פורום אוצר החכמה

כתב השל"ה הקדוש, שער האותיות, אות ק' - קדושה:

אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו [של קידוש הלבנה], אף על פי שמקיימין הרבה מצות עשה שהזמן גרמא, כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה, אף שהן נזהרות בכל התפלות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה.

לכאורה טעון ביאור, הלא פגם הלבנה קרה מספר ימים טרם בריאתה של חוה. ואם כוונת דבריו על פי הסוד, עדיין אין מקרא יוצא מדי פשוטו.

צודק. שאלה יפה ובמקום.

אך צ"ע אם אפשר להקשות "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" אם כוונתו עפי" הסוד...

כיוונת לקושיית המנחת יצחק ח"ח סי' טו, וכן הביא שם בשם לב העיברי, ותירץ ע"פ מה שכתבו האחרונים שפגימת הלבנה עניניה שכל זמן שאין בני אדם ראויים מחמת החטא גנוז האור הקדמון, ולעתיד לבא יחזור אור הגנוז, ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעיים וכו'.

במחילה. התשובה לא מובנת לי.

איך זה מתקשר לאור הגנוז?

הנה לגבי כמה זמן שימש האור הראשון הדבר מחלוקות גדולה בראשונים וראה רש"י בראשית א י"ד ד"ה להבדין בין היום וז"ל משנגנז האור הראשון אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור וראה בר"ר י"ב ו רבי שמעון בר יהודה איש כפר עכו וכו' אבל לא לקו עד מוצאי שבת וכו' ובהמשך שם רבי לוי בשם רבי נזירא וכו' כיון שחטא אדה"ר ביקש לגנזה חלק כבוד לשבת וכו'.
לא אוכל להאריך בזה מידי ורק אתן כעין מראי מקום.
עלינו לברר מה היה תפקידה של האור הראשון אשר בעת ששלטה לא הוצרכו כלל למאור היום ולא למאור הלילה עוד עלינו לדעת אם הורגש בפגימת הלבנה בטרם נגנז האור הראשון והנה כאשר נאמר שכל זמן שהיה האור הראשון לא הורגש כלל במיעוט הלבנה שפיר מובן מדוע אשמה בזה חווה שהרי האור הראשון נגנז אלא בחטא האדם הראשון.
והדברים ארוכים למאוד וכן יש לעיין היטב בחולין ס וכתבתי כל זה אלא למראי מקום.

הפשטות לענ"ד היא להיפך, שפגם הלבנה הוא האפשרות לחטוא את חטא האשה בעץ הדעת, וכיוון שזה התממש בפועל בחטא האשה הרי זה אותו עניין.
ומסתבר שזה גם ההסבר לשאלה הרי בחרה היא רק לבנ"א ומה שייך שתחטוא הלבנה, ובזה יתיישב.

שורש דומה לענ"ד כתב במהר"ל בעניין בבאר הגולה, מפני מה חמה לוקה מפני אב"ד שמת ולא נספד כהלכה, והשיב על הקושי הרי הליקויים הם קבועים בטבע.

רבינו אוצר ואיך נסביר את המדרש שהבאנו ששם משמע שלקו המאורות אלא בחטאם של אדה"ר.
אע"פ שנתקללו המאורות מערב שבת אבל לא לקו עד מוצאי שבת.
על איזה מאורות מדובר שם על אור הגנוז או או על מיעוט הלבנה.

אם זה לא קרה בפועל עד מוצאי שבת אז זה יותר מתאים שקשור לחטא, אני כתבתי שגם היה קודם יכול להיות קשור לחטא.
אבל איני מבין משהו אחר אם לא לקו המאורות א"כ לא היה מולד אלא הלבנה היתה במלואה ויותר מזה, וא"כ איך קידש אדה"ר את החודש ביום ו וקבע ר"ה, או שכייון שהיתה תחילת בריאתה גם זה נקרא לבנה בחידושה וצ"ע?

זה באמת פלא גדול לכאו' ועיין רש"י בראשית א פסוק י"ד ולמועדים בזה"ל על שם העתיד - רק לאחר שהלבנה תלקה ובזמנו מאוד התקשיתי בזה.
אמנם ביפ"ת מסביר באופן אחר את רש"י יעו"ש.
ועדיין צריך עיון בכל הסוגיא שם.

אוצר החכמה כתב:אבל איני מבין משהו אחר אם לא לקו המאורות א"כ לא היה מולד אלא הלבנה היתה במלואה ויותר מזה, וא"כ איך קידש אדה"ר את החודש ביום ו וקבע ר"ה, או שכייון שהיתה תחילת בריאתה גם זה נקרא לבנה בחידושה וצ"ע?

לא הבנתי דברי מעכ"ת ואבקש ביאור:
מדוע תחילת בריאתה?
הרי נבראה ביום ד' וביום ו' היה רק הקיבוץ עם החמה.

הבונה: המושג של אור שבעת הימים מופיע בהרבה מאוד מדרשים וכולם מקשים את מה שאתה מתקשה בה שהרי הלבנה נבראה רק ביום ד ודומני שלא נוכל למצות את הדיון בזה כאן.

תולעת ספרים: אני לא שאלתי על זה, אלא על פרט שכתב האוצר, ראה עוד בדברי.

מניין עלינו לדעת מהו המולד בטרם נתמעטה הלבנה עד שאתה בא להתווכח אם יום ד נחשב המולד או יום ו
----
אקווה שזה עתה הצלחתי להבין את כת"ר.
לא כן?

תולעת: אוצר החכמה תמה, אם נתמעטה הלבנה רק במו"ש, איך שייך מולד וי"ד הידוע כמולד אדם ביום ו' שקדם לו, הרי מולד פירושו שהלבנה שחשוכה עד אז מתחילה לקבל מחדש אור מן השמש, וזה לא שייך כל עוד ללבנה אור עצמי?
ורצה ליישב, שכיון שאז נבראה הלבנהה נקרא מולד.
ותמהתי שלא אז בוי"ד נבראה הלבנה, אלא אז רק היתה התקבצות השמש והירח, מה שגורם ללבנה להיולד מחדש כיום שאין לה אור עצמי, אך לא אז.

אולם יתכן כפי שכתבת להסתפק באיזה התמעטות מדובר, ולפי הצד שהתמעטות הלבנה היתה עוד קודם שלקו המאורות בכלליות ונגנז אור ש"ה לק"מ קו' האוצר.

לא הבנתי דברי מעכ"ת ואבקש ביאור:
מדוע תחילת בריאתה?
הרי נבראה ביום ד' וביום ו' היה רק הקיבוץ עם החמה.

אתה צודק וקיצרתי קצת בכתיבת מחשבותי, השיקול שלי היה כזה.
הרי הקיבוץ בעצמו אינו הזמן הראוי לקידוש החודש כי אין אנו מקדשים כשהלבנה נעלמת אלא כשהיא נראית מחדש, וא"כ ע"כ שהקיבוץ היה קודם (ואם היה מצב רגיל הרי כד שעי מיכסי סיהרא וכמה אחרי הקיבוץ ראוי להיראות זה תלוי באלה באיזה מקום ניתלו המאורות והיכן היה אדה"ר) מ"מ אי אפשר לקדש את החודש על ההעלמות אלא צריך לראות בפועל את הלבנה החדשה, ואם זה דין לראות את החדשה, במה היתה הלבנה חדשה אצלו הלא כיוון שלא נתמעטו המארות נראתה באותה צורה גם בשעת הקיבוץ. וע"ז השבתי שיכול להיות שמייד שנתלתה נקראת לבנה חדשה וראויה לקדש עליה את החודש, מחמת שזו תחילת בריאתה רק אדה"ר לא קידש עד שראה הוא בפועל ביום ו.

אבל אני מבין שאתה יכול לטעון גם טענה אחרת שאכן הקיבוץ היה ביום ו או קצת קודם, ובעצם היה ראוי לקדש את החודש בזמן הקיבוץ אבל תמיד אי אפשר לקדש על הלבנה בשעת הקיבוץ כי לראות שלא רואים לא מקרי ראייה, ולכן ממתינים עד שתראה שוב החדשה, אבל אדה"ר שראה את שני המאורות מתקבצים יכול היה אפילו אז לקדש, כי סו"ס רואה בעיניו את מצב הקיבוץ.
במילים אחרות האם מה שצריך לראות את הלבנה החדשה כדי לקדש את החודש הוא דין לראותה אחרי שנעלמה, מה שנקרא החדשה, או הוא דין לראות את הקיבוץ, רק עד שלא רואים לא מיקרי לראות.

תולעת: אוצר החכמה תמה, אם נתמעטה הלבנה רק במו"ש, איך שייך מולד וי"ד הידוע כמולד אדם ביום ו' שקדם לו, הרי מולד פירושו שהלבנה שחשוכה עד אז מתחילה לקבל מחדש אור מן השמש, וזה לא שייך כל עוד ללבנה אור עצמי?
ורצה ליישב, שכיון שאז נבראה הלבנהה נקרא מולד.
ותמהתי שלא אז בוי"ד נבראה הלבנה, אלא אז רק היתה התקבצות השמש והירח, מה שגורם ללבנה להיולד מחדש כיום שאין לה אור עצמי, אך לא אז.

מולד ויד ודאי מדבר על ההתקבצות, ויותר מזה מדובר כאן על ההתקבצות הממוצעת, מה שנקרא בספרים המולד האמצעי שהוא בלשוננו ממוצע, והמולד האמיתי לא קורה בדיוק בזמן הזה אלא פעמים מאריך ופעמים מקצר, כמבואר בגמרא ר"ה שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו, וברמב"ם.
אבל אתה צודק שלכאורה המולד האמיתי לא יכול להיות רחוק מאד מן המולד האמצעי, ןאם כך יקשה הפוך, אם המולד היה ביום איך קדש אדה"ר את החודש, ועל כרחך שהיה זה לפני המיעוט וראה את שניהם גם ביום, וראה את הקיבוץ ממש (כמו הצד השני שכתבתי למעלה, שכנראה כך אתה טוען), לא כמו שאנו רואים רק שנעלם, ולכן יכול היה לקדש. יש"כ.

רק באמת צריך לבדוק את זה בכמה יכולים להתרחק זה מזה.

כרגיל גלש הנושא ולא נתייצב על עמדו. עדיין אצפה לתשובה ענינית וברורה, במטותא.

לעצם בריאת הלבנה. לא ביום ד' נבראה אלא ביום א', אלא שביום ד' נתלתה היא ונתלתה החמה ברקיע השמים.

ראה דברי רש"י בראשית א יד:
"יהי מארת וגו' - מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע. וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו".

אנסה לחפש הסבר.
בבריאת העולם נאמר את שני המאורות הגדולים, שהיו שניהם שוים. כשקטרגה הלבנה אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך, ומאז אין לה אור עצמי והיא רק מקבלת אורה מן החמה ומזריחה על העולם. ומזה נוצר לפי מהלך הירח ביחס לשמש, שאין גודל הירח אחיד ויש בו מולדות.
אור שבעת הימים, של החמה, היה אור שנלקה בעטיו של חטא עץ הדעת, ועם מיעוט אור החמה - מובן שגם אור הלבנה נלקה. כי אם האור הזורח עליה חזק, גם האור שהיא מחזירה חזק יותר.
ואולי זה מה שהיה במוצאי שבת, ואעפ"כ היה קיבוץ ומולד שקידש בו אדה"ר את החודש.

לחם_יומם כתב:אנסה לחפש הסבר.
בבריאת העולם נאמר את שני המאורות הגדולים, שהיו שניהם שוים. כשקטרגה הלבנה אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך, ומאז אין לה אור עצמי והיא רק מקבלת אורה מן החמה ומזריחה על העולם. ומזה נוצר לפי מהלך הירח ביחס לשמש, שאין גודל הירח אחיד ויש בו מולדות.
אור שבעת הימים, של החמה, היה אור שנלקה בעטיו של חטא עץ הדעת, ועם מיעוט אור החמה - מובן שגם אור הלבנה נלקה. כי אם האור הזורח עליה חזק, גם האור שהיא מחזירה חזק יותר.
ואולי זה מה שהיה במוצאי שבת, ואעפ"כ היה קיבוץ ומולד שקידש בו אדה"ר את החודש.

אור שבעת הימים, של החמה, היה אור שנלקה בעטיו של חטא עץ הדעת. אולי יואיל כב' ויביא מקור לדבריו?
מובן שגם אור הלבנה נלקה. האם אלו הם פשוטם של דברים להסביר מה שאמרו חז"ל: אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך? וכי מעטי את אורך אמרו, והרי אמרו את עצמך?! ומה ענין זה לזה?
ואולי זה מה שהיה במוצאי שבת. שמא יואיל מר ויבאר דבריו?

תכלית, לבאר כך, גג על גג, שאלו הם דברי השל"ה, בעיני זה נראה לא רציני. ואם טעיתי - העמידני נא על טעותי!

כבר הובאו לעיל מקורות מהמד"ר, שבעטיו של חטא עץ הדעת נגנז האור, שהיה צריך להיגנז מיד עם החטא, והמתין הקב"ה עד מוצאי שבת.
ניסיתי להסביר, כי שני ענייני מיעוט היה בלבנה.
א) כשקטרגה הלבנה ביום הרביעי ואמרה אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, ואמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך, זהו המיעוט הראשון, שאין ללבנה אור עצמי, רק מה שזורח עליה מהשמש בצד הפונה לארץ הוא המאיר לארץ.
מאז אותו מיעוט - בלי קשר לחוזק האור של השמש, או לחוזק האור של הלבנה - יש מהלך של מולדות, דהיינו שהלבנה מתגדלת מהמולד עד ט"ו לחודש, וחוזרת ומתקטנת עד המולד.
לכן יכול היה אדה"ר לקדש את החודש במולד וי"ד, כי תופעת המולד כבר היתה מצויה.
ב) במוצאי שבת, בעטיו של חטא עץ הדעת, נגנז האור החזק של השמש, וממילא (כיון שהיה זה בלילה מוצאי שבת, שאין השמש זורחת במקום של אדה"ר), אור הלבנה לקה, דהיינו נחלש, כי האור הזורח על הלבנה נחלש, ובעקבות זאת גם האור שהלבנה מחזירה לארץ ומאירה עליו.
זה מה שניסיתי להסביר. אכן, אפשר ויש כאן איזו טעות, כי אור הגנוז אינו חוזק אור השמש או כדו'. וט.ל.ח.

כמה זמן שימש אור הגנוז הקפצה.

א.

אוצר החכמה כתב:הפשטות לענ"ד היא להיפך, שפגם הלבנה הוא האפשרות לחטוא את חטא האשה בעץ הדעת, וכיוון שזה התממש בפועל בחטא האשה הרי זה אותו עניין.

ראה זה בסה"מ מלוקט ח"ג [בהוצאה החדשה "תורת מנחם סה"מ מלוקט שבט] באתי לגני תשל"א. שמבאר הקשר של ב' הענינים.
ב.
אם ביום ו' הי' הקיבוץ אדה"ר לא הי' יכול לראות את הלבנה בחידושה ,
אמנם לאמיתו של דבר זה קשור עם השאלה כיצד ברכת החמה היא בניסן אם הלבנה נבראה באלול?
ןא' הביאורים בזה הוא : שביומים אלו הלכה כל המהלך. וא"כ אפ"ל כנ"ל.
אך ע"פ הביאור שנבראה במצב של (כביכול) חצי סיבוב - שהרי עבר חצי שנה מה"מקור",
צ"ל שהקיבוץ הי' ביום ה' וכך ביום וא"ו יכל לקדש - שהרי צריך לחלוף זמן בין הקיבוץ לראי'.

עט סופר כתב:כיוונת לקושיית המנחת יצחק ח"ח סי' טו, וכן הביא שם בשם לב העיברי, ותירץ ע"פ מה שכתבו האחרונים שפגימת הלבנה עניניה שכל זמן שאין בני אדם ראויים מחמת החטא גנוז האור הקדמון, ולעתיד לבא יחזור אור הגנוז, ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעיים וכו'.

לב אריה על חולין.

בדרך דרוש אפ"ל, שבזמן שלמה המלך כבר היתה סיהרא באשלמותא, אבל 'נשיו הסירו את לבבו', ושוב נפגמה הלבנה ...

זקן ששכח כתב:לכאורה טעון ביאור, הלא פגם הלבנה קרה מספר ימים טרם בריאתה של חוה. ואם כוונת דבריו על פי הסוד, עדיין אין מקרא יוצא מדי פשוטו.

ביום ד' לבריאה קיטרגה הלבנה וגרמה סילוק ט"ס ממנה למעלה בז"א והשארותה בבחינת מלכות דמלכות לבד.
ביום ו' חטא אדה"ר וגרם לירידת הט"ס למטה בקליפות.

ע"פ ע"ח שער מיעוט הירח ושמן ששון שם

אחת הסיבות שנשים אין מקדשות הלבנה
מפני שזה נעשה בחוץ
וכל כבודה בת מלך פנימה

עיין בשו"ת שלמת חיים ח"א סי' צ"ח שכתב זה הטעם
ועיין עוד בישועות יעקב תכו סק"א
ובשבות יעקב ח"ב ס' י"א

מהיכן המקור שנשים לא יראו ויסתכלו כיצד הגברים מקדשים הלבנה - האם משום דברי השל"ה שהובאו בריש האשכול?

ספר מגן אברהם על או"ח סימן תכו:
נשים פטורות. דמ"ע שהז"ג הוא ואע"ג דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט:
ואדרבה בכה"ח שם כתב שמכח מח' הפוסקים יעמדו הנשים מרחוק וישמעו הברכה מהגברים.

הא לך לשון הכה"ח.
נשים פטורות דמ"ע שהז"ג הוא ואע"ג דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה וכו' מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה. של"ה. ובסנהדרין (מ"ב ע"א) אמרינן על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט, מ"א ריש הסי' וע"כ נראה כיון דבש"ס משמע דמברכין יש להם לשמוע הברכה מאחרים ולכוין לצאת או לומר רק ברוך מחדש חדשים כנז' בש"ס דזו ברכת הנשים. ואפשר דגם השל"ה יודה לזה דלא יש קפידה כ"א בנוסח הברכה הארוכה של אנשים אבל בזה אין קפידה: