פורום אוצר החכמה

ברש"י סוטה דף מ"ד ע"ב ומנחות ל"ו ע"א פירש דסח בין תפלה לתפלה דחוזר מעורכי המלחמה היינו בלא חזר ובירך שעבירה הוא בידו [וצ"ע דלפי"ז הול"ל אינו מברך על תפליו חוזר וכו' כיון דאין ה'סח' העבירה אלא אי-הברכה].

ובקרן אורה נקט דל"ד בתפילין ובכי האי גוונא אלא לשי' רש"י בכל מצוה כך הוא. וע"ש שהקשה ע"ז.
[והגרי"ד הלוי סאלאווייציק זצ"ל נסתפק (נדפס בישורון ט') אם העבירה הוא שעשה מצוה בלי ברכה או שהפסיד ברכה על מצוה, ונפק"מ במצוה שיש לו ב' ברכות].

אולם בתורת הקנאות (לא ראיתיו בפנים אלא ב'הערות' הגריש"א) נקט דהעבירה הוא דוקא בתפילין ודוקא לגבי מלחמה ע"ש.

כמדומני הביא המ"ב ענין זה בהל' ציצית שיש 'איסור' להפסיד ברכה על מצוה.

דרוש לי עוד מ"מ למי שדן בזה [למשל בגדר האיסור לערום להפריש תרומה וכו', איפוא אומרים שיפסיד מצוה אם א"י לברך] ואין עיתותי בידי לחפש לע"ע.

גם יש להעיר ממה שהבאתי כאן אבל בזה י"ל דהגר"ח לשיטתיה דברכה"ת אינו ברכת המצוות [כמש"כ הגרי"ז בשמו].

אשמח גם לתגובות על מה שכתבתי כאן.

כ''כ הט''ז [או''ח סי' תרסח ס''ק א] וז''ל נהי שהברכות אין מעכבות היינו דיעבד אבל לחיובי עצמו בברכה דהיינו לאכול בסוכה מבע"י ולא לאומרו עון גדול הוא עכ''ל.

ועי' תוס' [ב''מ דף קיד: ד''ה מנין] דקצת משמע מדבריו דאין איסור בדבר

יש להעיר מדברי הגמרא (מגילה דף כז ב ובשינויים קלים בסוטה דף לט א):

שאלו תלמידיו את רא בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא לב"ה ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה

עזריאל ברגר כתב:יש להעיר מדברי הגמרא (מגילה דף כז ב ובשינויים קלים בסוטה דף לט א):

שאלו תלמידיו את רא בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא לב"ה ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה

זה פשוט שיש חובה לברך לפני כל מצוה שתקנו עליה ברכה, ואין צד שהברכות הם בגדר "קיומיות" וכל הנדון הוא באופן שלא יכול לברך או שגורם לא לברך, וכגון ערום שתורם, דגורם להפסיד הברכה.

דלפ''ז אין שום ראייה מהגמ' במגילה דאין עבירה בעושה מצוה בלי ברכה, דכשאפשר לברך פשיטא דיש עבירה, דהוי חובה גמורה, אלא שסתם קשה איך התפאר מזה ר''א בן שמוע, עי' ריטב''א שעמד בזה וז''ל ולא ידענא מאי חסידותיה בהאי דהא משמע דהאי ברכה חובה היא לכל כהן מברך, ודילמא היא גופה קמ"ל דכל כהן המברך אותה מתברך ומאריך ימים עכ''ל וע''ע במהרש''א שם וגר''א [קכח ס''ק יג].

חוות דעת כתב:קשה איך התפאר מזה ר''א בן שמוע, עי' ריטב''א שעמד בזה וז''ל ולא ידענא מאי חסידותיה בהאי דהא משמע דהאי ברכה חובה היא לכל כהן מברך, ודילמא היא גופה קמ"ל דכל כהן המברך אותה מתברך ומאריך ימים עכ''ל וע''ע במהרש''א שם וגר''א [קכח ס''ק יג].

ובמאירי שם כ' דברכת המצוות על ברכת כהנים היא רשות ולא חובה, ועי' בס' בית ישי (הגרש"פ) מה שביאר בזה.

ולא שכחתי - מלברכך. לרש"י ברכות מ, ב ודעימיה.

[וע"ע ר"פ ח"א או"ח ס"ח ובעוד הרבה מקומות, ומה שהביא מהתבואות שור יט, יז; כז. וכ"כ רבו בזבחי צדק].

גל של אגוזים כתב:
כמדומני הביא המ"ב ענין זה בהל' ציצית שיש 'איסור' להפסיד ברכה על מצוה.

דרוש לי עוד מ"מ למי שדן בזה [למשל בגדר האיסור לערום להפריש תרומה וכו', איפוא אומרים שיפסיד מצוה אם א"י לברך] ואין עיתותי בידי לחפש לע"ע.
.[/size]

איני יודע היכן ואם יש במשנ"ב הל' ציצית, אבל ראה משנ"ב סי' שכג אות לו ושעה"צ אות לג.

והיסוד מהמשנה בתרומות שערום וחרש לא יתרמו, ופרש"י ברכות טו. הטעם "לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה". הרי שהברכה מעכבת, עכ"פ לכתחילה. וכן בערום ע' מ"ב הנ"ל.

יש תבואות שור כזה והוזכר ברב פעלים.

דעת התבואות שור שמוטב שיכניס אדם עצמו בספק גרם ברכה שאינה צריכה, ממה שיקיים המצוה בלא ברכתה (מובא בעין יצחק ח"ב עמ' תעג).

בשויו"ט מותר למלאות מים בכלי (הראוי למילוי מים) שטעון טבילה, ועושים זאת בלי ברכה.

ברא"ש ריש חולין כ׳ דחרש לא ישחוט משום ברכה, ועי׳ שו"ע יו"ד א ו, ועי׳ מהר"ח או"ז קכח, ועי׳ בזה בחו"ב ריש תרומות

חיים שאול כתב: ועי׳ בזה בחו"ב ריש תרומות

אשמח אם מישהו יכול להעלותו

דרופתקי דאורייתא כתב:

גל של אגוזים כתב:
כמדומני הביא המ"ב ענין זה בהל' ציצית שיש 'איסור' להפסיד ברכה על מצוה.


.[/size]

איני יודע היכן ואם יש במשנ"ב הל' ציצית, אבל ראה משנ"ב סי' שכג אות לו ושעה"צ אות לג.

והיסוד מהמשנה בתרומות שערום וחרש לא יתרמו, ופרש"י ברכות טו. הטעם "לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה". הרי שהברכה מעכבת, עכ"פ לכתחילה. וכן בערום ע' מ"ב הנ"ל.

מצאתיה ב"ה והיא בביאוה"ל סי' י"א בשם ביאור הגר"א ויסודו גם מהמשנה בתרומות [שכבר הזכרתי בריש דברינו], ומבוא' מדבריו [ע"ש היטב] שזה אסור 'לכתחילה' ויל"ע מה החידוש בזה, ואטו נימא דכוונתו אף אם יפסיד מצות ציצית בכה"ג. ולכאו' דברי הגר"א שם צ"ע שהרי יש לפרש בפשיטות דאסור משום שגם לעשות שינוי בגזילה אסור, ויל"ע בזה.

נשאלתי באשה שפספסה את ברכות התקיעות אם צריכה לחזר אחרי מנין חדש כדי לשמוע את הברכות מאחר דקיבלו עלייהו חובה ,כבר הובא במהרי"ל ,ובבוטשטאטשא אוסר עליהן לטעום קודם התקיעות מטעם זה, ,אך בפשטות אין כאן בית מיחוש .

באיש במקרה כזה יכול להשלים את הברכות?

בכל אופן לגבי נשים במ"ע שהז"ג לד' ר"ת האם חייבות לברך או רשאיות לברך יעוי' כאן viewtopic.php?f=17&t=36068&p=399145&hilit=%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA+%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%9A#p399122

שש ושמח כתב:באיש במקרה כזה יכול להשלים את הברכות?

לכאו' כוונת הרב ביליצר לשאול אם צריכין לחזר אחר מנין ולוותר על שמיעת התקיעות דעכשיו בלי ברכה, ולא ס"ד דאפשר 'להשלים' הברכות.

ביליצר כתב:נשאלתי באשה שפספסה את ברכות התקיעות אם צריכה לחזר אחרי מנין חדש כדי לשמוע את הברכות מאחר דקיבלו עלייהו חובה ,כבר הובא במהרי"ל ,ובבוטשטאטשא אוסר עליהן לטעום קודם התקיעות מטעם זה, ,אך בפשטות אין כאן בית מיחוש .

השאלה היא לבנות ספרד, כי מנהג בנות אשכנז לברך על מ"ע שהז"ג.

חיים שאול כתב: ועי׳ בזה בחו"ב ריש תרומות

מצו"ב - ואחר העיון בדבריו הגם שנראין מסברא מ"מ אי אפשר להעמיסם בדעת הגר"א כיון שבביאור הגר"א או"ח סי' י"א ס"ו דימה דה"ה לציצית וכמש"כ לעיל בם הביאוה"ל, וע"כ דהגר"א לא ס"ל לחלק בזה [זולת אם נחדש דגם בציצית שאינו מצוה חיובית כשאר מצוות גדר הברכה שלו כמו בתרומה, ויל"ע. אבל הגרח"ש לא נחית לכ"ז וכמו שחילק להדיא ציצית מתרומה, ע"ש].

לא הבנתי מה מצאת בביהגר"א סי' י"א בקשר לדברי החו"ב

.

הגרח"ש רוצה לחדש דלדעת הגר"א האיסור לתרום בלי ברכה הוא מפני שהברכה עליה כברכת הנהנין ולכן לית ביה האי כללא דאע"פ שיצא מוציא ע"ש, וא"כ לכאו' אין מקום לדמות דין זה דתרומה לברכת הציצית [וכמ"ש הגר"א בביאורו שם], וק"ל.

מה הקשר בין השאלה האם אומרים יצא מוציא בברכת מצווה מסויימת ובין ה"שאלה" האם מותר לקיים המצוה בלא ברכה?

אחה"מ נראה שלא עיינת כלל וכלל בדברי הגרח"ש. נמשיך הדיון אחר שקראת עכ"פ מקופיא את דבריו.

א. במשנה תנן דאלם לא יתרום, והוא משום שאינו יכול לברך.
ב. כ׳ ב"י דאם יוצא בברכה מאחר תורם לכתחילה.
ג. ופי׳ הגר"א דהא דתנן בסתמא אלם לא יתרום, אע"פ שיכול לצאת מאחר, הוא משום דבדר"כ אין ממי לצאת דלא מצוי שיזדמנו שנים שתורמין יחד.
ד. עלה כ׳ הגר"ח דחזינן דתרו"מ אינה מצוה חיובית אלא כברכות הנהנין ולכך יצא אינו מוציא.

ה. הגר"א בציצית כ׳ דלא ללבוש בגזל צמר ועשהו חוטים משום דאין יכול לברך ותנן האלם לא יתרום משום ברכה, וחזינן דאין לקיים מצוה בלא ברכה.

מה לא מסתדר?

אני הבנתי דברי הגרח"ש שבא לחלק דדוקא מצות תרומה וכה"ג שגדר הברכה היא כברכת הנהנין [כמו שרצה להוכיח מדברי הגר"א בסי' תקפ"ט] אסור לו לקיים המצוה בלי ברכה, ולא אמרינן ביה מצוה הבא לידך אל תחמיצנה. משא"כ בסתם מצוות אה"נ לא אמרינן שמי שאינו יכול לברך לא יקיים המצוה [וכן היא הפשטות בכ"מ וכמ"ש בקרן אורה על דברי רש"י בפתח האשכול].
ובזה נתקשיתי שהרי מדברי הגר"א בסי' י"א מבוא' דנקט דה"ה לציצית, [ובאמת דברי הגר"א צ"ע דברמ"א שם מבוא' שהיא דין לכתחילה ובמשנה דתרומות משמע שגם בדיעבד אסור].

כמדומני העיקרון נשאר שלא מקיימים מצוה בלא ברכה.
השאלה מה יעשה חרש, יצא מאחר/יעשה שליח/פטור מהמצוה, וע"ז הוא דן, ומהא דכ׳ הגר"א חזינן דאין יצא מוציא בתרומה ומשום דהיא מצוה קיומית, (כנראה לא מצאו מקום אחר להכניס את הקטע הזה, במקור זה הי׳ בסימנים והעבירו למשניות, אבל הנידון על מצוה בלא ברכה זה רק תי׳ ׳לדחוף׳ את זה שם)

גל של אגוזים כתב:[ובאמת דברי הגר"א צ"ע דברמ"א שם מבואר שהיא דין לכתחילה ובמשנה דתרומות משמע שגם בדיעבד אסור].

גם זה לק"מ, אסור לעשות כן ומ"מ אם עבר ותרם תרומתו תרומה וכן בציצית קיים מצות ציצית.
[כדי לחסוך לך את הטירחה אני כותב מראש שלדעתך לא קראתי בכלל את המשנה או את הגר"א. שא ברכה].