כדכד כתב:בדרך כלל כאשר אדם מת לאחר שעשה או לא עשה דבר מסויים שהיה עלול לגרום לכך זו ראיה שהוא היה במצב של פקוח נפש
אם אמו של רבי יוחנן היתה מתה בגלל שלא אכלה את מה שהריחה חז"ל לא היו אומרים שברוח קדשם הם יודעים שזו לא הסיבה אלא הם היו משנים את ההלכה וקובעים שצריך לתת למעוברת לאכול בלא לחישה.
מכך שהם לא עשו כן אנו יכולים להסיק שהמאורעות לא היו סמוכים.
הריון כידוע נמשך תשעה חדשים ואין סיבה להניח שלידת רבי יוחנן ומות אמו היה בסמיכות לאותו יום הכפורים.
תשובה עניינית [בהשוואה לחברים האחרים :) - וגם אובייקטיבית].
בדרך כלל - נכון.
אבל.
אבל מלין תינוק בגיל שמונה ימים, ויש סיכון שימות.
אשה מתעברת ויש סיכון שתמות.
שתי הדוגמאות הללו לא טובות, מפני שכמובן לא נבטל לגמרי מצוה מהתורה מפני שיש בה סכנה.
חכמים אומרים הלכות מתי חולה אוכל ביום הכיפורים ומתי לא, מי שלא אכל ובסמיכות לכך מת, סביר להניח שזה מחמת הצום, אך בזאת לא תשתנה ההלכה.
יש אומרים שבבריסק בטלו את צום גדליה משום שזו סכנה. אבל זה לא הדבר המקובל בהלכה.
ישנם כל מיני מצוות שמכניסות אותנו לאיזו שהיא סכנה, אך אינה בגדר 'פיקוח נפש' דוחה את כל התורה.
בדומה לכך יתכן שכאשר מעוברת רוצה לאכול, ולוחשים על אזנה, לא יצאה לגמרי מכלל הסכנה שיש למעוברת שצמה, אך הדין הוא שמעוברת צמה, וגם במצב שהיה לה תאווה למאכל והתרצתה אחר הלחישה שלא לאכול.
כך שאני סבור שאף אם היו יודעים שזה כן מחמת הצום ההלכה לא בהכרח היתה משתנה, וזו בדיוק ההלכה שאני מנסה ללמוד מהמאורע הזה.
פעמים רבות חז"ל והפוסקים מנסים ללמוד הלכות ממעשים שמסופרים, מתוך הבנה שאם המעשה מסופר וניתן להסיק ממנו הלכה, כנראה הכוונה שנסיק ממנו הלכה.
אגב, גם אם היה הפרש יש סיכוי שיש קשר בין הדברים.
בסופו של דבר, אין רצוני לנהל פלפול תלמודי אם ניתן להסיק או לערער משהו הלכתי.
כוונתי היתה לעזרת החברים במציאת מי שהתייחס לכך.
מתוך הבנה שאם יש ממש בדברי כבר מישהו הקדימני.
ואם אין התייחסות אז אין בהם ממש, וכל השו"ט תיגנז [יש אומרים בגניזה ויש אומרים בפח האשפה :)]
אני מודע לכך שיש בעצם העלאת הרעיון קונספירציה הזויה - אבל הצלחתי להזות דבר זה במוחי הקודח.....
ובלי קשר לגופו של ענין, אכן הלכות פיקוח נפש צריכות תלמוד, כי בשעת מעשה אין העת פנויה לשקול את הדברים, ולדאבון כל לב, אנשים פשוט לא מבינים.
וכיון שבקירבתי חולה מסוכן שמייצר לנו שאלות של פיקוח נפש בכל עת, שאלות מורכבות ומגוונות.
ניתן לומר שהגדי הדברים אכן טעונים בירור יסודי. משום שבשעת מעשה כרגיל הדרך הנכונה היא לחלל שבת מחמת הספק, אבל הדבר הנכון מתחילה ללמוד ולהבין מה מותר ומה אסור, ולנהוג כפי הדין.
ויפה שעה אחת קודם.