פורום אוצר החכמה

איתא בשו''ע סי' רע''א סעי' י''א וז''ל אם אין לו אלא כוס אחד, מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו, שלא יפגימנו, אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני, ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון עכ''ל
הרי מפורש שא''צ לשתות מהכוס שעשה בה קידוש ומותר לשפוך מהכוס של קידוש לכוס שני ולשתות מהכוס השני
ואך התם איירי שאין לו עצה אחרת, ויש לעי' היכא שיש לו עצה אחרת אם יש איזה ענין להדר לשתות מהכוס של קידוש [ולא מצאתי מקור לזה, ואך שמעתי שיש מקפידים ע''ז]

יעוין פסק"ת ס"ק לו, ובהנסמן שם (הערות 357-360).

לבי במערב כתב:יעוין פסק"ת ס"ק לו, ובהנסמן שם (הערות 357-360).

ומה יעשו אלו שאינם מנויים לאוצר?

כתב שם וז"ל:
"והידור הוא שתהיה שתיית המסובים מכוס המברך עצמו ומבלי להוסיף בו עוד יין לאחר שתיית המקדש אבל כל זה הוא רק על הצד היותר טוב ולכן כשהמסובים מרובים ודאי שפיר נהוג עלמא להוסיף יין ואף בבאופן שהתוספת מרובה על העיקר ואפי' הרבה פעמים ומוזגים לכוסות המסובים ועדיין הכל הוא בכלל טעימה מכוס של ברכה"
וכתב בהערות שם:
דכשלא שותים מכוס המברך צריך לתקן פגימתו
ובמקרה שנגמר כל היין מהכוס יש עניין שישתו מיין אחר שעל השולחן ויכון המקדש בשעת הקידוש גם על יין זה.

עיקר ציוני הי' להנסמן שם. ואעתיק הדברים (בעריכה ותיקונים קלים):

357) והידור הוא שתהי' שתיית המסובין מכוס המברך עצמו: וכמ"ש בפירוש שפתי חכמים על רש"י בראשית י"ח ט' (סק"כ), וכלשון הגמ' לשגר לה 'כוס של ברכה', ולא אמרו 'יין של ברכה' או 'משקה של ברכה', וע"ע בזה בשו"ת שרגא המאיר ח"ה סי' ק"ו.
358) ומבלי להוסיף בו עוד יין לאחר שתיית המקדש: ע' שו"ע הרב סי' ק"צ סעי' ה.
359) אבל כל זה הוא רק על צד היותר טוב: קצוה"ש סי' מ"ו [בבדה"ש] הערה ל"א.
360) ולכן כשהמסובים מרובים ודאי שפיר נהוג עלמא להוסיף יין וכו': קצוה"ש שם [ועיין להלן אות מ', שכשמוזגין מכוס המקדש לשאר כוסות - מן הנכון למזוג קודם לכן לתוכו יין מהבקבוק, כדי לתקן פגימתו (משא"כ כששותים מכוס המקדש עצמו - אין בו חסרון פגימה, אפילו שתה ממנו המקדש ואחרים, כמבואר שם). ובתשובות והנהגות ח"ה סי' ע"ו כתב, שבמקרה שנגמר כל היין מהכוס - יש ענין למסובים שישתו מיין אחר שעל השלחן, כדי שיהיה להם שייכות לברכת בופה"ג (וצ"ע אם גם לאלו הנוהגים לברך כ"א לעצמו נאמר כן). ובח"ב סי' קס"ד, בשם מהר"ח פלאג"י, שיכוין המקדש בקידושו גם על היין שבבקבוק שעל השלחן, ומועיל לטעימת המסובים ממנו כמו מכוס הקידוש (ולהעיר מהנכב"ב. ל. ב.)].

מגופת חבית כתב:איתא בשו''ע סי' רע''א סעי' י''א וז''ל אם אין לו אלא כוס אחד, מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו, שלא יפגימנו, אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני, ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון עכ''ל
הרי מפורש שא''צ לשתות מהכוס שעשה בה קידוש ומותר לשפוך מהכוס של קידוש לכוס שני ולשתות מהכוס השני
ואך התם איירי שאין לו עצה אחרת, ויש לעי' היכא שיש לו עצה אחרת אם יש איזה ענין להדר לשתות מהכוס של קידוש [ולא מצאתי מקור לזה, ואך שמעתי שיש מקפידים ע''ז]

בפשטות מהא גופא מוכח שרק באופן דחק זה ישפוך לכוס אחר, כדי שיהיה פטנט להציל לו כוס מפגימה לקידוש מחר, ואם זה היה כ"כ פשוט ומנהג רווח בכל גווני לכתחילה, מה צריך לאשמועינן הא בלא"ה אין הכוס דקידוש פגומה כי תמיד שופך מכוס הברכה לכוס אחרת.