי בית הדין- ב"ה אני מכיר כו"כ בתי דין (ודווקא לא בהרכב של סטאז'רים) שישמחו לדון בתיק כזה (של תביעה על החזר הלוואה) בזריזות, ובלי לקחת מעשרות מאף אחד.

בברכה המשולשת כתב:חילקתי את א ו-ב לשם נוחות הניסוח בלבד.
כל דיני ממונות (ובעצם הרבה מדיניה של תורה) גדורים בגדרים, וממילא יש לפעול לפי הגדרים, ולא- יהיה הדבר אסור.
לגבי בית הדין- ב"ה אני מכיר כו"כ בתי דין (ודווקא לא בהרכב של סטאז'רים) שישמחו לדון בתיק כזה (של תביעה על החזר הלוואה) בזריזות, ובלי לקחת מעשרות מאף אחד.

צדיק ,זה לוקח הרבה זמן עד ש....... ,הכסף עלול להעלם ויחד איתו הבריאות של התובע ומשפחתו ולעיתים אף חייו ,
לגבי מעשרות הכונה אכן למעשרות ולא חלילה משהו אחר ,
זאת דעתי ואם הייתי בעצמי דיין ללא פוזות כך הייתי עונה .

ביליצר כתב:

בברכה המשולשת כתב:חילקתי את א ו-ב לשם נוחות הניסוח בלבד.
כל דיני ממונות (ובעצם הרבה מדיניה של תורה) גדורים בגדרים, וממילא יש לפעול לפי הגדרים, ולא- יהיה הדבר אסור.
לגבי בית הדין- ב"ה אני מכיר כו"כ בתי דין (ודווקא לא בהרכב של סטאז'רים) שישמחו לדון בתיק כזה (של תביעה על החזר הלוואה) בזריזות, ובלי לקחת מעשרות מאף אחד.

צדיק ,זה לוקח הרבה זמן עד ש....... ,הכסף עלול להעלם ויחד איתו הבריאות של התובע ומשפחתו ולעיתים אף חייו ,
לגבי מעשרות הכונה אכן למעשרות ולא חלילה משהו אחר ,
זאת דעתי ואם הייתי בעצמי דיין ללא פוזות כך הייתי עונה .

עד ש... מה?
בבתי הדין שאני מכיר אפשר לנהל דיון תוך שבוע מהפנייה, ולקבל פסק דין תוך שבועיים-שלושה שבועות מהדיון.
ייש"כ על ההבהרה לגבי המעשרות! אם כי לענ"ד אסור לדיין לקחת מעשרות בכה"ג, אפילו שזה לא שוחד.
ובתור דיין (אמנם בבית דין קטן), אני חוזר על כך שלא הייתי מורה כך בנסיבות שהועלו בשאלה.

אז הנה לנו דיין חשוב ,
דיין מכובד ,מישהו הלוה את כל כספו לצורה"ע ובהתאם לנסיבות האשכול ,100000ש"ח שחסך פרוטה לפרוטה לא מן המותרות כדי לחתן את בתו יחידו ,שבוע הבא בשעטו"מ.[אולי הרגש יעזור ]
עם תביעה בבית הדין "ספק" אם יקבל אי פעם בחזרה את כספו ועלול חלילה ...,שובר למען הודאי את החלון או לא ?

עוד הוספה ,בבית דין הרי כפי שיש טענת קים לי גם יש טענת "אין לי"
ואז יסתדרו על 50 שח בחודש , אז לשבור או לא לשבור .....!?

שאלתי עכשיו דיין ותיק שליט"א (הבהרתי שזו שאלה לצורך משל) והוא השיב שאני הקטן צדקתי בכל הנקודות הנ"ל:
א. אכן, לא שייך כאן עביד איניש כי זו לא חפץ מבורר.
ב. אכן, אין היתר לנושה להינס לביתו של החייב לקחת את הכסף, וה"ה לרכב.
ג. אכן, אסור לנושה להזיק לחייב.
הוא הוסיף את הנקודות הבאות:
א. לא נאמר בשאלה שהנושה בכלל ניסה לתבוע בבית דין.
ב. גם נסיבות של עביד איניש צריך אישור מראש מרב העיר/רב הקהילה על-פי הנסיבות, ובד"כ זה לא מתאים.


ולגבי הנקודות שהעלה עכשיו כתר"ה (עליהן לא דיברתי עם הדיין הנ"ל שליט"א, כי ראיתי את הדברים החדשים רק עכשיו)
א. למה התביעה בבית דין היא ספק? הרי אם באמת הצדק עמו הוא יקבל את הכסף, ואם לא, אז מה ההיתר לחשוב לקחת את הכסף בכוח?
ב. לגבי הטיעון של "אין לי", הרי שאם באמת אין לחייב אז מסדרין לבעל חוב. וזו ההלכה ואין בלתה. ואם החייב משקר, ובאמת יש לו, אז בית הדין יחייב אותו לשלם את הסכום במלואו מיד.

מכיון שכבוד תורתו דיין נתחיל כך ,כפי שקראתי בחפזון לשאלת הפותח
אדם שלקח הלואה 100000שח מפלוני שחסך ,על מנת לשלם אחר 3 חדשים ,בשעה שלקח את ההלואה פינטז שיחזיר מכאן או מכאן בסוף הצליח לגייס 100000 ש"ח והחליט שזה לפרנסת ביתו או להשקעה אצל ציציתקניפער ,הוא מתחמק מבעל חובו שאין לו בינתים לשלם ,הכסף כרגע ברכבו .
בבית דין הוא יטען "אין לי" ואין לבית דין שום ידיעה אם משקר אם לאו .הלא יעשה דין לנפשו?

מסדרין לבעל חוב זה אחד שנקלע פתאום לחובות הלא כן ?!

ביליצר כתב:מכיון שכבוד תורתו דיין נתחיל כך ,כפי שקראתי בחפזון לשאלת הפותח
אדם שלקח הלואה 100000שח מפלוני שחסך ,על מנת לשלם אחר 3 חדשים ,בשעה שלקח את ההלואה פינטז שיחזיר מכאן או מכאן בסוף הצליח לגייס 100000 ש"ח והחליט שזה לפרנסת ביתו או להשקעה אצל ציציתקניפער ,הוא מתחמק מבעל חובו שאין לו בינתים לשלם ,הכסף כרגע ברכבו .
בבית דין הוא יטען "אין לי" ואין לבית דין שום ידיעה אם משקר אם לאו .הלא יעשה דין לנפשו?

מסדרין לבעל חוב זה אחד שנקלע פתאום לחובות הלא כן ?!

א. בדיוק על זה הזהירה התורה "לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו".
ב. לא מוכר לי החילוק שכתבת לגבי מסדרין, ולכאורה הוא לא נכון.

עזריאל ברגר כתב:

ביליצר כתב:מכיון שכבוד תורתו דיין נתחיל כך ,כפי שקראתי בחפזון לשאלת הפותח
אדם שלקח הלואה 100000שח מפלוני שחסך ,על מנת לשלם אחר 3 חדשים ,בשעה שלקח את ההלואה פינטז שיחזיר מכאן או מכאן בסוף הצליח לגייס 100000 ש"ח והחליט שזה לפרנסת ביתו או להשקעה אצל ציציתקניפער ,הוא מתחמק מבעל חובו שאין לו בינתים לשלם ,הכסף כרגע ברכבו .
בבית דין הוא יטען "אין לי" ואין לבית דין שום ידיעה אם משקר אם לאו .הלא יעשה דין לנפשו?

מסדרין לבעל חוב זה אחד שנקלע פתאום לחובות הלא כן ?!

א. בדיוק על זה הזהירה התורה "לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו".
ב. לא מוכר לי החילוק שכתבת לגבי מסדרין, ולכאורה הוא לא נכון.

א דברי הבל !
ב לא בדקתי ,נשמע את הדיין,אך איני רואה שום הגיון בזה שיקח הלואה ללא ידיעה איך לשלם ובסוף יטען אין לי ויפטר מלשלם כי מסדרין לבעל חוב וישלם 50 שח לחודש.
לסדר לו גמח אולי,

אני מסכים אם דבריו של הרב בברכה.
זו שאלה של עביד איניש דינא לנפשיה, ואם מצד עביד איניש הדבר אסור אז ברור שהוא צריך לשלם על הנזק. ואם מצד עביד איניש הדבר מותר, אז אין צורך לשלם.

הדין של עביד איניש לפי רוב הראשונים הוא דווקא בממון בעין כלומר חפץ גזול ולא בתביעת ממון על השני. (ויש סברא גדולה בכך, שאל"כ איש את רעהו חיים בלעהו, ומה תועלת יש בבי"ד, אם כל אחד תופס את החוק בידיו). אמנם זכורני שיש נידון לגבי תפיסת משכון מבע"ח אם אומרים עביד איניש, ולכאורה יש לדון אם זה דומה לתפיסת משכון, וכן מה הההלכה בתפיסת משכון מדין עביד איניש.

הרב ישא ברכה- תפיסת משכון זה לא להזיק, וגם לה יש גדרים.

ולדברי הרב ביליצר- יש גדרים גם למסדרין, ואם באמת לבית הדין נראה שהלווה מערים, אז לא יסדרו לו.
אם באמת אין לו, כי הוא באמת הסתבך או כי הוא שגה באשליות, אז כן מסדרין.
אולם, בל נשכח שאין מצוות הלוואה כלפי מי שנראה בעליל שלא יהיה מסוגל להחזיר, כך שהמלווה אמור לעשות בדיקות לפני ההלוואה.
ואם באמת היה נראה סביר שהלווה יכול יהיה להחזיר, ונראה לבית הדין שהלווה לא הערים או רימה אלא פשוט הסתבך, אז אה"נ יסדרו לו, וכך רצון ה'.
ואגב, בתיאור שכתב כתר"ה על הכסף לחתונה, לפי גדרי מצוות הלוואה באהבת חסד, לא נראה כל שהוא היה מחוייב להלוות ללווה הנ"ל בכה"ג מלכתחילה (ואולי אפילו זה לא היה ראוי להלוות לו, מדין חייך קודמים)

ועכשיו הגיע החלק של הסיפור האמיתי. למרות שאני יודע שתתקפו אותי נמרצות על ההשוואה.

לפני כשנתיים מכר ראובן לשמעון מוצר מסויים בתמורה ל-1,000 ש"ח ששולמו ע"י שמעון בשיק. דא עקא, ששמעון קיווה להרוויח ממכירת המוצר, ובסופו של דבר לא די בכך שלא הרוויח עוד נשאר 'תקוע' עם המוצר. מצבו הבנקאי של שמעון בכי רע, ואין כיסוי לשיק. ראובן מתקשר בתמימות לשמעון כחודש אחרי מעמד המכירה, ומבקש לעדכן את שמעון שבכוונתו להפקיד את השיק. בתגובה אומר שמעון, שאין כסף בחשבון הבנק ולא יהיה כיסוי לשיק. כמה חודשים של דין ודברים ביניהם, כששמעון מבטיח שישלם במזומן וכו', אך משראה ראובן ששמעון מותיר אותו להמתין לכספו עד בוש, החליט להפקיד את השיק בכל זאת.
מאז ועד עתה, הופקד השיק וחזר למעלה מ-30 פעמים, כשכל חזרת שיק בגין א.כ.מ. מחייבת את שמעון ב-65 ש"ח עמלה. וזאת, מבלי להתייחס לפגיעה האדירה בנתוני האשראי של שמעון. שמעון שלח שליחים ומסרים לראובן מספר פעמים שיחוס על נפשו ויחדל ממעשהו, אך ללא הועיל.
כעת, יש בידי שמעון 1,000 ש"ח לשלם לראובן. אך מאידך יש לו תביעה של 1,950 ש"ח עמלות שנגרמו לו בגין ראובן.

עם מי הצדק?

איני תוקף על ההשוואה. רק לא מבין מה הקשר בין הסיפור הראשון לשאלה האמיתית.

בשאלה האמיתית המוכר טוען על חוב, ועשה גרמי של נזק במזיד בסכום כפול, [ולא היה לו שום הו"א שיצליח לגבות את החוב]. יש ע"ז סעיף בשו"ע מה עושים בטענה מול טענה.

בסיפור המקדים, ברור לפי השו"ע בסימן ג' שדיינים בבי"ד פוסקים כהרב בברכה, ודיינים שמקבלים מעשרות פוסקים ההיפך. אינני רואה שם מקום לצד אחר. אבל מה נפ"מ?

הוה אמינא כתב:איני תוקף על ההשוואה. רק לא מבין מה הקשר בין הסיפור הראשון לשאלה האמיתית.

בשאלה האמיתית המוכר טוען על חוב, ועשה גרמי של נזק במזיד בסכום כפול, [ולא היה לו שום הו"א שיצליח לגבות את החוב]. יש ע"ז סעיף בשו"ע מה עושים בטענה מול טענה.

בסיפור המקדים, ברור לפי השו"ע בסימן ג' שדיינים בבי"ד פוסקים כהרב בברכה, ודיינים שמקבלים מעשרות פוסקים ההיפך. אינני רואה שם מקום לצד אחר. אבל מה נפ"מ?

בשני המקרים התובע גורם נזק לנתבע. לכן השוויתי ביניהם.
איפה הסעיף בשו"ע?

לגבי הסיפור עם הצ'ק, לפום ריהטא יש לעורר כאן סברא אחרת. שבעצם מתן הצ'ק הסכים ראובן ונתן לו רשות להזיקו בקנס ההוא. שהרי כל הכח של צ'ק יתר על שטר חוב רגיל, הוא בעצם הכח והיכולת של המלווה לגרום לסנקציות על הלווה אם לא יכבד את הצ'ק.
אבל במקרה של הפקדה של 30 פעמים זה כבר נשמע מוזר, גם מבחינה חוקית. הרי ברור שלא סביר שעל חוב פעוט יהיה אפשרות לגרום כזה נזק, וכנראה שבמקרה כזה הדרך פתוחה בפני הלווה לבטל את הצ'ק. אמנם גם מעשה זה יגרום לקנס וכו', אבל כבר סברתי אמורה שעל זה בדיוק שיעבד נפשיה. באם מחמת עצלותו טעותו או חוסר ידיעתו לא עשה כן, הרי זו שאלה מענינת עד היכן שיעבד את עצמו עם הצ'ק.

רק כעת ראיתי להנידון כאן, ואם יורשה לגבי הנידון הא' - נראה דנלעס בסברות חוזרות ונשנות בכפילות מתמשכת לשוא.

הר' ביליצר ובברכה, הלא יש בידינו טור ושו"ע, ודבריהם ברור מיללו?

הנידון ברור - סוגיית עביד איניש דיניה לנפשיה [חו"מ סימן ד'].

ודינא פשיטא כדסיים הטור [ושו"ע] הסימן - ליכא עביד איניש אלא בגזל וכד' ולא במשכון חוב.

והביא שם הב"ח לב"י [צ"ז סעי' י'] מרבינו ירוחם, דאם עבר ומשכנו בחוזק והזיקו בין בגופו בין בממונו, חייב, וי"א דאע"פ שאינו רשאי כן מ"מ אם חטף המלווה משכונו ובא הלווה לקחתו חזרה יכול להכותו לשלחו מלפניו - היינו דפטור.

בשו"ע לא הכריע בזה, ורק הביא הנ"ל בסמ"ע [צ"ז סק"ט], וא"כ הוא ספק ממונא לקולא.

ולגבי הדימוי לנידון ב' - נראה ברור דברי הר' הוו"א ומקד"מ נכונים.

צר לי שעדיין לא הבינותי את הכיוון של דברי החכמים דכאן.

ראשית, מה שעבוד נפשיה יש בשיק? מדרך העולם כשחנווני רוכש מספק, הוא נדרש להעביר שיק בטחון. אין בדרך כלל אופציה אחרת. כמובן, שמטרת הדרישה הזו, היא לבטחון עבור ספק הסחורה שיוכל לגבות את התשלום במידה והחנווני לא ישלם מסיבה זו או אחרת, אך השאלה היא האם זה בגדר 'שעבד נפשיה'.

שנית, עד היכן שעבד נפשיה? האם ניתן לומר שע"פ הלכה בשל השעבוד העצמי הזה, מותר להפקיד שיק שוב ושוב ושוב על אף הנזק האדיר שזה גורם לבעל החשבון? ובפרט שמלבד הנזק הישיר של עמלת 'אכ"מ' יש גם נזק עקיף ומשמעותי הרבה יותר בחיווי נתוני האשראי, שעשוי לפגוע ביכולת לקבל אשראי או לגרום לתשלומי ריבית גבוהים משמעותית בלקיחת משכנתא.



ולעניין העובדתי. בהפקדת שיק רגילה, אם השיק חוזר ניתן להפקידו שוב פעם אחת בלבד. בהפקדת שיק דרך האפליקציה בטלפונים הפסולים, אין הגבלה. הסיבה לכך היא טכנית: כאשר שיק שהופקד כרגיל חוזר, מוטבעת עליו חותמת 'א.כ.מ.', מה שאין כן בהפקדה דרך האפליקציה.

בעיקרון אם היה המלוה פותח הליך לביצוע שטר בהוצל''פ, זה היה מזיק לחייב הרבה יותר מהפקדות חוזרות ונשנות (וגם גורם לו לשלם ככה''נ) כך שהוא עוד יצא בזול. בנוסף, אם אכן הסיפור ה'אמיתי' ארע ממש כך בסכום של 1000 ש''ח ס''ה, החייב צריך להיות שוטה גמור כדי לא לגרד מפה ומשם את הסכום ולהשתחרר מהעניין כך שאיהו דאזיק אנפשיה. מ''מ גם לגופו של עניין הנותן צ'ק הוא ע''ד שיופקד ובאחריותו לדאוג לכיסוי וקשה לומר שהמפקיד ייחשב כמזיק במובן שאפשר לתובעו ע''כ.

בברכה המשולשת כתב:הרב ישא ברכה- תפיסת משכון זה לא להזיק, וגם לה יש גדרים.

ולדברי הרב ביליצר- יש גדרים גם למסדרין, ואם באמת לבית הדין נראה שהלווה מערים, אז לא יסדרו לו.
אם באמת אין לו, כי הוא באמת הסתבך או כי הוא שגה באשליות, אז כן מסדרין.
אולם, בל נשכח שאין מצוות הלוואה כלפי מי שנראה בעליל שלא יהיה מסוגל להחזיר, כך שהמלווה אמור לעשות בדיקות לפני ההלוואה.
ואם באמת היה נראה סביר שהלווה יכול יהיה להחזיר, ונראה לבית הדין שהלווה לא הערים או רימה אלא פשוט הסתבך, אז אה"נ יסדרו לו, וכך רצון ה'.
ואגב, בתיאור שכתב כתר"ה על הכסף לחתונה, לפי גדרי מצוות הלוואה באהבת חסד, לא נראה כל שהוא היה מחוייב להלוות ללווה הנ"ל בכה"ג מלכתחילה (ואולי אפילו זה לא היה ראוי להלוות לו, מדין חייך קודמים)

יישר כח גדול הרב בברכה ,
אכן ,ויתר מכן זכורים לי דברי המאירי דמצות אם כסף תלוה את עמי היינו בנותן משכון !
ומדבריך הבנתי דהלוה מדוחקו ואינו יודע בשעת הלואה היאך ישלם אין מסדרין לו ,

לגבי עביד דינא דהוא תקנה לכלל כדי שלא יהא כל אחד ואחד וכו,[ועיין רמ"א מפורש דאיסור דעביד דינא היינו להכותו אבל למשכנו מותר מהמהרי"ק ואח"כ יורד עמו לדין,והרי ברור דזה במקום שצריך עדים וכו,עיין שם בנו"כ , אך פשוט היכי דמודה לו מפורש שחייב רק מתחמק הרי... ]
ולכן הנני מתיר לת"ח הפרטי מאתרא קדישא הדין כשרואה את כספו ברכבו של חבירו אחרי התחמקויות, וספק גדול שיראה את כספו בחזרה , מצוה גדולה שיהיה דיין לעצמו ויקחנו ולא יהרוס את בריאותו ועתידו ואת משפחתו ,אמנם דבר זה אסור לאמרו בפני ע"ה מלבד הציור באוסטרליה כשאין בי"ד ,ע"כ!

שמש כתב:1. בעיקרון אם היה המלוה פותח הליך לביצוע שטר בהוצל''פ, זה היה מזיק לחייב הרבה יותר מהפקדות חוזרות ונשנות (וגם גורם לו לשלם ככה''נ) כך שהוא עוד יצא בזול. 2. בנוסף, אם אכן הסיפור ה'אמיתי' ארע ממש כך בסכום של 1000 ש''ח ס''ה, החייב צריך להיות שוטה גמור כדי לא לגרד מפה ומשם את הסכום ולהשתחרר מהעניין כך שאיהו דאזיק אנפשיה. 3. מ''מ גם לגופו של עניין הנותן צ'ק הוא ע''ד שיופקד ובאחריותו לדאוג לכיסוי וקשה לומר שהמפקיד ייחשב כמזיק במובן שאפשר לתובעו ע''כ.

1. הליך לביצוע שטר בהוצל"פ - לא גורם נזק של כפי 2 מהחוב המקורי.
2. מודה לך בשם החייב על המחמאה. לא משוכנע שאתה צודק הלכתית בהגדרת 'איהו דאזיק אנפשיה'.
3. מפקיד השיק ידע במישרין שלא יהיה כסף בחשבון, ועשה זאת על דעת שייגרם נזק לחייב.