הנה כתב הבה"ל סי' שכ"ג שכ' שאפילו לסוברים טבילת כלים של גוי היא מה"ת (כן הלכה כמבואר בסי' קכ), מ"מ איסור השימוש בכלים אלו אינו אלא מדרבנן.
ולכאורה המעיין בסוגיא ע"ז עה בתו' וברא"ש ואו"ז מתבאר שהוא מה"ת, וכפי שיבואר.
דהנה דעת הרשב''ם המובאת בתוס' בע''ז שם היא, שאין לטבול כלי של גוי הבלוע בו איסור קודם שיגעילנו, ואם עושה כן הוי כטובל ושרץ בידו, כיון שהאיסור עודנו בלוע בכלי.
וכתב הרא"ש על זה (ע"ז פרק בתרא סי' לו) פי' רשב"ם דוקא מגעילן או מלבנן תחילה. אבל הטביל תחלה הוי כטובל ושרץ בידו. ולא נהירא דהך טבילה לא משום טומאה דאפילו חדשים צריכים טבילה. אלא גזירת הכתוב הוא אם ירצה יטבילנה וישתמש בה צונן. וכשירצה להשתמש בו חמין יגעילנה. עכ"ל.
וכוונת הרא''ש שהדין לטבול אינו משום האיסור הבלוע וא''כ ארין שום נפק''מ מתי יטבלנו אם קודם ההגעלה או אחריה. עכ''פ מבואר להדיא שהטבילה וגם איסור השימוש מדאורייתא נינהו.
גם באור זרוע מבואר לכאורה שאיסור השימוש בכלי הוא מדאורייתא, מה"ת ולא עוד אלא שכתב שגם המאכל שנתבשל בו בלא טבילה נאסר מה"ת.
וז"ל (בחלק ד פסקי עבודה זרה סימן רצג) ולא ידענא אי שרי אי אסיר. [היינו התבשיל בכלי שלא נטבל] דהא דמחלק [בברייתא] בין למ"ד נותן טעם לפגם אסור. ובין למ"ד נותן טעם לפגם שרי היינו בכלים שבלעו על ידי חמין או על ידי האור שצריך להגעילן או ללבנן כדי להפליט האיסור שבלעו. אבל כלים חדשים שלא נשתמש בהן כלל... ואפילו הכי בעו טבילה. אין זה כי אם גזירת הכתוב דאסר רחמנא להשתמש בהם כל [אולי צ"ל בלא] טבילה מעתה מאיזה טעם נכשיר בדיעבד ועל מה נסמוך להתירם:
וכן מבואר להדיא בפרי מגדים (משב"ז או"ח סימן תפו) דס"ל לדבר פשוט שהשימוש אסור מדאורייתא, שכתב לגבי שימוש לארבע כוסות בכלי זכוכית שאינו טבול וז"ל. בליל פסח אם אין לו כוס כי אם א' שלא טבל, י"ל דשרי לטבול במים סרוחים בלילה בשביל מצות ד' כוסות. ואפשר אם אין לו מים שרי להשתמש כך, דאתי עשה דרבנן ודחי לאיסור טבילה בזכוכית מדברי סופרים, מה שאין כן במתכות הוה דין תורה, עכ"ל. מבואר דס"ל שהשימוש אסור מה"ת.
וא"כ צ"ב א. מהיכן הוציא הבה''ל את חילוקו בין חיוב טבילה לאיסור שימוש.
בברכת התורה.