פורום אוצר החכמה

ידועה שיטת הרמב"ם שיש מצוה לקדש אשה.

ובפמ"ג (פתיחה להלכות ברכות) כתב שהרמב"ם לשיטתו בזה שאוסר לישא פילגש בלא קידושין, וע"כ הקידושין הם מצוה לדעת הרמב"ם.

ותמהני דלפ"ז כל המצוה לדעת הרמב"ם בקידושין היא רק הכשר למצות פו"ר, וזה אינו דלרמב"ם הקידושין מצוה בפ"ע הן, וכמפורש ברבינו אברהם בנו (סי' מד) שאפילו יש לו כמה בנים וכמה בנות כאשר הוא נושא אשה הוא מצווה לשאת אותה בקידושין.

מי אמר שהיא הכשר לפו"ר?
אולי היא כמו נט"י ושחיטה?

עזריאל ברגר כתב:מי אמר שהיא הכשר לפו"ר?
אולי היא כמו נט"י ושחיטה?

אני מצטט מר' אברהם: "ומצות פריה ורביה מצוה אחרת היא, שמצות פריה ורביה כשיהיה לו בן ובת קיים המצוה, ומצות הקידושין והנישואין אפילו יש לו כמה בנים וכמה בנות ויש עמו כמה נשים כל אשה שירצה לישא אותה מצוה עליו שישא אותה ביקדושין", משמע שיש כאן שתי מצוות שונות מצוה לישא אשה ומצות פו"ר, לפי דברי הפמ"ג כל מהות המצוה היא בכך שהיא מועילה לקים מצוות פו"ר, ואם כבר קיים פו"ר לכאו' לא שייכת בו מצוות קידושין, זו היא שאלתי.

מראב"ם משמע כדברי.
מה כותב הפמ"ג בדיוק?

עזריאל ברגר כתב:מראב"ם משמע כדברי.
מה כותב הפמ"ג בדיוק?

"להר"מ אין מברך אחר קידושין, דמצוה הוי, דאי שבח משום דאפשר בפלגש,הא פסק בהל' מלכים הדיוט אסור בפלגש, משא"כ הרא"ש סובר דלאו ברכת מצוה הוהדאפשר בפלגש" עכ"ל.

אם הבנתי אותך נכון, אתה מסכים איתי בהבנת הרמב"ם ובנו, יש כאן מצוב בפ"ע, ואני חושב שבפמ"ג משמע שזה רק הכשר הכרחי.

גם בפמ"ג אפשר להכניס כדברי שזוהי מצווה כמו שחיטה.

עזריאל ברגר כתב:גם בפמ"ג אפשר להכניס כדברי שזוהי מצווה כמו שחיטה.

לא, שחיטה היא לעולם הכרחית לצורך אכילת הבשר, כאן יתכן ואדם קיים פו"ר, ואעפ"כ הוא מקיים את מצות הקידושין.

עני בן פחמא כתב:

עזריאל ברגר כתב:גם בפמ"ג אפשר להכניס כדברי שזוהי מצווה כמו שחיטה.

לא, שחיטה היא לעולם הכרחית לצורך אכילת הבשר, כאן יתכן ואדם קיים פו"ר, ואעפ"כ הוא מקיים את מצות הקידושין.

אדם שרוצה להיות נשוי עם אשה - הוא מוכרח ע"פ תורה לעשות לפני כן מעשה-קידושין.
בדיוק כמו שאדם שרוצה לאכול בשר - הוא מוכרח ע"פ תורה לשחוט לפני כן (או שאחרים ישחטו עבורו).

עזריאל ברגר כתב:

עני בן פחמא כתב:

עזריאל ברגר כתב:גם בפמ"ג אפשר להכניס כדברי שזוהי מצווה כמו שחיטה.

לא, שחיטה היא לעולם הכרחית לצורך אכילת הבשר, כאן יתכן ואדם קיים פו"ר, ואעפ"כ הוא מקיים את מצות הקידושין.

אדם שרוצה להיות נשוי עם אשה - הוא מוכרח ע"פ תורה לעשות לפני כן מעשה-קידושין.
בדיוק כמו שאדם שרוצה לאכול בשר - הוא מוכרח ע"פ תורה לשחוט לפני כן (או שאחרים ישחטו עבורו).

הכס"מ שם (פ"א אישות) הביא מר' אברהם שלרמב"ם המצוה בנישואין, מחמת הגמ' במו"ק שנישואין הם המצוה ולא האירוסין.

אני חושב שאפשר להסביר שרצון התורה הוא הנישואין, כיון שזה מביא לידי פו"ר (תחילת ביאה), והמצוה היא הקידושין שלפני, אבל זו מצוה כמו שחיטה וגירושין, שאין רצון התורה שנעשה אותם, אלא רק מצוה קיומית, ולפ"ז אולי הכל מיושב.
אבל לפי דבריי ודבריך הקידושין הם הכשר לנישואין ולא למצות פו"ר כפמ"ג.

עני בן פחמא כתב:אבל לפי דבריי ודבריך הקידושין הם הכשר לנישואין ולא למצות פו"ר כפמ"ג.

בפמ"ג שהבאת - לא מצאתי זכר למצוות פו"ר.

עזריאל ברגר כתב:

עני בן פחמא כתב:אבל לפי דבריי ודבריך הקידושין הם הכשר לנישואין ולא למצות פו"ר כפמ"ג.

בפמ"ג שהבאת - לא מצאתי זכר למצוות פו"ר.

עיין ברא"ש בפנים (כתובות סימן יב).

עני בן פחמא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עני בן פחמא כתב:אבל לפי דבריי ודבריך הקידושין הם הכשר לנישואין ולא למצות פו"ר כפמ"ג.

בפמ"ג שהבאת - לא מצאתי זכר למצוות פו"ר.

עיין ברא"ש בפנים (כתובות סימן יב).

גברא אגברא קרמית?!
הרא"ש אכן סובר שפילגש מותרת, ואם כן - ליכא מצווה כלל בקידושין, וזה אחד מהחילוקים שהוא כתב לבאר ההבדל בין שחיטה לבין קידושין. אבל הרמב"ם סובר שפילגש אסורה, ולכן הוא מנה במנין המצוות "לבעול בקידושין", כי לדעתו מדאורייתא הקידושין הם המתירים את הבעילה, כמו ששחיטה מתירה אכילה.

בגמרא מו"ק יח: 'לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה'

מקובל בעולם הישיבות, כי המצוה לפי הרמב"ם היא - הקניין. ואם כן אין נפק"מ אם יש לו בנים או בנות, שכן אם רוצה לשאת אשה, צריך לעשות בה קניין קידושין תחילה והיא מצות הקידושין, בשונה מקידושין קודם מת"ת ומנישואים של בן נח.
וזה לשון הרמב"ם תחילת הלכות אישות:

כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה.

לארץ ולדרים כתב:בגמרא מו"ק יח: 'לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה'

מתאים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
לפי הרא"ש - באמת אין כאן מצווה ממש.
ולפי הרמב"ם - זוהי מצווה כשחיטה ונט"י, שאינה חשובה מצווה ממש כדי לדחות איסור חוה"מ.

עזריאל ברגר כתב:

לארץ ולדרים כתב:בגמרא מו"ק יח: 'לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה'

מתאים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
לפי הרא"ש - באמת אין כאן מצווה ממש.
ולפי הרמב"ם - זוהי מצווה כשחיטה ונט"י, שאינה חשובה מצווה ממש כדי לדחות איסור חוה"מ.

לא זו לא מצוה כנט"י, שא"כ אין מצוה כשיש לו ילדים, זה מש"כ שלרמב"ם יש מצוה בעצם, והתירוץ לגמ' במו"ק מביא הכס"מ מר' אברהם שאין מצוה באירוסין רק בנישואין.
מה שענית על הפמ"ג אינו נכון כלל ועיקר, הקושיה שלי היא על הפמ"ג שהבין בטעות (כמוך) שלרמב"ם אין מצוה בעצם הנישואין אלא רק מכשיר לפו"ר, וזה אינו כפי שהארכתי לבאר, אין קושיה מהרא"ש, ע"ש בפמ"ג וברמב"ם ותבין.

לא זכיתי להבין דבריך.
ועכ"פ מי שכותב שגאון ישראל הפרי מגדים "הבין בטעות" - כנראה שיהיה לי קשה ללבן איתו סוגיא.