פורום אוצר החכמה

מה שנכון נכון כתב:כי נוהגים כהרמב"ם שאי"ז מצוה בפה ואי"ז עשה כלל (אלא הוראה להתבונן מה אירע למרים כמ"ש בסוף הל' טו"צ, וכיתר דברי המוסר שבתורה).
וגם לרמב"ן לכאו' יוצאים יד"ח בקריאת הענין בתורה. ע' מנ"ח שלא נתבאר מתי חייבים להזכיר לדעת הרמב"ן, וערמב"ן סוף תצא שהציווי הוא "להודיעו לבנים ולספר בו לדורות".

ירדן ירחו כתב:ראה שלחן ערוך הרב אורח חיים סימן ס סעיף ד.
בנוסף לזה בסידורו ובעוד סדורים רבים מודפסים הפסוקים של שש זכירות שיש לאמרם בכל יום.

עליך עיננו כתב:

מה שנכון נכון כתב:כי נוהגים כהרמב"ם שאי"ז מצוה בפה ואי"ז עשה כלל (אלא הוראה להתבונן מה אירע למרים כמ"ש בסוף הל' טו"צ, וכיתר דברי המוסר שבתורה).
וגם לרמב"ן לכאו' יוצאים יד"ח בקריאת הענין בתורה. ע' מנ"ח שלא נתבאר מתי חייבים להזכיר לדעת הרמב"ן, וערמב"ן סוף תצא שהציווי הוא "להודיעו לבנים ולספר בו לדורות".

ועל זה אני שואל למה הקילו בזה יותר מזכירת מחיית עמלק הרי זה נוגע למעשה בכל יום..

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:

מה שנכון נכון כתב:כי נוהגים כהרמב"ם שאי"ז מצוה בפה ואי"ז עשה כלל (אלא הוראה להתבונן מה אירע למרים כמ"ש בסוף הל' טו"צ, וכיתר דברי המוסר שבתורה).
וגם לרמב"ן לכאו' יוצאים יד"ח בקריאת הענין בתורה. ע' מנ"ח שלא נתבאר מתי חייבים להזכיר לדעת הרמב"ן, וערמב"ן סוף תצא שהציווי הוא "להודיעו לבנים ולספר בו לדורות".

ועל זה אני שואל למה הקילו בזה יותר מזכירת מחיית עמלק הרי זה נוגע למעשה בכל יום..

א. לא בכל יום, וכאמור.
ב. מי אמר שהחמירו בזכור לחשוש שהוא דאו'? גם לרמב"ם הוא תק"ח לקרוא בכל שנה. [וכל ה'רעש' הוא די חדש].

עליך עיננו כתב:ב.בשו"ע כ' להדיא בשם י"א שזכור זה מדאוריתא ולכן מחמירים בזה וזה פשוט..

מה שנכון נכון כתב:כתב הח"ח בבמ"ח עשה א: "וא"כ ממילא מי שמדבר לשון הרע או רכילות בודאי שוכח בשעת מעשה ענין עונשה של מרים הנביאה (דאם לא ישכח ויעבור גרע הרבה יותר דהוא כמומר לדבר זה) ועובר להרמב"ן על זו".
ויש לעיין כיון שהעשה להרמב"ן הוא "שנצטוינו לזכור בפה ולהשיב אל לבנו" (שכחת עשין ז); "נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות" (תצא), א"כ מהכ"ת שמי שזוכר מעשה מרים בפיו ובלבו, ועבר ע"ז וסיפר לשה"ר, עובר בעשה זה.
גם במחית עמלק מצאנו שתי מצוות לזכור ולמחות, ועל המצוה לזכור כתב החינוך (תרג) "ועובר ע"ז ולא זכר בלבו ולא קרא בפיו... בטל עשה זה". ובמצות המחיה (תרד) כתב "ועובר ע"ז ובא לידו אחד מזרע עמלק ולא הרגו ביטל עשה זה". אך את העשה של זכירה לא ביטל בזה.
ואם כי כאן תכלית הזכירה היא לקו"ע וכאן לשוא"ת, מ"מ מנ"מ.
וכי"ב מי שאמר קידוש בפיו, אך חילל אח"כ את השבת במעשיו, האם לא קיים עשה דקידוש. [ומש"כ הח"ח דגרע הרבה יותר צ"ב דמ"מ לא בטל עשה זה].
ובמנ"ח כתב כעין ד' הח"ח, דלרמב"ן "בכל פעם שירצה לדבר בטל עשה זו ג"כ, ואז כשירצה לדבר חלה עליו המצוה". ולענ"ד ל' הרמב"ן ל"מ כן.

עליך עיננו כתב:

ירדן ירחו כתב:ראה שלחן ערוך הרב אורח חיים סימן ס סעיף ד.
בנוסף לזה בסידורו ובעוד סדורים רבים מודפסים הפסוקים של שש זכירות שיש לאמרם בכל יום.

זה שזה מופיע בסידורים לא מורה שזה ההלכה כמובן..גם יג' עיקרים מופיע בכל הסידורים..

מה שנכון נכון כתב:כתב הח"ח בבמ"ח עשה א: "וא"כ ממילא מי שמדבר לשון הרע או רכילות בודאי שוכח בשעת מעשה ענין עונשה של מרים הנביאה (דאם לא ישכח ויעבור גרע הרבה יותר דהוא כמומר לדבר זה) ועובר להרמב"ן על זו".
ויש לעיין כיון שהעשה להרמב"ן הוא "שנצטוינו לזכור בפה ולהשיב אל לבנו" (שכחת עשין ז); "נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות" (תצא), א"כ מהכ"ת שמי שזוכר מעשה מרים בפיו ובלבו, ועבר ע"ז וסיפר לשה"ר, עובר בעשה זה.
גם במחית עמלק מצאנו שתי מצוות לזכור ולמחות, ועל המצוה לזכור כתב החינוך (תרג) "ועובר ע"ז ולא זכר בלבו ולא קרא בפיו... בטל עשה זה". ובמצות המחיה (תרד) כתב "ועובר ע"ז ובא לידו אחד מזרע עמלק ולא הרגו ביטל עשה זה". אך את העשה של זכירה לא ביטל בזה.
ואם כי כאן תכלית הזכירה היא לקו"ע וכאן לשוא"ת, מ"מ מנ"מ.
וכי"ב מי שאמר קידוש בפיו, אך חילל אח"כ את השבת במעשיו, האם לא קיים עשה דקידוש. [ומש"כ הח"ח דגרע הרבה יותר צ"ב דמ"מ לא בטל עשה זה].
ובמנ"ח כתב כעין ד' הח"ח, דלרמב"ן "בכל פעם שירצה לדבר בטל עשה זו ג"כ, ואז כשירצה לדבר חלה עליו המצוה". ולענ"ד ל' הרמב"ן ל"מ כן.

עליך עיננו כתב:ויותר מזה כ' הח"ח בשער התבונה סוף פרק יב' שלא יועיל להזכיר מעשה מרים אם לא מכיר את ההלכות כדבעי..
דבר שודאי לא יתכן לומר על הלכות שבת שמי שלא מכיר את ההלכות כלל שלא יעשה קידוש ..

סעיף ד
ודע דזכירות אלו יש שאומרים אותם אחר התפלה ונדפסו בסידורים ששה זכירות זכירת יציאת מצרים זכירת מתן תורה זכירת עמלק זכירה דהקצפה זכירת מרים וזכירת שבת ואינו אלא הידור בעלמא דלא מצינו בגמרא ובפוסקים חיוב זכירות אלו רק זכירת יציאת מצרים הוא חיוב בכל יום ערב ובוקר מדאורייתא וזכירת עמלק הוא חיוב מדאורייתא לקרא פעם אחת בשנה ולכן קיי"ל דפרשה זכור היא מן התורה כמו שיתבאר בסי' תרפ"ה וזכירת שבת היא חיוב בכל שבת לזכור בתפלה ובקידוש כדדרשינן זכור את יום השבת זכרהו על היין אבל שארי הג' זכירות לא מצינו חיוב כלל להזכירם [עמג"א ססק"ב ודוחק דאם התורה חייבה להזכירם אין לנו להביט על הגנאי ועוד למה זכירת יצ"מ פעמים בכל יום וזכירת עמלק פעם אחת בשנה וזכירת שבת בכל שבת]:

סעיף ה
ויראה לי דהענין כן הוא דזכירת יציאת מצרים כתבה התורה [דברים טז, ג] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וזהו כמו דכתיב שתזכור בכל יום ומכל מרבינן הלילות כדאיתא ספ"ק דברכות הרי צותה התורה מפורש להזכיר בכל יום ובזכירת עמלק כתיב [דברים כה, יט] והיה בהניח וגו' תמחה את זכר וגו' וגילתה התורה דתכלית זכירה זו כדי לקיים תמחה וזהו לעתיד לבא כמובן ולכן די כשנזכירה פעם בשנה שבכל שנה אנו מצפים לתכליתינו בחדש ניסן כמו שאמרו חז"ל [ראש השנה י"א.] בניסן נגאלו ובניסן עתידין וכו' ולכן מסמיכין זכירת עמלק קודם פורים הסמוך לניסן וזכירת שבת כיון דכתיב זכור את יום השבת לקדשו בע"כ דהזכירה הוא רק על יום השבת דאין קידוש אלא בשבת אבל במתן תורה לא כתיב כלל לשון זכירה וכן כתוב בתורה רק השמר לך וגו' פן תשכח וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וזהו שמירה בלב דזכור דרשו חז"ל במגילה [י"ח.] ובסיפרא שהוא בפה ובכאן לא כתיב זכירה ושמירה בלב אנו מקיימין בכל עת ובכל שעה בקיום התורה והמצוה וזכירה דהקצפה נראה להדיא שנאמרה רק לדור המדבר דהכי מוכחי קראי בפ' עקב שהתחיל שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו' לא בצדקתך וגו' אתה בא לרשת את ארצם וגו' וידעת כי לא בצדקתך וגו' כי עם קשה עורף אתה זכור אל תשכח את אשר הקצפת וגו' הרי מפורש שלדור המדבר נאמרה וכן בזכירת מרים דרישא דקרא הוא השמר בנגע הצרעת ואינו בזמן הזה ואינו בח"ל ובספרי מסמיך זה על איסור לשון הרע והוא איסור ככל האיסורים ואינו בזכירה והזכירה היא על נגע הצרעת לעשות כדין [כנלע"ד]:

וצריך טעם למה תקנו לקרות פ' עמלק מה שלא תקנו בזכירות אחרים עססי' תרפ"ה וי"ל דמ"ת יש לנו חג עצרת וה"ה שבת ומעשה מרים ומעשה עגל לא תקנו מפני שהי' גנותן של ישראל:

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:

מה שנכון נכון כתב:כי נוהגים כהרמב"ם שאי"ז מצוה בפה ואי"ז עשה כלל (אלא הוראה להתבונן מה אירע למרים כמ"ש בסוף הל' טו"צ, וכיתר דברי המוסר שבתורה).
וגם לרמב"ן לכאו' יוצאים יד"ח בקריאת הענין בתורה. ע' מנ"ח שלא נתבאר מתי חייבים להזכיר לדעת הרמב"ן, וערמב"ן סוף תצא שהציווי הוא "להודיעו לבנים ולספר בו לדורות".

ועל זה אני שואל למה הקילו בזה יותר מזכירת מחיית עמלק הרי זה נוגע למעשה בכל יום..

א. לא בכל יום, וכאמור.
ב. מי אמר שהחמירו בזכור לחשוש שהוא דאו'? גם לרמב"ם הוא תק"ח לקרוא בכל שנה. [וכל ה'רעש' הוא די חדש].