פורום אוצר החכמה

מה יותר חמור?

קבלתי באישי:
מבחי' נטילת נשמה - רציחה - שניהם שווים.
אבל נטילת נשמה "של השני" זה גם גזילת חייו, גזילת נשמתו [רצח בכל מקרה חמור מגזילת החיים שנשמע סתם איסור לאו, אבל זה בלתא דבין אדם לחברו] בזה חמור ודאי של השני.


לפי זה צ״ע מדוע המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה״ב?

כלומר, ההנחה היא שהנשמה והחיים הם רכוש האדם (שמטעם זה חייב בכפליים על 'גזילתם' מן הזולת, ומאידך פטור על 'גזילתם' מעצמו מפני שהם שלו)?

כנראה שזה כוונתו.

אגב, מי שהרג חבירו יש לו חלק לעוה״ב?

יש לפלפל בדבר ,דהרי בפשטות אין לא תרצח דעשרת הדברות במאבד עצמו.

מצאנו אפשרות בפרק הניזקין בגיטין להתאבד כדי שלא יבואו עליו יסורים , [האם מצאנו היתר לרצוח במקום שהנרצח מתחנן שיעשו זאת כי מתייסר ? ] במדינות מסוימות זה חוקי [המתת חסד]
מצאנו התאבדות במקום חשש עבירה [ג"כ בגיטין]
[מספרים ל"ע על מסירה למיתה של אמהות את תינוקותיהם מטעם דמוטב שימותי זכאים ]

זה שיש לרוצח כפרה משום דמיתה מכפרת,

כל השאלה היא כמובן במאבד עצמו בצלילות וכו, אבל מי מכיר התאבדויות מרוב טוב ?!

המאעל"ד עובר ב'לא תתרצח'.

ולהעיר מאורחות צדיקים, שער השמחה:

הביטחון הראשון, עניין גוף האדם - הוא שישליך נפשו וימסור עצמו על רחמיו הגדולים, וידע שאין לו עצה והנהגה אלא ברשותו ובגזירתו. ואף על פי שכל בריאת איבריו ומידת ימיו קשורים בגזירת הבורא יתברך, מכל מקום, יש לאדם להתגלגל להרוויח כל צרכיו ולהציל נפשו ולתקן לו הרפואות; ויבטח בא'לקים שירפאהו, והרופא והרפואה באים לו מאת השם יתברך לרפאהו, ולא יניח עניין זה אלא על הא'לקים לבדו שיתן לו היכולת והכוח.
ואל יאמר אדם 'הואיל ואני קשור בגזירת הבורא יתברך, אלך בדרכי הסכנה, ואשתה סם המות'; הלא מצינו בשמואל, באמרו "איך אלך ושמע שאול והרגני", אף על פי שאמר כך - לא נחשב כמי שממעט בביטחונו, והקדוש ברוך הוא השיב לו "עגלת בקר תקח בידך". ועל המכניס עצמו בסכנה, ואומר "אני בטוח בשם יתברך", עליו נאמר "וכסיל מתעבר ובוטח"; והתורה הזהירנו על זה, כמו שכתוב "לא תנסו את ד' א'לקיכם".
והמכניס עצמו לידי סכנה וממית עצמו – ענשו גדול ממי שממית אחרים.

רש״י סנהדרין עד.
סברא הוא - שלא תדחה נפש חבירו דאיכא תרתי אבוד נשמה ועבירה מפני נפשו דליכא אלא חדא אבוד נשמה והוא לא יעבור דכי אמר רחמנא לעבור על המצות משום וחי בהם משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל והכא גבי רוצח כיון דסוף סוף איכא איבוד נשמה למה יהא מותר לעבור מי יודע שנפשו חביבה ליוצרו יותר מנפש חבירו הלכך דבר המקום לא ניתן לדחות

שמואל דוד כתב:
אגב, מי שהרג חבירו יש לו חלק לעוה״ב?

רבינו יונה שערי תשובה שער ג אות קמא:

ועוד אמרו המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב. ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה"ב כי הלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו ואין נפשו מרה לו על עונו כמו הרוצח. על כן הוא רחוק מן התשובה:

ואולי באמת חמור יותר להרוג חבירו אבל מ״מ הטעם שהמאבד עצמו אין לו חלק לעוה״ב משום שלא יכול לעשות תשובה. [ועיין חת״ס יורה דעה סימן שכו ד״ה ועוד נ״ל]

שמואל דוד כתב:רש״י סנהדרין עד.

מובאה שאין בה ללמד ולא כלום.

ביליצר כתב:בפשטות אין 'לא תרצח' במאבד עצמו.

הרב 'בית מאיר' בהלכות נדרים (רטו ה) כתב: דודאי במיתת עצמו הוא מוזהר בלאו ד'לא תרצח'. אמנם מסוגיא דגמרא בפרק החובל משמע בהדיא דלאו הכי:

מַאן תַּנָּא דְּשָׁמְעַת לֵהּ דְּאָמַר אֵין אָדָם רַשַּׁאי לַחְבֹּל בְּעַצְמוֹ? אִילֵימָא הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא, 'וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ', רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִיַּד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרשׁ אֶת דִּמְכֶם. וְדִלְמָא קְטָלָא שָׁאנֵי?

שמואל דוד כתב:המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה״ב.

דבר שבדה בעל 'ערוך השלחן' מלבו.

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה״ב.

דבר שבדה בעל 'ערוך השלחן' מלבו.

לא כי, וכבר נכב"ב: viewtopic.php?t=46383

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה״ב.

דבר שבדה בעל 'ערוך השלחן' מלבו.

תפסיק כבר עם הזלזולים. הערוך השלחן הרבה גדול ממך.

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:רש״י סנהדרין עד.

מובאה שאין בה ללמד ולא כלום.

רש״י כתב כשהרג חבירו יש איבוד נשמה וגם עבירה!

עזריאל ברגר כתב:

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה״ב.

דבר שבדה בעל 'ערוך השלחן' מלבו.

לא כי, וכבר נכב"ב: viewtopic.php?t=46383

ביקורת, גם המהרי״ט ׳בדה׳ מלבו?

שמואל דוד כתב:

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:רש״י סנהדרין עד.

מובאה שאין בה ללמד ולא כלום.

רש״י כתב כשהרג חבירו יש איבוד נשמה וגם עבירה!

כמו במאבד עצמו ,איבוד נשמה ועבירה ,