בין חלב לבשר צריך לקנח.
שיטת ר' זירא בגמרא (חולין קה.) אמר רבי זירא אין קינוח הפה אלא בפת.
מסקנת הגמרא שם: והלכתא בכל מילי הוי קינוח לבר מקמחא תמרי וירקא.
לשון השו"ע (פט ב) והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה, וכן בכל דבר שירצה.
וכעין זה לשון הרמב"ם
מפני מה נקט לשון פת אם הדין כן בכל מה שירצה?
אולי כוונתם שלכתחילה יש לחוש לדעת ר' זירא לקנח דווקא בפת?