פורום אוצר החכמה

ישנה מח' ראשונים כיצד גרסינן ואביא כאן דברי תוס' בסנהדרין אך יש בזה עוד שיטות בראשונים.

תוספות מסכת סנהדרין דף עד עמוד ב

תהרג ואל תעבור יהרג גרסינן ואבועל קאי דעביד מעשה אבל הנערה עצמה שהיא קרקע עולם אין חייבת למסור עצמה ואי גרס תהרג יש לפרש דתהרג הנערה קודם שתעשה מעשה שתביא עליה את הערוה

שאלתי היא, האם למאן דגריס 'יהרג', כאשר האשה מביאה עצמה, האם יש לה דין 'תהרג' או דלגירסא זו באשה לעולם הויא קרקע עולם גם כאשר עושה מעשה.
כן, לצורך הדיון/הבירור, אני רוצה לטעון שקרקע עולם אינה סברא שנובעת בהכרח מכך שהאישה פאסיבית, אלא משום שאישה אינה נחשבת פועלת במעשה הזנות [-או גם הזיווג המותר והקדוש].
נראה לי שיש בזה מחלוקת גירסאות, ויתכן אף מח' ראשונים להלכה.

עוד יש להבין שיש מח' אמוראים [לפחות לדברי תוס' שם] האם סברת קרקע עולם שייכת גבי איסור בפרהסיא, או רק גבי עריות.
ויש להאריך בזה עוד.

אני לא רואה שום סברה לומר שנחשבת קרקע עולם אם עושה מעשה
כל מה שאמרו שהיא קרקע עולם הוא כאשר אינה עושה שום פעולה ובזה יש קום שאינה חיבת ליהרג.
גםלראשונים שגרסו אחרת

לגבי הסברות ניתן להבין או לא.
הסברות אינן יוצרות את הדינים אלא באות להסבירם.
במקרה זה אם יש מי שאומר שאין לגרוס תהרג, משמע שאין אצל אשה אופן של יהרג ואל יעבוד בעריות.
זה בכלל מוזר, הרי אין שום פער בין ע"ז ש"ד וג"ע בהקשר של חוסר פעולה. בכולם יעבור ואל יהרג.
אז מה נשתנה אישה בהקשר לזה?!
זה כמובן אם ההבנה היא כפשוטה, של פעולה או חוסר פעולה.
ובהקשר לזה גם לא מובן בכלל מפני מה יש חילוק בין קרקע עולם גבי עריות וגבי חילול השם - פרהסיא, שתו' אומרים שהגמרא הבינה שגבי עריות אמרינן קרקע עולם וגבי פרהסיא לא!?

ואם חסרה לך סברא זה נורא פשוט.
הרי מלבד פעולת הביאה שאותה יכול לעשות האיש או האישה או שניהם גם יחד או אף אחד מהם. וכנראה כרגיל האיש עושה [ולא נרד לפרטים כאן כי גם על הרגילות הזו אני יכול לפקפק] אבל אחר הביאה, מי שאקטיבי הוא האיש. וכוונתי לקישוי ולא להזרעה.
יתכן גם שהיחס במשל של זרע ואדמה, אז הזרע שמוטמן באדמה הוא הפעיל ביחס לאדמה. ובמשל לזה האיש הוא הפעיל.
קיצר סברות יש בלי סוף, השאלה מה הדין.
כמובן שככל שהסברות רחוקות ופחות סבירות הן יכוונו אותנו כיצד לפרש את הדין = היינו שכן צריך לצמוא סברא כדבריך! אבל אם הראשונים אמרו את זה נוכל למצוא סברא.
ודווקא מסברא ככל שאני מתעמק בזה אני מוצא שקשה לומר אחרת כפי שכתבתי בפתח דבריי

קודם כל סברות כן יוצרות דינים.
מאיפה למשל יודעים שהמוציא מחברו עליו הראטיה?
חוץ מזה, מ"ש כת"ר מראש ועד סוף אינו מובן כלל.
קרקע עולם פירושו שאינה עושה מעשה ולכן אין לה את הדין שאסור לה לעבור.
אם כן עושה מעשה אז היא לא קרקע עולם. זה לא שלא וןבן מסברה מדוע היא קרקע עולם אלא שהיא לא.
עכשיו איך יש מצב שהיא לא תהיה קרקע עולם אני באמת לא יודע

אשאל שאלה פשוטה.
מה ההסבר לכך שסברת קרקע עולם מתירה עריות ואינה מתירה פרהסיא.

אם ההבנה הפשוטה של קרקע עולם זה פעולה או חוסר פעולה, מה ההבדל בין הדינים הללו.

סברת קרקע עולם מתירה עריות כי לא עושה את המעשה שזה מה שנאסר בעריות.
סברת קרקע עולם אנה מתירה פרהסיא כי בפרהסיא מה שחמור כאן הוא חילול השם שבדבר וזה תלוי בתוצאה ולא במעשה