פורום אוצר החכמה

בהקדמה לספר המסורת (לימוד קריאה לילדים) כתב המחבר הרב חשין שהוא מתנה את מכירת הספר בכך שלא יעטפו את דפיו בניילון ולא יחזקו ויהדקו את כריכתו וכו'. כפי הנראה התכוין להרויח בזה שהספר לא יעמוד ימים רבים ובירושה מאח לאח וכד', אלא ידרש לקניה שוב ושוב. (הנוסח המלא של התנאי אינו תח"י וכדלהלן).

לפני כמה שנים קיבל אחד מילדינו במתנה מהסבתא שתחי', את ספר המסורת מנוילן וכרוך כהלכתו, רק שהושמטו ממנו עמודים 3-4... כך קנתה אותו הסבתא באחד מחנויות הספרים, עם הכריכה והניילון ובלי העמודים שבהם מופיע התנאי.

כעת התעוררתי לחשוב האם הספר הנמצא בביתינו גזול הוא בידינו, ומה עלינו לעשות עימו כעת.

לכאורה יש כאן יאוש ושינוי רשות ושינוי מעשה...

אגב, לכאורה אחרי שניילנו - בטל המכר, והתחייב הרב חשין לשלם את מחיר הספר ואת היציאה או את השבח.

כמדומני שהחתום על התנאי נמצא בעולם האמת כבר כמה וכמה שנים. ולכאורה אם הספר לא נקנה ממנו אלא מיורשיו אין תוקף לתנאי.

וגם אם יש תוקף לתנאי, הרי כשהתבטלה המכירה קנאו הכורך בשינוי, ואין כאן גזל כלפי הקונה [אלא משום חולק עם הגנב וכו' שצ"ע אם שייך כאן]

לכאורה מדין השבת אבדה יש לפנות לבעלי הזכויות, ולספר להם שפב"פ גוזל אותם ומוכר את הספר באופן בלתי ראוי.

אך אחד מהתנאים בסיפור לה"ר לתועלת הוא "הוכח תוכיח", ועל כן צריך לפני כן לפנות לבעלי החנות המוכרים כך את הספר.

שש ושמח כתב:כמדומני שהחתום על התנאי נמצא בעולם האמת כבר כמה וכמה שנים. ולכאורה אם הספר לא נקנה ממנו אלא מיורשיו אין תוקף לתנאי.

מדוע אין תוקף?
היורשים יורשים את כל הזכויות של מורישם, כולל כל התנאים!

אכן, היורשים יורשים את כל זכויות מורישם.
אבל כשהם באים לעשות עיסקאות חדשות במה שירשו ממנו, אם הם רוצים לעשות תנאי הם צריכים להתנות בעצמם, ואין שום תועלת בהדפסת התנאי שהוא התנה על העסקאות שהוא עשה.

שש ושמח כתב:אכן, היורשים יורשים את כל זכויות מורישם.
אבל כשהם באים לעשות עיסקאות חדשות במה שירשו ממנו, אם הם רוצים לעשות תנאי הם צריכים להתנות בעצמם, ואין שום תועלת בהדפסת התנאי שהוא התנה על העסקאות שהוא עשה.

ההגיון הפשוט אומר שכאשר אדם מוריש דבר שיש עליו תנאים - גם היורשים מסכימים לתנאיו בין לקולא ובין לחומרא עד שיפרשו דעתם אחרת.
דוגמא לקולא: אי שמירת הזכויות על המשנה ברורה.

לענין כתב:https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=51&t=11562

הביאו שם עוד כמה סברות לטעון שהתנאי לא חל, או שאפשר להתחכם נגדו.
וכל זה איננו שווה לי, ועדיין דעתי ברורה שמי שמניילן את ספר המסורת - ה"ה גנב או גזלן, והקונה ממנו ה"ה בכלל חולק עם גנב שונא נפשו (אלא שמכיוון שקנהו בייאוש ושינוי רשות - אינו צריך להחזיר את הספר, וצ"ע אם צריך לשלם דמיו לבעלים הראשונים, מדין "הלוקח מגנב מפורסם").

פילווישוק כתב:
אגב, לכאורה אחרי שניילנו - בטל המכר, והתחייב הרב חשין לשלם את מחיר הספר ואת היציאה או את השבח.

שאלתי פעם (להלכה ולא למעשה), את אחד מגדולי הדיינים, אם ניתן לקנות כמות גדולה של ספרים, לניילן את כולם, ולשוב אל המחבר לתבוע את ביטול המקח וגם את השבח שהשביחו הספרים.
הוא חייך ואמר שלכאורה אני צודק, רק שצריך לדון כמה יצטרך לשלם על העטיפה, שהרי הספר הנ"ל הוא כשדה שאין עשויה ליטע, שהרי אין בכוונתו למכור ספרים מנויילנים, ואין תועלת למחבר אם יעמדו בביתו ספרים רבים מנויילנים, ולכן אצטרך לקנות כמות כ"כ גדולה שהמחבר לא יוכל לעמוד בהוצאות ויוכרח למכור את הספרים, ואז יהנה מההשבחה, ויצטרך לשלם.
כמובן שכל זאת להלכה ולא למעשה.

עזריאל ברגר כתב:

שש ושמח כתב:אכן, היורשים יורשים את כל זכויות מורישם.
אבל כשהם באים לעשות עיסקאות חדשות במה שירשו ממנו, אם הם רוצים לעשות תנאי הם צריכים להתנות בעצמם, ואין שום תועלת בהדפסת התנאי שהוא התנה על העסקאות שהוא עשה.

ההגיון הפשוט אומר שכאשר אדם מוריש דבר שיש עליו תנאים - גם היורשים מסכימים לתנאיו בין לקולא ובין לחומרא עד שיפרשו דעתם אחרת.

אולי אתה צודק שבדרך כלל זה כך, ואולי לא. אבל כדי שיחול תנאי לא מספיק שמסתמא דעתו שיהיה תנאי אלא צריך שיתנה במפורש. והרי צריך תנאי כפול וכו' וא"כ ק"ו שלא מספיק שמסתמא מסכים לתנאי. [והרי כתבו הראשונים שלולי פרשת תנאי היה התנאי בטל והמעשה קיים].

ומה שכתבת מאי שמירת הזכויות על המ"ב, אינו קשור כלל לנידו"ד, שם היה מחילת הבעלים הראשונים והיורשים כלל לא ירשו זכות זו, משא"כ כאן הנידון הוא האם נחשב שהיורשים עצמם עשו תנאי.

לכאורה גם מחבר הספר הנ"ל אמור להיות מחויב למנהג המדינה וכיון שכן המנהג שמי שקונה ספר הזכות בידו לכורכו, אין לו שום זכות ויכולת לעכב מהרוכש לכרוך.

מצטרף להנל כתב:

פילווישוק כתב:
אגב, לכאורה אחרי שניילנו - בטל המכר, והתחייב הרב חשין לשלם את מחיר הספר ואת היציאה או את השבח.

שאלתי פעם (להלכה ולא למעשה), את אחד מגדולי הדיינים, אם ניתן לקנות כמות גדולה של ספרים, לניילן את כולם, ולשוב אל המחבר לתבוע את ביטול המקח וגם את השבח שהשביחו הספרים.
הוא חייך ואמר שלכאורה אני צודק, רק שצריך לדון כמה יצטרך לשלם על העטיפה, שהרי הספר הנ"ל הוא כשדה שאין עשויה ליטע, שהרי אין בכוונתו למכור ספרים מנויילנים, ואין תועלת למחבר אם יעמדו בביתו ספרים רבים מנויילנים, ולכן אצטרך לקנות כמות כ"כ גדולה שהמחבר לא יוכל לעמוד בהוצאות ויוכרח למכור את הספרים, ואז יהנה מההשבחה, ויצטרך לשלם.
כמובן שכל זאת להלכה ולא למעשה.

גם אם ניתן - זה לא הופך להיות מותר.
לכאורה זה גזל גמור.

בציטוט מתוך הסכמות הבדצי"ם אין התייחסות לתנאים המקוריים הנ"ל אלא רק לאיסור השגת גבולו.