פורום אוצר החכמה

מישהו יודע על מקורות בנידו"ז, האם מותר לשנות מצוואת המת מפני השלום?

מבין את חתירתם.
שמעתי פעם בשם החפץ חיים [אולי אני טועה ואדרבה תקנוני]
שייעץ לשכ"מ שרצה להחתים בצוואתו ליתן לצדקה יותר מהחצי שבנכסיו.
ואמר לו הרב, אל תתן יותר מחומש לצדקה, כי יותר מזה, אפי' פרוטה הילדים לא יתנו...

ז.א. שבכל צוואה, צריך שיהא בבחינת 'גזירה שהיורשים יוכלו לעמוד בה'.

אגב, הלכתית מצוה לקיים דברי המת הוא רק בהושלש הממון, משא"כ חסידים אין בעלות עליהם וא"א להשלישם.

בכל הדיני תורה שהיו אצל חסידים ורעבי'ס ללא צוואה ברורה [ליובאוויטש עם הספרים, צאנז וסטריקוב ועוד], ההכרעה היתה,
שהחסידות ו'הרבי' שייכים לחסידים, וממילא מי שהם בחרו לרבי, כל המוסדות שייכים אליו.

אולי מקורות הלכתיים ולא מנהגים?

לכאורה היה צ"ע בזה משום גזל, מה ההבדל בין מי שכתב בצוואה בית בן שלשה חדרים לבנו אחד, ויש לו שלשה אחים ומפני השלום שינו את הצוואה לתת לכל אחד מהם חדר אחד נגד הצוואה המפורשת? אבל אפשר לומר בפשטות שמכיון שהאח מחל אז זה כאילו שהוא נתן להם את זה במתנה ואין בזה חשש גזל.
אבל במקרה של אדמו"רות לכאורה זה יותר חמור מדירת בת שלשה חדרים שזה דבר גשמי, אם האבא ראה ברוח קדשו שהוא רוצה להעביר את ההנהגה שלו לבן אחד מסוים, הוא כנראה יודע למה זה ומהיכי תיתי שלאותו הבן יש רשות לוותר על כך נגד רצון אביו מפני השלום, כאשר אביו אמר בפירוש שהוא רצה אחרת. האם אביו לא ידע כמה גדול השלום - אם הוא היה אדם גדול בחסידות ובכל זאת בחר אחרת?!

בטרם נדון בחובת היורשים לציית צוואת המת.. אולי יש לחשוב שהמת עצמו היה מחויב לשנות את רצון עצמו מפני השלום?
לא חשבת על זה?

בבקשה ממכם אנא תדונו לגופו של נושא: מקורות בעניין שינוי בצוואת המת מפני השלום.

הנה בעצם "מצוה לקיים דברי המת", מבואר בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא ג ח"ב סי' קפג) דחיובה מדין גמילות חסד עם המת, הא ותו לא. דכיון שהמת ביקש בקשה, ואינו יכול לעשותה בעצמו, לכן עלינו לעשות עמו חסד ולקיים בקשתו. ואם כן, דרק משום מצות גמילות חסד אתינן עלה, א"כ פשוט דמותר לשנות מפני השלום, דכל היכא שקיום החסד (שביקש המת) יגרום לריב ומדון - אין לנו לעשות חסד עם אחד שיגרום לצער ומחלוקת לרבים.

ובנד"ד [חסידות סאדיגורא] - שאשת הנפטר בקשה כן, א"כ תלוי במש"כ בפתחי תשובה (יו"ד סי' רמ סקי"א) בשם הנודע ביהודה (מהדו"ת אה"ע סו"ס מה) דכשאביו צוה דבר, ומת, ואמו ביקשה שלא יעשה כן - הרי שישמע לאמו, דיניח כבוד המת ויעסוק בכבוד החי. אך הביא שם הפת"ש דהגרעק"א (ח"א סי' סח) פליג ע"ז. וא"כ השאלה הנ"ל תלוי' בכ"ז, ואכמ"ל.

וע"ע דברי יציב חו"מ סימן כ"ח באורך.

אשרי יושבי ביתך כתב:ובנד"ד [חסידות סאדיגורא] - שאשת הנפטר בקשה כן, א"כ תלוי במש"כ בפתחי תשובה (יו"ד סי' רמ סקי"א) בשם הנודע ביהודה (מהדו"ת אה"ע סו"ס מה) דכשאביו צוה דבר, ומת, ואמו ביקשה שלא יעשה כן - הרי שישמע לאמו, דיניח כבוד המת ויעסוק בכבוד החי. אך הביא שם הפת"ש דהגרעק"א (ח"א סי' סח) פליג ע"ז. וא"כ השאלה הנ"ל תלוי' בכ"ז, ואכמ"ל.

כמובן שכל זה לענין הבנים, אך החסידים צריכים לשמוע לרבם ולא לאשת הרב, וחזר הדין....

ב"ב קלג
שמואל אמר לר' יהודה: 'שיננא לא תיהוי בי עבורי אחסנתא, ואפילו מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברתא'

רמב"ם הל' נחלות פ"ו הי"א "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח את היורשין, אף על פי שאין היורשין נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזכו האחרים בכל מה שנתן להם. ומדת חסידות היא שלא יעיד אדם חסיד בצואה שמעבירין בה את הירושה מן היורש, אפלו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו שהוא חכם ונוהג כשורה"

אולם עיין באחרונים שדנו דוקא אם משאיר משהו לאחרים אבל אם נותן הכל ודאי הוי אעבוריה אחסנתיה

מדין ירושה כתבו הפוסקים שאין דין ירושה באדמורות (דברי חיים) אולם כאן יש לדון בכמה פנים.

[נידון א'. -מצווה לקיים דברי המת]

בתלמוד נפסק כי "מצווה לקיים דברי המת" אולם כתב השולחן ערוך חושן משפט הלכות מתנת שכיב מרע סימן רנב סעיף ב

*מצוה לקיים דברי המת,* אפילו בריא שצוה ומת, *והוא שנתנו עכשיו לשליש* (לאדם שלישי) לשם כך.

כלומר לפי פסק השולחן ערוך, כל עוד שהאב לא נתן את האחריות לטיפול על ידי שליח *בעודו בחיים*, וכאמור לעיל אי אפשר להשליש את החסידות, ולכן אין כאן בכלל מצווה לקיים דברי המת.

[נידון ב' -כבוד אב ואם]


אולם נשאר לנו לדון מדין *כבוד אב*. והלכה אומרת שיש לכבד את האב אף לאחר מותו. ולכן הילדים צריכים לקיים את דברי אביהם

אלא, שכאשר יש כאן התנגשות בין כבוד אביו לבין כבוד אימו, כל עוד האב חי יש לכבד את האב, אולם לאחר מות האב, כתב הנודע ביהודה, *שכבוד החיים עדיפים על המתים* ולכן יש לכבד את רצונה של האם.

סופו של דבר, על פי ההלכה, יכולים הבנים לשמוע לדברי האם ולא לדברי האב.