פורום אוצר החכמה

וכן בקדש חזיתיה להרב שדה הארץ ח"ג בתשו' (חיו"ד סי' כב), שנשאל אודות ראובן שנולד לו בן בכור, ורוצה לקרותו על שם אביו, ואשת ראובן רוצה לקראו על שם אביה בדוקא, ומפני אהבת השלום הסכים ראובן להענות לבקשת אשתו, אלא ששאל אם אין בזה משום זלזול בכבוד אביו, כיון שהמנהג שהבן הראשון נקרא על שם אבי הבעל. והשיב: בקשתי בספרי הקדש ולא מצאתי רמז לזה, אלא שמסברא נראה שכיון שכבר נהגו העולם לקרוא שם הבן הראשון כשם אבי הבעל, אם לא יעשה כן מגרעות נתן בכבוד אביו, דאשתני ממנהגא דעלמא, ותו דשמא לא יזכה שיולד לו בן שני, ונמצא שלא נקרא שם אביו בישראל, וקריאת השם הוא ענין גדול, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מחיובא דקרא גבי יבם שיקרא שם המת בישראל. וגם שמעתי מפי מורי ורבי המאיר עיני חכמים הרב המופלא כמהר"ם מזרחי ז"ל. בעל ספר פרי הארץ, שאמר בשם חז"ל, כי שני בני אהרן נדב ואביהוא, נקראו על שם הוריהם של אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב, נדב הבכור נקרא על שם אביה: עמי - נדב, ואביהוא על שם אבי אהרן, כלומר: אבי - הוא. ונענשו ומתו שניהם בחיי הוריהם ע"י כמה סיבות, וכמ"ש: ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, דהיינו כילוי בנים, (ויקרא רבה פרשה ז סי' א), וגם מפני הסיבה ששינה סדר שמותם, כנ"ל, ולכן צריך להקפיד לקרות הבן הראשון על שם אבי הבעל. ע"כ.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:העונש הנורא לא מראה על חיוב?

שש ושמח כתב: לגבי אב שמוחה בבנו מלישא איזו אשה שחפץ בה, ושם כמדומני קיי"ל שאם האב מוחה בבנו משום שיש לו בזיון אם תנשא לבנו הבן חייב לשמוע לו.

טברייני כתב:חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

עזריאל ברגר כתב:

טברייני כתב:חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

א. למדתי לאחרונה את סימן ר"מ ביו"ד, ולא מצאתי שם דין ש"חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא", אלא אדרבה, יש שם הגדרות ברורות מהו כבוד ומהו מורא. ומשנה שלימה היא "אלו דברים שאין להם שיעור" ולא נמנה שם כיבוד אב ואם, כי יש לו שיעור וגבול.
ב. קריאת שם הוא דבר קל?! זהו דבר שהילד שלך יהיה איתו כל חייו!

ולהעיר, שהרבי מליובאוויטש הורה כמה פעמים שקריאת השם שייכת דווקא להורים ולא להוריהם וכיו"ב, ואף הוא עצמו נמנע כמעט תמיד מלהתערב בקריאת שמות לילדים שנולדו.

טברייני כתב:

עזריאל ברגר כתב:

טברייני כתב:חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

א. למדתי לאחרונה את סימן ר"מ ביו"ד, ולא מצאתי שם דין ש"חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא", אלא אדרבה, יש שם הגדרות ברורות מהו כבוד ומהו מורא. ומשנה שלימה היא "אלו דברים שאין להם שיעור" ולא נמנה שם כיבוד אב ואם, כי יש לו שיעור וגבול.
ב. קריאת שם הוא דבר קל?! זהו דבר שהילד שלך יהיה איתו כל חייו!

ולהעיר, שהרבי מליובאוויטש הורה כמה פעמים שקריאת השם שייכת דווקא להורים ולא להוריהם וכיו"ב, ואף הוא עצמו נמנע כמעט תמיד מלהתערב בקריאת שמות לילדים שנולדו.

א. ממש אין שם הגדרות ברורות, אלא דוגמאות קלאסיות, ואטו שו"ע כי רוכלא ליתני וליזיל. (הרב בקשי דורון זיע"א כתב שאם השוו את כבוד ההורים לכבוד המקום, הרי מובן מדוע זו מצווה חמורה שבחמורות שהרי אין לזה גבול מידה וזמן.)

ב. אין הכי נמי, יש לדון בשמות מוזרים, אבל אברהם יצחק ויעקב מדוע לא? כי זה לא מצטלצל מספיק מודרני?!

ג. הרבי מליובאוויטש שמח מאוד בכל חסיד שקרא לביתו חנה. נכון מאוד שזו בחירה של ההורים ולא הסבים, ובגלל זה מצוות כיבוד הורים מכריעה.

דרומי כתב:לכאורה פשוט שאי אפשר לחייב אדם לקרוא לבנו לפי רצון אביו.

ורק לחדד, וכי מה יעשה אם יש ויכוח בין אביו לאמו איזה שם לתת? ואם גם חמיו וחמותו מתערבים?...

פשוט שהאב והאם לבדם הם 'בעלי הבית' על השם והם המחליטים הבלעדיים ואינם חייבים לתת דו"ח לאף אחד.

ויש להוסיף יתירה מזו, שהאדם הוא 'בעל הבית' על השם שלו בעצמו, ואם אביו נתן לו שם כרצונו זכותו המלאה לקום בבוקר אחד ולהחליף את השם שנתן לו אביו לשם שהוא יותר מתחבר אליו...

עזריאל ברגר כתב:א. איני יודע מה כתב הרב בקשי דורון, אבל בשו"ע מפורש שיש דברים שלא חייב הבן לשמוע בקול הוריו, כגון לגבי בחירת בן זוג או לגבי הליכה ללמוד במקום אחר. ואם אומרים לנו "איזהו כיבוד" ומונים כמה דברים שהמשותף לכולם הוא לשרת את ההורים - מהיכי תיתי להוסיף שיש חובה לשמח אותם בכל דרך שהיא?!
ב. אם לך זה קל - יהי לך אשר לך. יש כאלו שלהם זה לא קל לוותר על נתינת שם שהם חפצים בו (ולא משנה מאיזו סיבה, אבל להם זה לא קל).
ג. לא אמרתי שזה לא משמח את ההורים, אלא שאין חובה גמורה לשמח אותם בכל דבר שהם רוצים, ומכיוון שזו לא חובה גמורה - לכן כשיש שיקולים אחרים אפשר להתחשב בהם.

שש ושמח כתב:יתכן. מ"מ [גם] בנידו"ד מצוי שהרגשת הבזיון היא מוצדקת. "מוצדקת" הכוונה לפי איך שמתייחסים לזה רוב [או הרבה] אנשים ולא לפי איזה מד צדק אבסולוטי.

עזריאל ברגר כתב:

טברייני כתב:חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

א. למדתי לאחרונה את סימן ר"מ ביו"ד, ולא מצאתי שם דין ש"חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא", אלא אדרבה, יש שם הגדרות ברורות מהו כבוד ומהו מורא. ומשנה שלימה היא "אלו דברים שאין להם שיעור" ולא נמנה שם כיבוד אב ואם, כי יש לו שיעור וגבול.

איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא

שש ושמח כתב:ופשוט שגדרי מורא [וגם כיבוד] אינם רק מה שכתוב בשו"ע, אלא המצוה היא לנהוג באביו כפי שנוהגים באדם שמכובד עליו, לפי מנהג המקום והזמן. הרי בפסוק לא כתוב גדר המצוה, וחז"ל קבעו לפי מנהגי מקומם וזמנם.

טברייני כתב:אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב

דרומי כתב:בעל התניא נתן לבנו הראשון את שם רבו ולבנו השני את שם חותנו.

עזריאל ברגר כתב:להעיר:
כבוד ומורא רבו שלמדו תורה וכבוד ומורא אביו - לפעמים זה קודם ולפעמים זה קודם, כמבואר בארוכה בדברי חז"ל ובפוסקים וכו'.
ובפרט אם אביו הוא גם מחסידיו של אותו אדמו"ר - על כגון זה ראוי לומר "הוא ואביו חייבים בכבוד רבו".

שש ושמח כתב:

טברייני כתב:אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב

מה המקור?

טברייני כתב:

שש ושמח כתב:

טברייני כתב:אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב

מה המקור?

אינו מונח בכיסי כרגע, אבל זה מוזכר בדרך שיחה, ובשלל ספרי ליקוטי תשובותיו. וכמדומה שהובא גם בפסקים ותשובות ועוד. אך כנ"ל אינני זוכר כרגע.

שש ושמח כתב:מנהג ישראל מדורות קדומים לקרוא את הבנים בשמות זקניהם, בחייהם או במותם. וכמובן שהסבא מתכבד בזה, הם כשקוראים על שמו בחייו והן כשקוראים על שם הוריו. האם יש בזה קיום מ"ע דאורייתא של כיבוד או"א? והאם זה חיוב?

טברייני כתב:אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב,

שש ושמח כתב:מנהג ישראל מדורות קדומים לקרוא את הבנים בשמות זקניהם, בחייהם או במותם. וכמובן שהסבא מתכבד בזה, הם כשקוראים על שמו בחייו והן כשקוראים על שם הוריו. האם יש בזה קיום מ"ע דאורייתא של כיבוד או"א? והאם זה חיוב?

עזריאל ברגר כתב:וכמדומני שבאופן כללי - העדיפו האדמו"רים עצמם לתת שמות מהמשפחה הקרובה על פני שמות צדיקים.

עזריאל ברגר כתב:ומעניין שמכל בניהם של אדמו"רי חב"ד - רק אחד נקרא בשמו של הבעש"ט

חרסון כתב:אדמו"ר האמצעי קרא לבנו בכורו בשם 'מנחם נחום'. וכמדומה שהוא ע"ש הרה"ק מטשערנאביל!

חרסון כתב:אדמו"ר הזקן קרא את . . שם בנו השני על שם רבו המלאך! (ודלא כמ"ש לעיל. נכון אמנם שהשם אברהם מופיע גם במשפחה ואכמ"ל בזה)