פורום אוצר החכמה

קיי"ל עד זומם למפרע הוא נפסל, אף בדיני נפשות
וא"כ נמצא שהנושא אשה גרושה, כדת וכדין, ולאחר שנה נולד לו בן, ולאחר מכן הוזם עד הגירושין על עדות אחרת, ונפסל למפרע, נמצא שהגט בטל ובניו ממזרים.
כמובן, שהיה מותר לבעל לשאת אותה, ויחשב כאונס, וכמש"כ "והלכה והיתה לאיש אחר", אך מ"מ בניו יהיו ממזרים, מאחר שאמם לא התגרשה.

האם זה 'דרכיה דרכי נועם'?

יהודה בן יעקב כתב:איך מותר לשאת אשה גרושה??
כמובן שמותר לבעל לשאת אותה!!

עדלידע.

ממזר זה פסול עצמי,
כמו מום בנשמה,
ואינו רק הוראה שי''ל דרכי נעם

ואכן קשה למה מפסיד כל ממזר ולא עשה עוול.
ואמרו חז''ל ( ויק''ר סוף פר' אמור)
אמר הקב''ה עלי לנחמן

יהודה בן יעקב כתב:קיי"ל עד זומם למפרע הוא נפסל, אף בדיני נפשות
וא"כ נמצא שהנושא אשה גרושה, כדת וכדין, ולאחר שנה נולד לו בן, ולאחר מכן הוזם עד הגירושין על עדות אחרת, ונפסל למפרע, נמצא שהגט בטל ובניו ממזרים.
כמובן, שהיה מותר לבעל לשאת אותה, ויחשב כאונס, וכמש"כ "והלכה והיתה לאיש אחר", אך מ"מ בניו יהיו ממזרים, מאחר שאמם לא התגרשה.

האם זה 'דרכיה דרכי נועם'?

למפרע = משעה שהעיד את העדות שהוזם עליה (ולא רק משעת ההזמה שזה 'מכאן ולהבא'). כלומר גם אם נחוש לדבריך אפשר לקחת עדים שמעולם לא העידו או שכל עדויותיהם כבר נגמר דינן שאז כבר א''א להזימם וכדומה.

שמש כתב:או שכל עדויותיהם כבר נגמר דינן שאז כבר א''א להזימם וכדומה.

אע"פ שא"א להענישם בעונש 'כאשר זמם' לאחר גמר דין, אך ודאי שהם עצמם נפסלים גם לאחר גמר דין.

בכותרת אתה שואל איך מותר לשאת
ובפנים אתה שואל שזה לא דרכי נועם שהילדים ממזרים.

באמת זה עלול להיות שהגט מתברר כפסול אחרי הרבה שנים, אם בגלל פסלות העדים או אפילו בגלל קוצו של יו"ד... מה אפשר לעשות? ואם רוצים למנוע את זה מעיקרא, אז בודקים היטב שלא יארע דבר תקלה, והעדים אכן כשרים בתכלית הכשרות ללא שום פקפוק, וגם באמת לא קשה למצוא עדים שלא העידו מעולם, (כמו למשל אתה או אני או רוב מכרינו). לחשוש לכתחילה שעדים יוזמו? ענין רחוק מאד, קורה שלא מדייקים בפרטי הסיפור כ"כ בשוגג או במזיד, אבל שלא היו בכלל באותו מקום? זה שפל מוסרי שאינו מצוי. עדים מהסוג הזה לא באים בחשבון כבר בלא"ה מחמת הרבה עבירות ידועות אחרות.

יהודה בן יעקב כתב:

שמש כתב:או שכל עדויותיהם כבר נגמר דינן שאז כבר א''א להזימם וכדומה.

אע"פ שא"א להענישם בעונש 'כאשר זמם' לאחר גמר דין, אך ודאי שהם עצמם נפסלים גם לאחר גמר דין.

אז טול לשון ראשון, עדים שמעולם לא העידו (בימינו למשל עדי הגט הם עדים 'מקצועיים' שזו עבודתם, כך שאפשר לסדר זאת בקלות).

אומר הקב"ה "איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן", ואינו בא בטרוניא עם בריותיו.
ויתרה מזו, פסק הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פט"ו הלכות כז-כט) שמותר לשתוקי ואסופי לשאת אשה, אף שייתכן שהיא ערווה עליו (עיי"ש באריכות).

ודלמא לאו אביו הוא ?

ביליצר כתב:ודלמא לאו אביו הוא ?

זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר, שהתורה מתירה לנו לסמוך על ספיקות להקל (לפי כללי התורה), ואם לימים יתברר שטעו - יתנהגו בהתאם.

כל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן, ובודאי מותר לכתחילה לשאת אשה. השאלה היא אחרת, לפי מה דקיי"ל שעד זומם למפרע הוא נפסל, מה יהיה דינה של אשה שנתגרשה ע"פ שני עדים אלו, והדין ברור, שהגט אינו גט. וכדי להתגבר על בעיה זו, הדיינים מבקשים מעדי גירושין לעשות תשובה על כל עבירה שבידם, וכך גם אם למפרע יהיו פסולים הגט לא יהיה פסול. מה יהיה אם הדיינים לא ביקשו מהעדים לחזור בתשובה, ונפסלו למפרע, אז אכן הילדים יהיו ממזרים, אבל אין זה בעיה בדרכי נועם, אלא בעיה בדיינים שלא סידרו הגט כראוי.

לדבריך, כל מה שאין כאן 'דרכי נועם' זה משום שמוטל על עדי הגירושין לשוב בתשובה על כל עוונותיהם לפני עדות הגט.
האם תשובתם מועילה שלא להפסל? הרי הדיינים שקיבלו את ההזמה יפסלום, ואף אם הם שבו בתשובה, זה לא מפקיע את פסק הבי"ד שהם פסולים.

לא על כל דבר מועילה תשובה בהרהור. ובפרט לא על עדות שקר.

במקום שיש חשש שכזה, אפשר לבקש מהם לעשות תשובה גמורה. או שיקחו עדים שאין לחשוש בהם בכגון דא. ודיין שלא עושה כן, הוא האחראי אם יהיו ילדים ממזרים. ועל זה אמרינן בגמרא, אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם, שהדיין האשים את עצמו, שפסק שלא כדין והרג נפש.

עזריאל ברגר כתב:

ביליצר כתב:ודלמא לאו אביו הוא ?

זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר, שהתורה מתירה לנו לסמוך על ספיקות להקל (לפי כללי התורה), ואם לימים יתברר שטעו - יתנהגו בהתאם.

התייחסתי לפותח האשכול ,

נשאל אחרת:
ראובן קידש את לאה, ואחריה (טעה ו)קידש את אחותה רחל.
קיי"ל שאין קידושין תופסין בעריות, ורחל מותרת להינשא לכל איש שתרצה.
האם יש מקום לאסור על רחל להינשא שמא יימצאו עדי קידושי לאה פסולים?!
הרי אין לדבר סוף!!!
"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום"!!!

ואמנם נכון שעדיף להשתדל ולקחת עדים שאין חשש רשעות עליהם (ולא רק מטעם זה, אלא גם כדי שלא לעבור על לאו דאורייתא של "אל תשת רשע עד"), אבל אי אפשר להאשים את הדיינים!
ובפרט, שיש לזכור, שמדינא דגמרא אין שום חיוב של דיינים בקידושין ובגירושין!

ומה עם פסול הבן כממזר? עליו אין "דרכיה דרכי נעם"?

יהודה בן יעקב כתב:ומה עם פסול הבן כממזר? עליו אין "דרכיה דרכי נעם"?

כנראה שלא. וכפי דברי המדרש המפורסמים על "דמעת העשוקים".
אילו היינו הולכים כאן לפי "דרכי נועם" - היה צריך להיות שעכ"פ באונס גמור (כבנידון דידן) הבן לא יהיה ממזר...