פורום אוצר החכמה

למיטב ידיעתי "דעת" פירושה כח ההבחנה וההפרדה, וכמו שאז''ל 'הבדלה בחונן הדעת, דאם אין דעת הבדלה מנין'.

אמנם, מצינו 'דעת' במובנה ההפוך, היינו במובן של חיבור: "וידע האדם את חווה אשתו". ולזכרוני כן אי' בנפה''ח ש''א ועוד לפניו.



מי מהחברים יוכל לפרוש כאן מקורות לשני הפירושים הנ''ל, והסבר כיצד ילכו יחדיו?

מהר"ל בספר נתיבות עולם נתיב התורה - פרק טו
ודבר זה נרמז במה שהחבור והזיווג נקרא (בראשית ד') והאדם ידע את חוה אשתו, נקרא החבור ידיעה כי הידיעה הוא חבור היודע בידוע ואין זה דריסה רק החבור בשווי, ולפיכך לתלמיד חכם שיש בו דעת שייך חבור וכמו שבארנו זה למעלה על עם הארץ שאין לו דיעה לכך אין לו חיבור רק דריסה נחשב, ודברים אלו ברורים מאוד

מהר"ל בספר דרך חיים - פרק ג משנה יז
כי לפי מה שאמרנו כי הדעת הוא שמבדיל בין דבר לדבר שיודע אמתת הדברים בהבדל שלהם, וכמו שאמרו ז"ל (ברכות ל"ג, א') שקבעו הבדלה בחונן הדעת שעל ידי הדעת מבדיל בין דבר לדבר שתדע מזה כי הדעת על ידו מבדיל בין דבר לדבר, ולפיכך אמר בדעתו תהומות נבקעו כי הבקיעה הוא הבדלה ויאמר כי בכח הדעת שלו היה מבדיל התהום. ומפני כי הדעת בו יודע אמתת הדבר כאשר הוא אמרו בפ"ה דברכות (שם) גדולה דעת שנתנה בין שתי אותיות השם שנאמר כי אל דעות ד', כלומר שראוי הדעת שיהיה נתן בין שתי השמות כי הדעת בו יודע אמתת הדבר והשם בא בכל מקום על אמתת הדבר מה שהוא בעצמו, ולפיכך נתן הדעת בין שתי השמות אל דעות ד'.

באשר למקורות, כמדומני שהרמ"ק מדבר על כך בתחילת הפרד"ס, אך אינני זוכר ע"מ להורות באצבע.
באשר להסבר, אולי הדעת מבחינה בין שני דברים קיצוניים יותר, אך מאידך גם יוצרת חיבור של הבחינות הפחות קיצוניות?
כמו שבאילן הספירות קו האמצע הוא "מכריע" בין שני הקווים הקיצוניים, אך מאידך הוא בחינה הכלולה משניהם.

חיבור ללא קשר פנימי גורם מלחמה.
דעת היא פנימיות,
כל פרט לעצמו יש לו פנימיות מיוחדת. ( הבדלה)
והפנימיות ( הרוחניות) היא בעצם נקודה אחת,
ולכן היא קושרת ומצרפת את הכל לענין אחד. ( חיבור)

( נכתב ללא עיון מספיק)

לכאורה הביאור הוא שבעת שמתחברים ממילא נעשה הפרדה מהשאר, וצריכים "דעת" לידע אל מה להתחבר וממה להפרד

מבדיל - בין הדברים הידועים.
מחבר - את האדם היודע אל הדבר הידוע.
וק"ל.

ברי ושמא
אייכה?

בכתבי חב"ד הרחיבו בזה, ובפרט במאמרים שאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בשנת עת"ר.

ונקודת הענין, שמצד כח הדעת מתחבר האדם אל הנושא שיודע בחיבור חזק, כך שגורם לו להיפרד ולהיבדל מהפכו.

[אולי דוגמא קטנה.

יש בחירות והאדם מתלבט בין שתי מפלגות. כל עוד ההתלבטות היא בכחות ה'חכמה' וה'בינה', ההתלבטות נמשכת. הוא רואה בכל אחת מהמפלגות את המעלות והחסרונות, רגע אחד הוא נוטה למפלגה הזאת ורגע שני הוא נוטה למפלגה השניה, וכל הזמן נופלות לו סברות לכאן ולכאן.

ברגע שנכנס כח ה'דעת' נופל ה'אסימון' ונעשית הכרעה לצד מסויים. מה שקרה בעצם הוא שהאדם 'התחבר' בדעתו למפלגה אחת והחליט שכך ולא אחרת. באותו רגע עצמו נעשית ההפרדה וההבדלה בין שתי המפלגות - עד כה היו מעורבבות במחשבתו וברעיונותיו, ועתה החליט שזה 'כן' וזה 'לא'].

דעת אכן כוללת הן הפרדה והן חיבור. חיבור לא יוכל להיות חיבור אמיתי רק לאחר שהיתה הבדלה והפרדה בין הדברים.

ע"ד מ"ש הרמב"ם בהל' יסוה"ת פ"א:

מה הוא זה שביקש משה רבנו להשיג כשאמר "הראני נא, את כבודך" (שמות לג,יח)--ביקש לידע אמיתת הימצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בליבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בקרבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים; כך ביקש משה רבנו להיות מציאת הקדוש ברוך הוא נפרדת בליבו משאר מציאת הנמצאים, עד שיידע אמיתת הימצאו כמה שהיא. והשיבו ברוך הוא שאין כוח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בורייו.

יב והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא יידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת הימצאו דבר שנפרד הקדוש ברוך הוא בדעתו משאר הנמצאים, כמו שייפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו, והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר האנשים; ועל דבר זה רמז הכתוב, ואמר "וראית, את אחוריי; ופניי, לא ייראו" (שמות לג,כג).

מזכיר לי קצת את בחינת "ידיעת ההפכים אחת היא" שכתב מהר''ל בריש 'נצח ישראל' ועוד.

ועוד מזכיר את הגמ' בריש קידושין ובראשונים שם, מקודשת לי- מיוחדת לי, דאסר לה אכו''ע כהקדש.
מחד גיסא- הוא מייחדה לעצמו, ומאידך גיסא- הוא מבדילה מכל העולם.

דעת ענינה יכולת ההכרה והידיעה, וזה המשמעות הפשוטה של המילה במקומות רבים שהיא מופיעה בתנ"ך (ואילו הענין של חיבור איננו מתאים שם). השימוש בתיבה זו לתאר את הזיווג אינו פירוש של המילה אלא שימוש מושאל כפי שמצוי בתנ"ך בתיאור מה שראוי לו שפה צנועה. כמו כן דעת איננה מכוונת דווקא על יכולת ההפרדה והניתוח (אנליזה) דווקא, אלא על כל יכולת ההכרה והידיעה, וממילא אם אין דעת אז כמובן שאין יכולת להבדיל.
כעין דברים אלו כתב רש"י (בראשית יח, יט):

כי ידעתיו - לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:

.

בספרו הנפלא של הגה"צ הרב שלמה וולבה "פרקי קנין דעת" מבאר באופן נפלא את ענין הדעת..ומבאר באריכות עפ"י הפחד יצחק את כל ענין האיחוד של ההפכים..(בפרט בפרק רביעי)

לענ"ד יש שני מושגים שונים הנקראים דעת,
המין אחד הוא מה שנקרא בלשוננו "שכל", גדול הוא "בן דעת" וחש"ו אינם בני דעת. חסר דעת זו אינו יכול להבדיל בין השוים, אבל ההבדלה אינה נובעת ממהות הדעת.
והשני הוא בחינת דעת המכונה ע"ש חלק הדעת שבמוח - גזע המוח, המחבר וממזג בין תרין מוחין - ימינא ושמאלא - חכמה ובינה, שכל ענינו חיבור ומיזוג.

"ידיעה" יכולה להיות מושאלת מהמין הראשון או השני:
ידיעה כללית - אני יודע, ידעתי, לדעת פלוני וכדו' - מושאלת מהמין הראשון.
"כי ידעתיו" או "והאדם ידע" וכיוצ"ב - מושאלים מהמין השני.

למרות שיש קשר מסויים בין שני המינים, הם שונים בשורשם ומהותם, ואין זה נכון לומר שאותה דעת המחברת היא המבדלת.

עליך עיננו כתב:בספרו הנפלא של הגה"צ הרב שלמה וולבה "פרקי קנין דעת" מבאר באופן נפלא את ענין הדעת..ומבאר באריכות עפ"י הפחד יצחק את כל ענין האיחוד של ההפכים..(בפרט בפרק רביעי)

מי יעלה לנו?

הנה..

יש''כ גדול! אתה זריז.


הישנה דרך בה אוכל לסובב את הדפים?

ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו..

פרנקל תאומים כתב:יש''כ גדול! אתה זריז.


הישנה דרך בה אוכל לסובב את הדפים?

ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו..

מה כוונתך להוריד את זה בpdf למשל?
או כונתך על כל הספר?

עליך עיננו כתב:

פרנקל תאומים כתב:יש''כ גדול! אתה זריז.


הישנה דרך בה אוכל לסובב את הדפים?

ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו..

מה כוונתך להוריד את זה בpdf למשל?
או כונתך על כל הספר?

כוונתי לדפים שהעלית כמובן. אני רואה אותם שוכבים על צידם, כך שאני יכול לקוראם רק אם אטה את מסך המחשב על צידו או אשכב בעצמי..

פרנקל תאומים כתב:

עליך עיננו כתב:

פרנקל תאומים כתב:יש''כ גדול! אתה זריז.


הישנה דרך בה אוכל לסובב את הדפים?

ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו..

מה כוונתך להוריד את זה בpdf למשל?
או כונתך על כל הספר?

כוונתי לדפים שהעלית כמובן. אני רואה אותם שוכבים על צידם, כך שאני יכול לקוראם רק אם אטה את מסך המחשב על צידו או אשכב בעצמי..

א. לעיתים ראיתי שדפים מוצגים ב"שכיבה" על הצד, ולא הצלחתי לתקן זאת, וייתכן שתלוי הדבר בגלישה ממחשבים שונים.
ב. במקום להטות את המסך על הצד או לשכב, אפשר לשנות את כיוון התצוגה של המסך! אך יש לעשות זאת בזהירות המתאימה כדי שתצליח להחזיר אותו אחר כך.
לחיצה על צירוף הכפתורים Ctrl+Alt בתוספת אחד מחיצי המקלדת - מסובבת את כיוון התצוגה כך שהחלק העליון של המסך יפנה לכיוון החץ.