ישנה תופעה בה מוצי"ם צעירים מביעים דעות בעיני הלכה, ואף דואגים לפרסומה בראש כל חוצות, אם במודעות בעיתונות אם בלוחות קיר בפתחי בתי הכנסת.
דא עקא, אם המדובר בשאלות הנוגעות לאדם פרטי, כל אחד זכותו לבחור אם לנהוג כאותו מו"ץ או לא. ואם מישהו בחר לנהוג כמותו, שיערב לו.
אך פעמים והמו"ץ הצעיר מביע דעתו בענינים הנוגעים לציבור, ומפריח חששות שאין בהם כל ממש, וזורע ספיקות בדברים שכל בעל שכר ישר ידחה באמת הסף.
כאשר מדובר בענין של פסילת דברי סת"ם לאלפים ורבבות, הדבר קשה שבעתיים, שכן הדבר נוגע להפסד כספי עצום לאלפי סופרים, הנאלצים להתמודד מול קונים שאינם מבינים מימינם ומשמאלם בהלכות סת"ם, ואשר דורשים להחליף את התפילין שלהם הפסולים לדעת המו"ץ הצעיר, בטענה שהם רוצים משהו שיהיה "כשר לכו"ע".
השאלה היא האם יש דרך ע"פ הלכה להתמודד עם תופעה זו?
האם שייך להזמין את המו"ץ לדין תורה בבי"ד על הוצאת הלעז, בה יוצרך להבהיר לבית הדין את סברת פסקיו, או שאין זה ענין הנוגע לבית דין?
ומה יהיה אם גם אחר שיוכיחו לו באותות ומופתים שחששותיו חסרי הגיון, הוא ידבק בעמדתו בטענת "אכתי מידי ספיקא לא נפקא", האם ניתן לכופו לקבל את הכרעת הבי"ד?
האם יש תקדימים בנושא?