פורום אוצר החכמה

בתקופת הקיץ מצויים הרמשים למינהם, שחלקם דוחים את הנפש, ויש אנשים שרגישים לדבר, ויש להם צער גדול בשעה שהמזיק נמצא בסביבתם.

ושאלתי, האם ניתן לרסס חומר הדברה בסמוך להם, או במקום שהם יצטרכו לעבור, וכאשר יעברו שם ימותו.
האיסור לרסס חומר הדברה הוא משום נטילת נשמה, ויתכן שעל רמשים מהירים יש גם איסור צד. שני מלאכות אלו אינם נצרכות לגופם, ולכן לכאורה אין איסור מדאורייתא אלא מדרבנן.

השאלה היא האם אכן זה מוגדר רק כגרמא, לגבי נטילת נשמה, מסתבר שזה נחשב כגרמא. לגבי צד יש יותר מקום להסתפק שכן מניח מצודה ג"כ חייב מצד צד, ואמנם כתבו שזהו רק כאשר הבעל חי ניצוד מיד, ולכאורה יש לדון עד כמה זה נחשב מיד, ואולי הגדר כל שהוא צועד בהליכתו הנוכחית לשם, וא"כ זה קצת תלוי במצב בשטח.

ולכאורה אם זה רק גרמא בדרבנן, במקום צער, יש מקום להקל לכו"ע.

עוד אני מסתפק האם עדיף לטלטל את הרמש עם מטאטא מחוץ לבית, או שמא זו צורת טילטול רגילה.

ישא ברכה כתב:עוד אני מסתפק האם עדיף לטלטל את הרמש עם מטאטא מחוץ לבית, או שמא זו צורת טילטול רגילה.

לענ"ד טלטול ע"י מטאטא הוא 'מן הצד' ולכן מותר לצורך הוצאת השרץ מהבית.
ואכן יש לדון [כפי שהערת, להבנתי] שאם כך היא הדרך לטלטלו ממילא אולי הדבר נחשב כטלטול רגיל (ובדומה לזה מצאנו שהזזת כדור-רגל בעזרת הרגל, לפי שיטת הסוברים שהכדור הוא מוקצה, תיאסר, משום שכך הדרך לטלטל את הכדור).
אלא שלכאורה כך מנהג ישראל, שהרי רגילים לטאטא לכלוך מהבית גם כשאין בזה 'גרף של רעי'.
ולכאורה הסברא בזה כמאן דאמר שטלטול מן הצד הוא טלטול שלא ביד ממש, אלא בעזרת דבר אחר, ואפילו אם כך הרגילות. [וקצת דומה הדבר למי ששכח מוקצה בכיסו, שכיון שמדובר בשכחה הרי החולצה איננה בסיס, ומותר לו ללכת עמה לביתו, כיון שהטלטול הוא 'מן הצד'. וזאת למרות שרגילים לטלטל את החפץ ע"י הכיס]. ויש להאריך.

ועוד יש לדון מצד מה שחלק מהפוסקים כתבו שראוי לנער, ולא לטלטל את החפץ מן הצד, ולפי"ז יוצא שטלטול מן הצד הוא רק כשאין ברירה יותר טובה.

לגבי מלאכה שאינה צריכה לגופה - הנה ידוע שזוהי מחלוקת הראשונים כיצד לפסוק, ויש שחששו לזה עכ"פ לכתחילה.
ולגבי טלטול - הנה מפורש בחז"ל ששרץ מת דינו כגרף של רעי ומותר לסלקו אפילו בידיו, ולכאורה לא שנא שרץ חי משרץ מת לגבי ענין זה.

לא הבני מה השייכות למלאכת צד

שומע ומשמיע כתב:לא הבני מה השייכות למלאכת צד

ישנם בעלי חיים שקשה לתופסם, בוודאי בשחיה אחת עליהם, ועל ידי החומר הם נלכדים בו. כמו כן, חומרי ההדברה כוללים גם ריח שמגרה את בעלי החיים לבוא למקום הריח.
אמנם בדרך כלל אלו בעלי חיים שאין דרך לצודם, ולכאורה הם אסורים בצידה רק מדרבנן.

מענין לענין באותו ענין, יש חרקים די גדולים שמשביתים את מנוחת הנפש של הרבה מבני הבית כי רץ ממקום למקום וגם עף באוויר לפעמים. וביום חול הפתרון הוא להרגם.
והיות ושמתי לב שטבע החרק הזה שאם מתהפך על גבו אינו יכול להתהפך בחזרה לא לרוץ ולא לעוף. ע"כ נהגתי בש"ק להפכו בעזרת הרגל או מטאטה.
ואתמול בש"ק שוב איתרמי לן כזה מן חרק ושוב עשיתי כנ"ל, ואז החל ליבי נוקפי אולי יש בזה איסור צידה.
הגם שלא הכנסתיו לכלי ולא אחזתיו ביד, אבל כעת הוא שוכב על הגב ומנפנף ברגליו עד מוצש"ק מבלי יכולת לרוץ ולא לעוף, ואז דינו נחרץ.
ובס"ד בחמלת השי"ת היו נענועיו על הגב חזקים מספיק שהזיז עצמו לאט לכיוון רגל של רהיט, ושם הצליח להיאחז ברגליו ולטפס ולהתהפך בחזרה ולברוח. שממילא התברר שההיפוך לא היה לו צידה ממש.
אשר על עצם הנידון באתי, האם באמת פעולת היפוך חרק לגבו אם בזה לא יכול לברוח, יהיה הדבר אסור גם בכלאחר יד, לא מדין טלטול בעל חי מוקצה, אלא מדין צידה. יורונו המורים ושכמ"ה.

עזריאל ברגר כתב:ולגבי טלטול - הנה מפורש בחז"ל ששרץ מת דינו כגרף של רעי ומותר לסלקו אפילו בידיו, ולכאורה לא שנא שרץ חי משרץ מת לגבי ענין זה.

האם לא ייתכן שחז"ל התירו דווקא בגרף של רעי, שהוא דבר המצוי, וכעי"ז באשפה, אך לא התירו בחיה ובהמה שבדרך כלל אינם יוצרים גועל לאדם?

אשי ישראל כתב:

ישא ברכה כתב:עוד אני מסתפק האם עדיף לטלטל את הרמש עם מטאטא מחוץ לבית, או שמא זו צורת טילטול רגילה.

לענ"ד טלטול ע"י מטאטא הוא 'מן הצד' ולכן מותר לצורך הוצאת השרץ מהבית.
ואכן יש לדון [כפי שהערת, להבנתי] שאם כך היא הדרך לטלטלו ממילא אולי הדבר נחשב כטלטול רגיל (ובדומה לזה מצאנו שהזזת כדור-רגל בעזרת הרגל, לפי שיטת הסוברים שהכדור הוא מוקצה, תיאסר, משום שכך הדרך לטלטל את הכדור).
אלא שלכאורה כך מנהג ישראל, שהרי רגילים לטאטא לכלוך מהבית גם כשאין בזה 'גרף של רעי'.
ולכאורה הסברא בזה כמאן דאמר שטלטול מן הצד הוא טלטול שלא ביד ממש, אלא בעזרת דבר אחר, ואפילו אם כך הרגילות. [וקצת דומה הדבר למי ששכח מוקצה בכיסו, שכיון שמדובר בשכחה הרי החולצה איננה בסיס, ומותר לו ללכת עמה לביתו, כיון שהטלטול הוא 'מן הצד'. וזאת למרות שרגילים לטלטל את החפץ ע"י הכיס]. ויש להאריך.

ועוד יש לדון מצד מה שחלק מהפוסקים כתבו שראוי לנער, ולא לטלטל את החפץ מן הצד, ולפי"ז יוצא שטלטול מן הצד הוא רק כשאין ברירה יותר טובה.

אם טלטול ע"י מטאטא נחשב כטלטול מן הצד היא מחלוקת הפוסקים, וי"א שהוא כטלטול בידיים (ראה שוע"ר סי' שח ס"ס ועוד), ולשיטתם ההיתר הכללי לטאטא את הרצפה הוא אכן רק מדין גרף של רעי.

אשי ישראל כתב:

עזריאל ברגר כתב:ולגבי טלטול - הנה מפורש בחז"ל ששרץ מת דינו כגרף של רעי ומותר לסלקו אפילו בידיו, ולכאורה לא שנא שרץ חי משרץ מת לגבי ענין זה.

האם לא ייתכן שחז"ל התירו דווקא בגרף של רעי, שהוא דבר המצוי, וכעי"ז באשפה, אך לא התירו בחיה ובהמה שבדרך כלל אינם יוצרים גועל לאדם?

לא הגיוני.

סגי נהור כתב:

אשי ישראל כתב:

ישא ברכה כתב:עוד אני מסתפק האם עדיף לטלטל את הרמש עם מטאטא מחוץ לבית, או שמא זו צורת טילטול רגילה.

לענ"ד טלטול ע"י מטאטא הוא 'מן הצד' ולכן מותר לצורך הוצאת השרץ מהבית.
ואכן יש לדון [כפי שהערת, להבנתי] שאם כך היא הדרך לטלטלו ממילא אולי הדבר נחשב כטלטול רגיל (ובדומה לזה מצאנו שהזזת כדור-רגל בעזרת הרגל, לפי שיטת הסוברים שהכדור הוא מוקצה, תיאסר, משום שכך הדרך לטלטל את הכדור).
אלא שלכאורה כך מנהג ישראל, שהרי רגילים לטאטא לכלוך מהבית גם כשאין בזה 'גרף של רעי'.
ולכאורה הסברא בזה כמאן דאמר שטלטול מן הצד הוא טלטול שלא ביד ממש, אלא בעזרת דבר אחר, ואפילו אם כך הרגילות. [וקצת דומה הדבר למי ששכח מוקצה בכיסו, שכיון שמדובר בשכחה הרי החולצה איננה בסיס, ומותר לו ללכת עמה לביתו, כיון שהטלטול הוא 'מן הצד'. וזאת למרות שרגילים לטלטל את החפץ ע"י הכיס]. ויש להאריך.

ועוד יש לדון מצד מה שחלק מהפוסקים כתבו שראוי לנער, ולא לטלטל את החפץ מן הצד, ולפי"ז יוצא שטלטול מן הצד הוא רק כשאין ברירה יותר טובה.

אם טלטול ע"י מטאטא נחשב כטלטול מן הצד היא מחלוקת הפוסקים, וי"א שהוא כטלטול בידיים (ראה שוע"ר סי' שח ס"ס ועוד), ולשיטתם ההיתר הכללי לטאטא את הרצפה הוא אכן רק מדין גרף של רעי.

לא מצאתי את השעה"ר, אך הדברים מפורשים בראשונים.
שדנו למה מותר לכבד את הבית ולא הוי טלטול מוקצה. וברמב"ן במלחמות פרק כל הכלים הביא את אחד הטעמים שהוי טלטול מן הצד והתירו משום כבוד שבת, ומשמע שאין זה ממש טלטול מן הצד.

שומע ומשמיע כתב:

סגי נהור כתב:אם טלטול ע"י מטאטא נחשב כטלטול מן הצד היא מחלוקת הפוסקים, וי"א שהוא כטלטול בידיים (ראה שוע"ר סי' שח ס"ס ועוד), ולשיטתם ההיתר הכללי לטאטא את הרצפה הוא אכן רק מדין גרף של רעי.

לא מצאתי את השעה"ר, אך הדברים מפורשים בראשונים.
שדנו למה מותר לכבד את הבית ולא הוי טלטול מוקצה. וברמב"ן במלחמות פרק כל הכלים הביא את אחד הטעמים שהוי טלטול מן הצד והתירו משום כבוד שבת, ומשמע שאין זה ממש טלטול מן הצד.

כדבריו בעוד הרבה ראשונים ומובאים דבריהם בשוע"ר (שם, ובארוכה בקו"א סי' רנט סק"ג).
אולם הט"ז מתיר משום טלטול מן הצד (ובקו"א שם תמה עליו) ובעקבותיו במ"ב.

סגי נהור כתב:

שומע ומשמיע כתב:

סגי נהור כתב:אם טלטול ע"י מטאטא נחשב כטלטול מן הצד היא מחלוקת הפוסקים, וי"א שהוא כטלטול בידיים (ראה שוע"ר סי' שח ס"ס ועוד), ולשיטתם ההיתר הכללי לטאטא את הרצפה הוא אכן רק מדין גרף של רעי.

לא מצאתי את השעה"ר, אך הדברים מפורשים בראשונים.
שדנו למה מותר לכבד את הבית ולא הוי טלטול מוקצה. וברמב"ן במלחמות פרק כל הכלים הביא את אחד הטעמים שהוי טלטול מן הצד והתירו משום כבוד שבת, ומשמע שאין זה ממש טלטול מן הצד.

כדבריו בעוד הרבה ראשונים ומובאים דבריהם בשוע"ר (שם, ובארוכה בקו"א סי' רנט סק"ג).
אולם הט"ז מתיר משום טלטול מן הצד (ובקו"א שם תמה עליו) ובעקבותיו במ"ב.

ככל הידוע לי המ"ב הביא את הטעם של גרף של רעי, יש לך מקור?

שומע ומשמיע כתב:

סגי נהור כתב:

שומע ומשמיע כתב:

סגי נהור כתב:אם טלטול ע"י מטאטא נחשב כטלטול מן הצד היא מחלוקת הפוסקים, וי"א שהוא כטלטול בידיים (ראה שוע"ר סי' שח ס"ס ועוד), ולשיטתם ההיתר הכללי לטאטא את הרצפה הוא אכן רק מדין גרף של רעי.

לא מצאתי את השעה"ר, אך הדברים מפורשים בראשונים.
שדנו למה מותר לכבד את הבית ולא הוי טלטול מוקצה. וברמב"ן במלחמות פרק כל הכלים הביא את אחד הטעמים שהוי טלטול מן הצד והתירו משום כבוד שבת, ומשמע שאין זה ממש טלטול מן הצד.

כדבריו בעוד הרבה ראשונים ומובאים דבריהם בשוע"ר (שם, ובארוכה בקו"א סי' רנט סק"ג).
אולם הט"ז מתיר משום טלטול מן הצד (ובקו"א שם תמה עליו) ובעקבותיו במ"ב.

ככל הידוע לי המ"ב הביא את הטעם של גרף של רעי, יש לך מקור?

סי' שח ס"ק קטו: דזה מקרי טלטול מן הצד (ואח"כ הוסיף גם הטעם דגרף של רעי להתיר אף בידיים ממש).
והשווה עם השוע"ר שם ובעיקר הקו"א שציינתי (כמדומה מקובל שהמ"ב לא ראה הקו"א).

ישא ברכה כתב:בתקופת הקיץ מצויים הרמשים למינהם, שחלקם דוחים את הנפש, ויש אנשים שרגישים לדבר, ויש להם צער גדול בשעה שהמזיק נמצא בסביבתם.

ושאלתי, האם ניתן לרסס חומר הדברה בסמוך להם, או במקום שהם יצטרכו לעבור, וכאשר יעברו שם ימותו.
האיסור לרסס חומר הדברה הוא משום נטילת נשמה, ויתכן שעל רמשים מהירים יש גם איסור צד. שני מלאכות אלו אינם נצרכות לגופם, ולכן לכאורה אין איסור מדאורייתא אלא מדרבנן.

השאלה היא האם אכן זה מוגדר רק כגרמא, לגבי נטילת נשמה, מסתבר שזה נחשב כגרמא. לגבי צד יש יותר מקום להסתפק שכן מניח מצודה ג"כ חייב מצד צד, ואמנם כתבו שזהו רק כאשר הבעל חי ניצוד מיד, ולכאורה יש לדון עד כמה זה נחשב מיד, ואולי הגדר כל שהוא צועד בהליכתו הנוכחית לשם, וא"כ זה קצת תלוי במצב בשטח.

ולכאורה אם זה רק גרמא בדרבנן, במקום צער, יש מקום להקל לכו"ע.

עוד אני מסתפק האם עדיף לטלטל את הרמש עם מטאטא מחוץ לבית, או שמא זו צורת טילטול רגילה.

במ"א שטז ס"ק ט כ' להדיא שאסור להעמיד מצודה לעכברים ושם מבואר שיש ב' אופנים לחיוב דאורייתא. אם יודע בוודאות שיצודו או שבשעת פריסת המצודה יצודו. ובלא זו"ז נקט המ"א דעכ"פ הווי דרבנן. בחזו"ע שבת (ח"ה) חלק וכתב דמצודה הווי גרמא ומותר.

לגבי ריסוס כתב החזו"ע שיש להתיר לרסס אם עושה זאת לחלל החדר ומשאיר חלון פתוח שיוכלו לצאת שלא יהיה פס"ר. דדעת השו"ע בסעיף ט שם, לא התירו בצער כזה מלאכה שאצל"ג. שהרי אסר להרוג פרעוש שעוקצו אע"ג דהווי מלאכה שאצל"ג ע' מ"א שם ס"ק יח.