פורום אוצר החכמה

מבואר בשו"ת הרי"ד (סימן מז) שאם אדם כונס את אשתו לחופה ואינו מתכון לקנותה לא חלו הנישואין והיא נשארה רק ארוסה (מקודשת), וקשה למה אין כאן חיסרון של דברים שבלב? מה זה שונה ממכירת חמץ שעושה קנין בלי כוונה לקנות ומהני מדין דברים שבלב?

עלו בדעתי שתי רעיונות, איזה מהם הוא הנכון?
א) נישואין אינם קנין אלא מצב ומציאות של הנהגת אישות (קה"י קידושין יט), וממילא אין כאן את הכללים של דברים שבלב, שאין כאן עשיית חלות קניינית, אלא ענין מציאותי.
ב) אה"נ אם האיש לא אומר את דעתו לאשה יש כאן דברים שבלב, אבל אם הוא אומר לה (או להפך) אין כאן דברים שבלב, אף שכולם אינם יודעים, ולפ"ז צריך לבדוק מה הדין במקדש אשה ואומר לה בשקט 'אני לא מתכון לקדש אותך ואין זה אלא משחק', 'הרי את מקודשת וכו''

שלחו לי באישי כך:
הרעיונות שכ"ת הביא הנן על חלות קידושין, וכמו קנין כסף או כל קנין אחר שהיה מוסכם על הצדדים, ואחד מהם חושב בלב תנאי או משהו אחר. שדשבלא"ד.

אבל הציטוט הובא לגבי חופה ונישואין. כאשר כמובן כבר היתה מקודשת מקודם. והכניסה לחופה בלי כוונת נישואין.
י"ל שפשוט לא עשה מעשה. חופה היא ביתו של הבעל, אם הוא מזמין אותה הביתה זה יכול להיות לאלף מטרות וסיבות, לביקור, לעזרה, לבייביסיטר, לעיצוב פנים, לצילום, לראות דירה למכירה וכו' וכו'. ומי שמכניסה לביתו שלא למטרת נישואין זה פשוט לא קונה אותה לנשואה.

ועניתי כך:
לא הבנתי למעשה את טענתך, אתה טוען את הטענה הראשונה שאין כאן מציאות של חלות נישואין? מה הדין לדבריך אם הוא לא אמר כלום, אלא היא בטוחה שהוא נושא אותה, ולאחר שהיא נכנסת הוא מתייעץ איתה על עיצוב פנים, ואומר לה שרק בשביל זה הכניסה, האם יש כאן נישואין או לא.

ונעניתי כך:
בעיון שני זה מה שכתוב בהגדרה הראשונה שלך. מלכתלחילה לא הבנתיך כך.

עני בן פחמא כתב:בעיון שני זה מה שכתוב בהגדרה הראשונה שלך. מלכתלחילה לא הבנתיך כך.

כעת אני אומר, שמסתבר להפך שבמציאות, א"צ כ"כ לכוונה כי סוף סוף המציאות היתה, מה שיש לומר הוא, שלמרות שבמציאות היתה חופה סוף כל סוף לא היתה כוונה טובה ולא מהני.

אפשר בפשטות להעמיד באופן שגם העדים ידעו את כוונתו.

מצאתי כעת נוב"י (אה"ע קמא נט) שאם המקדש והמתקדשת אמרו זה לזה שאין זה קידושין והעדים לא ידעו לא מהני.