פורום אוצר החכמה

האם המשנ"ב מחוייב לדין סב"ל?

למה לא?
הוא כותב כך במפורש במספר מקומות

כן כשמוכרע כספק, ולא שתמיד א"א להכריע ונחשב סב"ל
ולגבי האם יש איסור להחמיר בספק ברכות.
עי' בסימן רטו ס"ק כא ושם בשעה"צ ס"ק כ"א

עיקור הדין היא בסי' ר"ט ס"ג

איתן נוי כתב:האם המשנ"ב מחוייב לדין סב"ל?

דעתו שאיסור שם ה' בברכה הוא מדרבנן ולא דאורייתא, ולכן הוא לא מחוייב בכלליות לסב"ל.

בתבונה כתב:כן כשמוכרע כספק, ולא שתמיד א"א להכריע ונחשב סב"ל
ולגבי האם יש איסור להחמיר בספק ברכות.
עי' בסימן רטו ס"ק כא ושם בשעה"צ ס"ק כ"א

אני חושב דהאי גופה קושיה מאחר ודווקא במקומות שיש בהם ספק יהיה הדבר ניכר.
מאידך ניתן יהיה לומר שבכה"ג שהמשנ"ב כן פסק לברך אע"פ שיש ספק, הוא מאחר ואחז שלדידיה אין ספק אחר שהוא סומך על פוסק מסויים.
במשנ"ב סי' ר"י סק"א: ד"ה האוכל - "כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן. אם משבעת המינין ברכה מעין ג', אם שלא מזיי"ן מינים לענין בנ"ר".
ובשעה"צ ס"ק ב: ספק שמא קיימא לן כר"י דאפילו בפחות מכזית מז' מינים לבד נמי מברך בורא נפשות רבות, ואפילו להחולקין עליו, [דהיינו הרא"ש] מכל מקום כאן שאכל כזית בין הכל, שפיר מברך בורא נפשות רבות [כנסת הגדולה, עיין שם] עכ"ל:
היינו המשנ"ב כותב להדיא שיש מח' של ר"י [והרא"ש] ואעפ"כ פוסק שכן לברך.
ונראה לי, שלא חש המשנ"ב לסב"ל מאחר דברירא ליה מילתא שבכה"ג שיש בין הכל כזית מברך בנ"ר.

אכן, וכן הכנה"ג כותב שחוץ מהס"ס שכתב שם, נראה שלכו"ע יברך נפשות, כיון שעדיין לא הגיע לכלל חיוב מעין ג'.
ודבר זה התבאר בארוכה בקובץ המובא כאן
viewtopic.php?f=19&t=51376&p=639975&hilit=%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#p639975
עמוד לב.

יישר כח על הקונדריס.
מח' ענקית ומורכבת.
הגרע"י זצ"ל דוחה את דברי חכב"צ א"ש ודעימיה מכל וכל.
בהמשך נביא כל המקורות בס"ד.

איתן נוי כתב:

בתבונה כתב:כן כשמוכרע כספק, ולא שתמיד א"א להכריע ונחשב סב"ל
ולגבי האם יש איסור להחמיר בספק ברכות.
עי' בסימן רטו ס"ק כא ושם בשעה"צ ס"ק כ"א

אני חושב דהאי גופה קושיה מאחר ודווקא במקומות שיש בהם ספק יהיה הדבר ניכר.
מאידך ניתן יהיה לומר שבכה"ג שהמשנ"ב כן פסק לברך אע"פ שיש ספק, הוא מאחר ואחז שלדידיה אין ספק אחר שהוא סומך על פוסק מסויים.
במשנ"ב סי' ר"י סק"א: ד"ה האוכל - "כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן. אם משבעת המינין ברכה מעין ג', אם שלא מזיי"ן מינים לענין בנ"ר".
ובשעה"צ ס"ק ב: ספק שמא קיימא לן כר"י דאפילו בפחות מכזית מז' מינים לבד נמי מברך בורא נפשות רבות, ואפילו להחולקין עליו, [דהיינו הרא"ש] מכל מקום כאן שאכל כזית בין הכל, שפיר מברך בורא נפשות רבות [כנסת הגדולה, עיין שם] עכ"ל:
היינו המנ"ב כותב להדיא שיש מח' של ר"י [והרא"ש] ואעפ"כ פוסק שכן לברך.
ונראה לי, שלא חש המשנ"ב לסב"ל מאחר דברירא ליה מילתא שבכה"ג שיש בין הכל כזית מברך בנ"ר.

המ"ב נקט שגם בהלכות ברכות אפשר להכריע ולצאת מגדר ספק
בחצי זית מז' מינים וחצי זית אחר, מסתבר כדבריך.
ואגב יש לציין לדברי השעה"צ בסימן ר"ח ס"ק ע בשתה יין פחות מרביעית יין ושאר משקין יותר מרביעית שכתב "יש לעיין בדבר איך יעשה לענין ברכה אחרונה דמשקין, דהלא יש דעות שסוברין דאפילו על רוב רביעית [ואפשר דאפילו על כזית, כמבואר בסימן ר"י] צריך לברך מעין שלש, וממילא לא יוכל לברך בורא נפשות רבות על המשקין, דכי משום שאין אנו יודעין לברר ההלכה יחוייב על ידי זה לברך בורא נפשות רבות, וצריך עיון"
ולפי זה יהיה הספק גם באכל חצי זית מין אחר וז' מינים ספק לו אם אכל כזית של או חצי זית.

עכ"פ במשנ"ב כאן (ר"י) לא רואים הכרעה של "כלל" דאמרינן סב"ל בכל גווני.

כמעיין המתגבר כתב:

איתן נוי כתב:האם המשנ"ב מחוייב לדין סב"ל?

דעתו שאיסור שם ה' בברכה הוא מדרבנן ולא דאורייתא, ולכן הוא לא מחוייב בכלליות לסב"ל.

כן הוא דעת רוב הפוסקים.

מה הכונה בכלליות?
הלוא בדוגמא שהבאתי לעיל הוא פוסק על אף מח' הראשונים ואין סוף מהאחרונים. שכן לברך אעפ"כ.

איתן נוי כתב:מה הכונה בכלליות?
הלוא בדוגמא שהבאתי לעיל הוא פוסק על אף מח' הראשונים ואין סוף מהאחרונים. שכן לברך אעפ"כ.

כתבתי בכלליות, כי אני לא בקי בכל תג במשנ"ב. את זה אולי אחרים יוכלו לפרט.

המשנ"ב מזכיר כלל זה של סב"ל כמה פעמים במשנ"ב וביה"ל ושעה"צ.
לכן לא ברור מה השאלה אם מחוייב אליו.
אולם דומה שהשאלה מה נכלל בגדר ספק לפי המשנה ברורה.
יתכן מאד שאם יש מחלוקת פוסקים בהלכות ברכות יפסוק המשנ"ב כדעה שצריך לברך ולא משום שאין לו סב"ל אלא משום שלדידו אין זה ספק וכעין מה שכתבו כבר הרב בתבונה והרב איתן נוי.
יתכן שפוסקים אחרים כדוגמת הגרע"י יגדירו אופן כזה כספק ולכן יפסקו שלא לברך מדין סב"ל

כדכד כתב:יתכן שפוסקים אחרים כדוגמת הגרע"י יגדירו אופן כזה כספק ולכן יפסקו שלא לברך מדין סב"ל

נדמה לי שדרך הפוסקים בני ספרד שככל שיש אזושהי דעה כלשהי שזה ברכה לבטלה, אז לא שייך הכרעה וזה תמיד ספק ברכות להקל.
גם אם זה נגד פסק מחבר (כמו לגבי טרימא) נדמה לי שרובם נוקטים להקל כהרמ"א. (וע"ז יש דיון)

בתבונה כתב:

כדכד כתב:יתכן שפוסקים אחרים כדוגמת הגרע"י יגדירו אופן כזה כספק ולכן יפסקו שלא לברך מדין סב"ל

נדמה לי שדרך הפוסקים בני ספרד שככל שיש אזושהי דעה כלשהי שזה ברכה לבטלה, אז לא שייך הכרעה וזה תמיד ספק ברכות להקל.
גם אם זה נגד פסק מחבר (כמו לגבי טרימא) נדמה לי שרובם נוקטים להקל כהרמ"א. (וע"ז יש דיון)

מה כוונתך נגד פסק המחבר בטרימא?
הלא בטרימא דעתו של הבית יוסף לברך ברכתו הראויה, וכך פוסק הגרע"י?

איש גבעות כתב:מה כוונתך נגד פסק המחבר בטרימא?
הלא בטרימא דעתו של הבית יוסף לברך ברכתו הראויה, וכך פוסק הגרע"י?

הכוונה לא היתה לפוסקי דורינו
הכוונה לפוסקי בני ספרד בדורות הקודמים כמו הכנה"ג הבן איש חי החיד"א הכף החיים, שהם להדיא נקטו שבמחלוקת הרמ"א נגד המחבר אומרים ספק ברכות להקל.
הרב עובדיה נדמה לי שלא מקבל זאת, וטוען עוד שלא שייך בזה ספק ברכות להקל, שרוצה לומר שגם לשיטות שמברך שהכל, אבל אם בירך בורא פרי העץ אז אף שאבד צורת הפרי בדיעבד יוצא י"ח (אמנם ברמ"א שכתב שבטרימא מעוכה לגמרי יברך שהכל משום ספק ברכות רואים שלא סבירא ליה כך).

בתבונה כתב:

איש גבעות כתב:מה כוונתך נגד פסק המחבר בטרימא?
הלא בטרימא דעתו של הבית יוסף לברך ברכתו הראויה, וכך פוסק הגרע"י?

הכוונה לא היתה לפוסקי דורינו
הכוונה לפוסקי בני ספרד בדורות הקודמים כמו הכנה"ג הבן איש חי החיד"א הכף החיים, שהם להדיא נקטו שבמחלוקת הרמ"א נגד המחבר אומרים ספק ברכות להקל.
הרב עובדיה נדמה לי שלא מקבל זאת, וטוען עוד שלא שייך בזה ספק ברכות להקל, שרוצה לומר שגם לשיטות שמברך שהכל, אבל אם בירך בורא פרי העץ אז אף שאבד צורת הפרי בדיעבד יוצא י"ח (אמנם ברמ"א שכתב שבטרימא מעוכה לגמרי יברך שהכל משום ספק ברכות רואים שלא סבירא ליה כך).

מן הסתם אין כוונתך ממש לטרימא אלא לדבר שנימוח לגמרי.
בזה לא מצינו מחלוקת בין הרמ"א למחבר מהסיבה הפשוטה שהמחבר כלל לא דיבר על זה.
אמנם בבית יוסף בסוף סימן ר"ד האריך בזה אבל בשו"ע לא כתב כלום.
מהמגן אברהם נראה שדעתו שאף המחבר מודה שבנימוח לגמרי יברך שהכל.
נראה שסבירא ליה שבדווקא השמיט השו"ע דין זה ולא כללו בחיבורו.

המחבר כתב תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה יש שפירשו אכן שבתמרים שעשה מהם עיסה נחשב שעדיין ניכר הפרי ובתמרים הרמ"א מודה למחבר,
אבל מה שנוגע כאן זה שאותם פוסקים בני ספרד כמו הכנה"ג הבן איש חי שבתמרים שמיעכם לגמרי מברך שהכל משום שגם נגד הכרעת המחבר אמרינן סב"ל למרות שמנהג בני ספרד להכריע כהכרעת המחבר בכל שאר ענינים עכ"ז לגבי ברכות הוא בגדר ספק ברכות וכן בחיד"א.

(אגב זה מקרה שבני ספרד נקטו כהרמ"א נגד המחבר ובני אשכנז נהגו כדעת המחבר נגד פשטות הרמ"א, וכדברי המ"ב שבתמרים שמיעכם לגמרי מברך העץ שקי"ל כדעת המחבר דהיכא שממשן קיים לא נשתנית ברכתן ורק בפאווידלא שאבד כל צורתו ולא ניכר כלל מה הוא אז לכתחלה מברך שהכל.)