פורום אוצר החכמה

פעמים רבות מביאים חז"ל פסוק בו נכתב משהו אחד, ולומדים ממנו משהו אחר ע"י שינוי לשון, שאפשר לתת לו בדר"כ את הכותרת "אל תקרי כך אלא כך".

דוגמה אחת מיני רבות:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב
אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל - עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחרי גויך, אל תקרי גויך אלא גאיך. אמר הקדוש ברוך הוא: לאחר שנתגאה זה - קבל עליו מלכות שמים.

מן הסתם במקרים כאלה וכיוצא בהם הדין הוא דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

אבל אני רוצה לשאול על שני מקרים, הראשון באגדה והשני בהלכה, שנתקשיתי בהם.

א.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א
והיינו דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה, מאי שנואה? אילימא שנואה ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה - ויפתח את רחמה.

איזה מקום יש לפרש "שנואה לאה" - שנואים מעשי עשו בפניה? הרי זה לא נכנס בלשון בשום אופן.

מה גם שלאה עצמה אומרת בהמשך, אצל לידת ראובן: כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי, ויותר מכך אצל לידת שמעון: כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי.

ב.
הגמ' מביאה מחלוקת האם אשה כשרה למול, ומקשה על הסובר שאינה כשרה:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כז עמוד א
ומי איכא למאן דאמר אשה לא? והכתיב: ותקח צפורה צר! קרי ביה ותַקַח (ע"י שליח. רש"י). והכתיב: ותכרות! קרי ביה ותַכְרֵת (אמרה לאחר וכרת. רש"י), דאמרה לאיניש אחרינא ועבד.

והרי זה לא מה שכתוב! כתוב שהיא לקחה והיא כרתה! ומה פשר תירוץ זה?

הרמב"ן האמונה והבטחון פרק ט:
ובאמת יש פסוקים הרבה שאנו צריכים להוסיף בהן תיבה אחת או שתים כדי להבין פשוטו. ולא מפני חסרון המקרא אלא מפני חסרוננו שאין אנו מבינים לשון הקודש אלא כענין שידמה ללשון שאנו שקועים בו בגלות בעונותינו.

תבא כתב:הרמב"ן האמונה והבטחון פרק ט:
ובאמת יש פסוקים הרבה שאנו צריכים להוסיף בהן תיבה אחת או שתים כדי להבין פשוטו. ולא מפני חסרון המקרא אלא מפני חסרוננו שאין אנו מבינים לשון הקודש אלא כענין שידמה ללשון שאנו שקועים בו בגלות בעונותינו.

אבל אין זה דומה לנד"ד.

מה שנכון נכון כתב: המקרה הב' שייך לאם למסורת.
יתכן שאין כאן סתירה לאופן המקרא, דגם ותקח ותכרת יתכן להתפרש ע"י שליח. והמסורת מגלה על המקרא.

לכללות הענין עי' בס' הדקדוק כיסוד בהלכה.

חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף כז עמוד א
הא דאמרינן קרי ביה ותקח ותכרת. לאו דוקא אלא לומר דותקח ותכרת על ידי אחרים הוא כדאיתא טובא בקראי, והיינו דלא פרכינן הניחא למאן דאמר יש אם למסורת.

לא בדקתי את כל המקרים, אבל כמדומני ש"אם למסורת" לא נאמר אלא לצורך דרשה הלכתית, אבל הוא ודאי לא מבטל את המקרא.

עקביה כתב:איזה מקום יש לפרש "שנואה לאה" - שנואים מעשי עשו בפניה?

וירא השם כי שׂנואה לאה להינשׂא לעשׂו.

עקביה כתב:פעמים רבות מביאים חז"ל פסוק בו נכתב משהו אחד, ולומדים ממנו משהו (אחר) [נוסף] ע"י שינוי לשון, שאפשר לתת לו בדר"כ את הכותרת "אל תקרי כך אלא כך".

מדת 'אל תקרי' אומרת:
א. דרוש את הכתיב לכל הפנים הנראים לעינים: אל תקרי 'שַׁמּוֹת' אלא 'שֵׁמוֹת', אל תקרי 'בַמֶּה' אלא 'בָמָה';
ב. ודרוש את הקרי לכל הפנים הנשמעים לאזנים: אל תקרי 'גַוֶּךָ' אלא 'גֵאֶךָ', אל תקרי 'בֹשֵׁשׁ' אלא 'בָאוּ שֵׁשׁ'.

עקביה כתב:

מה שנכון נכון כתב: המקרה הב' שייך לאם למסורת.
יתכן שאין כאן סתירה לאופן המקרא, דגם ותקח ותכרת יתכן להתפרש ע"י שליח. והמסורת מגלה על המקרא.

לכללות הענין עי' בס' הדקדוק כיסוד בהלכה.

חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף כז עמוד א
הא דאמרינן קרי ביה ותקח ותכרת. לאו דוקא אלא לומר דותקח ותכרת על ידי אחרים הוא כדאיתא טובא בקראי, והיינו דלא פרכינן הניחא למאן דאמר יש אם למסורת.

לדברי הריטב"א קושייתך בנד"ד מעיקרא ליתא.
מה שניסיתי ליישב הוא אפי' נאמר שלא כדבריו.

ביקורת תהיה כתב:

עקביה כתב:איזה מקום יש לפרש "שנואה לאה" - שנואים מעשי עשו בפניה?

וירא השם כי שׂנואה לאה להינשׂא לעשׂו.

אחר בקשת המחילה, לא הבנתי.
יש למשפט זה מובן בשפה העברית?

מה שנכון נכון כתב:לדברי הריטב"א קושייתך בנד"ד מעיקרא ליתא.

קושייתי איתא והריטב"א מיישב.
------

עכ"פ מה שנלענ"ד בנוגע לגמ' בע"ז הוא, שהיות ואותו מ"ד שאשה פסולה למול סובר שהמקור ממנו הוא לומד הלכה זו הוא עיקרי, הוא צריך 'להסתדר' עם הכתוב על ציפורה, ואפשר לדחות את הראיה משם בכל מיני אופנים, כגון שמפני פיקו"נ של משה היא מלה את בנה, ועוד. לכן הסתפקה הגמ' בדיחוי בעלמא, אע"פ שמצד עצמו הוא דחוק מאד. ונ"ל שדבר זה נכון להיאמר גם לפי הריטב"א.

ביקורת תהיה כתב:

עקביה כתב:איזה מקום יש לפרש "שנואה לאה" - שנואים מעשי עשו בפניה?

וירא השם כי שׂנואה לאה להינשׂא לעשׂו.

אבל מפורש בחז"ל, שנואים מעשי עשיו בפניה. ואם הייתה כוונת התורה לומר "שנואה להינשא לעשיו", לא היינו יודעים את הטעם (שמא "שנואה להינשא לעשיו", משום אשת אחיו?)