פורום אוצר החכמה

דעת הג"מ שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א דאינו מברך ולא ידעתי טעמ"ו. [עי' במצו"ב מעלון 'עלים לתרופה' במדור 'עלי ארח'].

דעת הג"מ אשר ווייס שליט"א דמברך, וברו"ך טעמ"ו. [עי' במצו"ב 'מנחת אשר קורונה' עמ' קכ"ט והלאה הגם שאני לא סובל הרחבת פיו נגד רבותנו האבנ"ז, מהרש"ם והקוז'יגלובי זי"ע, וד"ב].

דעת הג"מ דוד מורגנשטרן שליט"א דמברך, ומהיות טוב לצאת מאחר. [עי' במצו"ב ב'דרשת שבת הגדול' שלו].

גל של אגוזים כתב:דעת הג"מ שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א דאינו מברך ולא ידעתי טעמ"ו. [עי' במצו"ב מעלון 'עלים לתרופה' במדור 'עלי ארח'].

היכן מופיע פסק זה של רבי שמאי ?

לגוף הנידון צירפתי מתוך גליון אספקלריא משא ומתן בזה.

הצעיר באלפי כתב:היכן מופיע פסק זה של רבי שמאי ?

גל של אגוזים כתב: [עי' במצו"ב מעלון 'עלים לתרופה' במדור 'עלי ארח'].

עכשיו צירפתי לעיל ה'עלון' הנכון (ואתכם הסליחה).

גל של אגוזים כתב:דעת הג"מ שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א דאינו מברך ולא ידעתי טעמ"ו. [עי' במצו"ב מעלון 'עלים לתרופה' במדור 'עלי ארח'].

בשבוע זה הוא מתייחס לטענה על מקורו.

לכאו' ראיותיו אינם ראיות כלל.
ברצוני לברר המציאות, הוא כותב

והא דשותה מים לצמאו דמברך ... התם עכ"פ הרגיש בגרון טעם מים, שיש לו טעם קלוש, משא"כ במי שאינו מרגיש שום טעם באכילה ושתיה אין לברך, והן עתה אלו שאין מרגישין שום טעם אין מרגישין ג"כ טעם מים כששותין מים

האם כן היא המציאות, שמים יש להם טעם קלוש, ושמי שניטל ממנו חוש הטעם אינו מרגיש בשתיית מים כהרגשת שאר בנ"א? לי זה נשמע מאד מוזר.

ג"א התאכזבתי מאד מדבריו אשר בד"כ נאמרים בהשכל.

גל של אגוזים כתב:ג"א התאכזבתי מאד מדבריו אשר בד"כ נאמרים בהשכל.

דוקא הבנתי דבריו היטב.
אפשר לחלוק כדרכה של תורה, אך הוא מנמק דעתו כדרכו.

בד"כ הוא כותב על דברים שמוזכרין בפוסקים ועושה 'סדר' ומכריע כדעתו וכו'.

אבל כאן מדובר ב'שאלה חדשה' אשר לפי קט ידיעתי לא נזכר להדיא בשום אחד מהפוסקים, ובעצם הוא שאלה מצויה בחולים שאיבדו חוש הטעם וכו', אבל כנראה לא כ"כ מצוי שיאבדו חוש הטעם לגמרי. אבל עכשיו ב'עידן הקורונה' שד"ז מצוי מאד כאשר הנסיון הוכיח, דנו בזה המוצי"ם כנ"ל.

מה שהתאכזבתי היא [אחה"מ מכ"ת] שר' שמאי מבסס פסק מחודש הן מצד השאלה והן מצד התשובה על יסודות רעועות בדמיונות אשר אינן עולין כ"כ יפה כאשר תחזינה עיני המעיין במקורות שהביא. מה גם שסברתו שבמים מרגישין טעם צ"ב, כי ידוע אשר עד לפני תקופה קצרה היתה דעת כל חכמי אוה"ע מוסכמת [ואריסטו בראשם] דאין שום טעם במים. ומה שחידשו לאחרונה אינו מורגש אצל רוב בנ"א.

בל"נ אם יהיה לי פנאי אכתוב בפרוטרוט על סדר דבריו, אבל מובטחני שיחזור בו מפסקו בינתיים.

ראה בקובץ שצירפתי, שאמנם רוב הפוסקים אכן לא סוברים כך, אך יש בדברי הפוסקים סימוכין לפסקו.

אין בדברי הפוסקים איזכור למי שאינו מרגיש טעם אלא ב'אוכלין' וכו' שאין בהן הנאת טעם, ופשוט דא"א לדמות.

ובד"א בקובץ שצירפת צויין לשבט הקהתי ח"ה סי' רס"ה ועיינתי שם ולפי מה שכתב שם בסוף אות א' יוצא דודאי דבנידון דידן צריך לברך, וסתר משנתו.

בס"ד שאלתי קמיה הגאון רבי שמאי קהת גראס שליט"א (בעמח"ס שבת הקהתי) את הסתירה בדבריו (ששאל הרב "גל של אגוזים"), וכה תשובתו אליי:

"התם אפילו שכואב לו כל הבליעה מ"מ החיך נהנה, אבל בני"ד אינו נהנה כלום כמו שחקרתי אצל אנשים הסובלין"

תשובה כזו נקרא 'התחמקות'. כי אם יש את הסברא של 'מ"מ החיך נהנה' למה צריך לומר דשאר בנ"א מרגישין הטעם וכדו'.

הסתירה בדבריו הוא הנקודה שהפריע לי פחות משאר הקושיות שיש בדבריו (ובאמת לא מפריע לי הסתירה בדבריו כלל).

אומ"ר הבא מן החד"ש בנושא זה מאת הג"מ משה אביגדור וויליגר שליט"א [חתן האדמו"ר מסטולין קרלין שליט"א] מספרו בדי משה שי"ל עתה סימן י"ב

בתו"ד מביא גם מה ששמע מהג"מ שמאי גרוס שליט"א בענין זה, ע"ש.

גם מי שאין לו חוש טעם, עדיין יכול להבחין בין מלוח מתוק חמוץ ומר, ויש בזה קצת הנאה לפעמים.
ואף אם נאמר שאינו נחשב הנאה גמורה, עדיין ישנה הנאת מעיו, ועי' אגלי טל (אינו תח"י כרגע, וכמדומה שהוא במלאכת טוחן סי' סב) שהוכיח שברכה ראשונה היא על הנאת מעיו, מזה שלמדו ברכה ראשונה מאחרונה בק"ו, וברהמ"ז הרי תלויה בשביעה כידוע. (אך יל"ע עוד בזה, כי מזכיר שם גם הנאת חיך, ושמא אין קרויה "הנאה" אלא בצירוף שתיהן).
ושמעתי מאחד הרבנים, שכאשר אינו רעב אינו מברך שהרי אין לו הנאת מעיים.

מעדויות כו"כ נראה דלאו דוקא, ועכ"פ בנדו"ד רבים אינם מרגישים טעם וריח כלל ועיקר.

דעת הגר"ש קמנצקי שליט"א.

לא זכיתי להבין דברי הגאון שליט"א דמה שאינו טועם ג"כ חשוב טעם (???)

בדרך אגב - לא ידעתי שהוציאו 'קובץ הלכות' ממנו על הקורונה, איפוא אפשר להשיג הספר.
אני מאד נהנה מספריו שאינו דומה כלל לספרי מלקטי פסקים של מחברי זמננו, בפרט בהערותיו המחכימות.

ההערות על פסקי הלכותיו אינם דוקא ממנו אלא מתלמידו הג’’ר דניאל אשר קליינמן שליט’’א רב בפלטבוש.
וכן ספר זה נקרא שו’’ת בגדי חמודות על חולי הקרונה. והוא תשובות ארוכות בד’ חלקי שו’’ע מאת הגד’’א הנ’’ל. ורק בסוף הספר יש לו קונטרס קצר מפסקי הלכות של רבו הגר’’ש שליט"א.

ידעתי שנכתב ע"י תלמידיו אבל רוב הדברים הם מביאים בשמו, וכן מה שכתבי שלא הבנתי היה על מה שצוטט משמו.

עתה יצא לאור עולם ס' שו"ת עטרת נבונים על שאלות שנתעוררו בעידון הקורונה מאת הג"מ מיכל שטינמץ שליט"א מגדולי המורים בעיר ברוקלין בארה"ב יצ"ו ושם מברר בטוטו"ד דבודאי שיש לברך.

ייש"כ - להעיר שהנ"ל אינו עוסק כלל בנידון האשכול [אבד חוש הטעם] אלא באבד חוש הריח.

בקשה חשובה מכל משתתפי הפורום:
כל מי שיש לו מידע, או שיודע על מישהו שיודע, בענין איבוד חוש הטעם והריח. בין בענין ההלכתי [חוץ מברכות הנהנין שכבר נכתב כאן רבות] ובין בענין המעשי, מה הם הפתרונות להחזרת החושים האבודים. אודה לו מאוד שיעלה כאן את הכל לתועלת הרבים. תודה מראש.

הפתרון המעשי היחיד המוכר לי שיכול לעזור להחזרת החושים הוא לבקש מבעל הרחמים שירפאהו ויחזיר לו אותם

כדכד כתב:הפתרון המעשי היחיד המוכר לי שיכול לעזור להחזרת החושים הוא לבקש מבעל הרחמים שירפאהו ויחזיר לו אותם

מה עם 'מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות'?

לא כתבתי שאין פתרון מעשי אחר.
כתבתי שזה הפתרון המעשי היחיד הידוע לי.

שמחה וששון כתב:

כדכד כתב:הפתרון המעשי היחיד המוכר לי שיכול לעזור להחזרת החושים הוא לבקש מבעל הרחמים שירפאהו ויחזיר לו אותם

מה עם 'מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות'?

יש רופאים שיודעים מה לעשות בכגון דא?

עזריאל ברגר כתב:יש רופאים שיודעים מה לעשות בכגון דא?

כמדומני שמלבד פתרונות של תרופות סבתא, כמו למשל הליכה על שפת הים, לשאוף אדי אקונומיקה וכו' [המצויים לרוב ב'פטנט רשום' ב'המודיע'] לא נמצא עדיין פתרון לבעיה זו.

לענ"ד שאיפת אדי אקונומיקה היא דבר מאד מסוכן ובפרט למי שאין לו חוש טעם וריח שיזהירו מהסכנה