פורום אוצר החכמה

מיעוט שאתה מסלק מן הרוב, מבטל את הכרעת הרוב. למשל, רוב נשים מתעברות ויולדות, אבל מכיוון שמקצתן מפילות, והמיעוט הזה מן הרוב אתה מסלקו, שוב אי אפשר לסמוך על הכרעת הרוב ולומר שאכן האישה הזו התעברה וילדה. כ"כ הרשב"א ביבמות פרק האשה שהלכה דף קיט ע"ב. והביאו הקצוה"ח לדינא.
מה הסברא בזה? הרי הרוב נשאר רוב גם אחרי שב' פעמים המיעוט נגסו ממנו, ומדוע אינו מכריע יותר? זה מילתא דתליא בסברא או כלל בדינא דרוב?

אולי:
אם מתוך מאה נשים יש 51 שמתעברות, ומתוכן 2 נשים שמפילות - נשארנו עם מיעוט נשים שיולדות ולד של קיימא.

גם לי עלתה מחשבה זו, אבל זה לא מסתבר לומר שזו כוונת הרשב"א, מטעם הפשוט. אוי, מי יבין שמועה.

אינני זוכר, האם הרשב"א כותב את זה כסברא כללית בדיני רוב, או רק בהלכות סמוך מיעוטא לחזקה?



הרעק"א הוסיף בזה עוד חילוק, (וצריך ביאור טובא), ז"ל - ובדברי הרשב"א ב'משמרת הבית' לא הבנתי כראוי דבטענותיו על הרא"ה כתב לדחות תירוצו דהרא"ה דרוב היינו כל, דמ"מ איכא מיעוט מומחין דשוהים, הא זהו יקשה גם לתירוצו דהרשב"א דל"א סמל"ח, אלא היכי דהמיעוט נגרע מהרוב עצמו, בזה יקשה מה מהני רוב מומחין, מ"מ נימא סמוך מיעוטא דשהית מומחין דזה נגרע מהרוב עצמו, והא תינח אם כולם מומחין דזהו עצמו הרוב, דאין שוהים והמיעוט אין שוהים ולא נגרע מהרוב עצמו, אבל ברוב מומחין הוי כמו מיעוט מפילות, ואולי יש לדחות דוקא במפילות, דאמרינן דהעיבור היה גרע שנתעברה נפל ויצא מהרוב, אבל ע"י מומחה דההמחאה הי' כראוי, והשהיה ענין אחר, ולגבי השהיה אנו דנין דמומחין עפ"י הרוב אין שוהים ולגבי זה אין המיעוט נגרע מהרוב, ועדיין צ"ע, כן נראה לענ"ד.



ראה עוד במצו"ב -