פורום אוצר החכמה

למה שילוח הקן מנוי ביד החזקה בכלל מצוות שחיטה? (בהק' להלכות שחיטה)

כתב הרמב״ם בהקדמה להלכות שחיטה וז״ל הלכות שחיטה יש בכללן חמש מצות שלש מצות עשה ושתים מצות לא תעשה וזה הוא פרטן.
(א) לשחוט ואח"כ יאכל
(ב) שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד
(ג) לכסות דם חיה ועוף
(ד) שלא ליקח האם על הבנים
(ה) לשלח האם אם לקחה על הבנים
וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

סליחות כתב:למה שילוח הקן מנוי ביד החזקה בכלל מצוות שחיטה? (בהק' להלכות שחיטה)

וז"ל עדות בהוסף "שלוח הקן הוא ג"כ מענין שחיטה כדמפורש בחולין" ע"כ.

יתכן כי המצוה בעיקרה למי שחפץ לאכול את הביצים, וזה מיסוד צער בעלי חיים.

ישא ברכה כתב:יתכן כי המצוה בעיקרה למי שחפץ לאכול את הביצים, וזה מיסוד צער בעלי חיים.

לפי הראשונים ודאי כך הוא.

משנת יעקב על הרמב"ם הלכות שחיטה:

הלוקח אם על הבנים ושחטה, הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם שנאמר לא תקח האם על הבנים.
וראה להלן בפרק זה שהביא כאן כל הלכות שלוח הקן. צ"ב מה שייכי הלכות שלוח הקן להלכות שחיטה, וצ"ע.
והנה בפ"ט מהלכות תפלה ה"ד כתב הרמב"ם: מי שאמר בתחנונים מי שריחם על קן ציפור שלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ירחם עלינו וכיוצא בענין זה משתקין אותו, מפני שמצות אלו גזירת הכתוב הן ואינן רחמים, שאילו היו מפני רחמים לא היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר.
ודברי הרמב"ם הוא ממתני' דברכות לג,ב, ומגילה כה,א, וכפי הטעם שבגמ' שם מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינו אלא גזירות, וע"ש בכ"מ.
והנה במתני' שם איתא רק מהא דקן ציפור, ואין שם מהא דאותו ואת בנו. וברמב"ם הביא גם מאוא"ב. וכ"ה בגמרא בירושלמי ברכות, ע"ש, ועי' בצל"ח בברכות לג, מש"כ בזה. [ובשו"ע לא מצאתי בכלל ד"ז, רק המג"א סי' קי"ג סק"ו, הביאו, והטור שם הביאו דרך אגב. ע"ש. וצ"ע].
והנה מפשטות לשון הרמב"ם משמע דבשלוח הקן יש ענין של רחמים, אלא שהתורה לא ציותה בשביל רחמים. וכ"מ בכל הראשונים, בגמ' שם. ועי' תויו"ט בברכות מש"כ מספר מורה נבוכים ח"ג סי' מ"ח, ע"ש. כו'

ע"ש שהאריך טובא.

באופן כללי, הרמב"ם איחד הרבה מצוות בודדות לתוך הלכות שקשורות אליהן.
כגון הלכות מעשר בהמה בתוך הלכות בכורות, והלכות מתנות כהונה בתוך הלכות ביכורים.

ולא תמיד הקשר הוא מאוד חזק.

עזריאל ברגר כתב:הרמב"ם איחד מצוות בודדות לתוך הלכות שקשורות אליהן, ולא תמיד הקשר הוא מאוד חזק. כגון:
א. הלכות מעשר בהמה בתוך הלכות בכורות.
ב. הלכות מתנות כהונה בתוך הלכות ביכורים.

א. המעשר והבכור הדוקים זה בזה, כלשון הרמב"ם בראש הלכות בכורות: וְכָלַלְתִּי הַמַּעֲשֵׂר עִם הַבְּכוֹר, לְפִי שֶׁמַּעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם אֶחָד, וְהַכָּתוּב כְּלָלוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאֶת דָּמָם תִּזְרֹק', מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה דַּם מַעֲשֵׂר וְדַם בְּכוֹר.
ב. שמן של ההלכות האלו הוא 'הלכות בכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין'.
לאמר, לא בתוך הלכות בכורים, כי אם בצוותא עם הלכות בכורים.

הבעייתנות בסידור ספר היד נעוצה בהכללת מצוות בהלכות מטעמי הגות. כגון:
א. הקפת פאת הראש והשחתת פאת הזקן, לא ילבש, כתיבת כתובת קעקע, גדידה וקריחת קרחה על מת – בהלכות עבודה זרה וחקות הגוים.
ב. מצות פריקה וטעינה – בהלכות רוצח ושמירת נפש.

לשון הרמב"ם פי"ג ז לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהן שלא ילקחו. הרי שיסוד האיסור הוא הצידה וההשתלטות על האם, וניצול רחמיה על בנה, ואולי א"כ יש בכאן הגבלה בכל היתר השחיטה שנתן ה' לאדם שליטה על בעלי החיים, דכשם שציותה עליו אחר הצידה בכיסוי הדם ושלא ישחוט אב ובנו ביום אחד, כך לא יצוד את האם בהיותה מרחפת על בניה ואינה יכולה לפרוח. וא"כ מהגבלות השחיטה הוא, ראה עוד שהיה צד להרמב"ם כי השוחט את האם שצד אותה על בניה אסור באכילה ודוק - אולם עין בכס"מ.

ייש"כ לכל המשיבים.