פורום אוצר החכמה

בשיעור בעלי בתים שאלו את המג"ש,

איך אפשר לדבר לאחר אכילת חלק מהמאכל, והרי לכאורה הברכה נאמרת על כל המאכל ולא רק על מה שבבליעה ראשונה, וא"כ בכדי שלא יהא הפסק בין הברכה לאכילה צריך שלא לשוח במילי דעלמא. (והעלה צד אולי הברכה רק על מה שנאכל בתחילה, והשאר נפטר ואינו צריך ברכה. אבל זה מחודש מאד).

וא"כ מה התשובה לשאלתו?

עבד לעבדי ה' כתב:בשיעור בעלי בתים שאלו את המג"ש,

איך אפשר לדבר לאחר אכילת חלק מהמאכל, והרי לכאורה הברכה נאמרת על כל המאכל ולא רק על מה שבבליעה ראשונה, וא"כ בכדי שלא יהא הפסק בין הברכה לאכילה צריך שלא לשוח במילי דעלמא. (והעלה צד אולי הברכה רק על מה שנאכל בתחילה, והשאר נפטר ואינו צריך ברכה. אבל זה מחודש מאד).

וא"כ מה התשובה לשאלתו?

לכאורה מסברא אומר, הברכה נאמרת על ההנאה מהמאכל, וההנאה היא כבר בבליעה הראשונה, וממילא בזה כבר קיים את 'המצווה' כביכול, כמו שלא יתכן שנגיד שמי שתכנן לאכול תפוח שלם ובירך, ולבסוף אכל חתיכה קטנה, שברכתו לבטלה, שכן ברגע שכבר אכל חלק קטן מהמאכל ונהנה, הברכה חלה על משהו.

מה שכתב הרב פותח האשכול בסוגרים שהוא מחודש - אינו מחודש כי משמע כן מדברי כמה מהפוסקים בהלכות ברכות ופעם גם חשבתי לתלות בזה מחלוקות שונות אם מברך על ההתחלה והשאר נפטר או מראש על הכל.
אבל לגוף השאלה א"צ לזה כי הענין שלא לדבר הוא בין הברכה להתחלת הדבר שמברך עליו כדי להסמיך ברכה למצוה/ הנאה אבל אח"כ אין צריך שלא לדבר חוץ מאשר במצוות שש ענין לא להסיח דעת מהן כמבואר בהל' בדיקת חמץ ואולי גם בשופר או תפלין שיתכן שהברכה מתיחסת לחלקים המאוחרים יותר במצוה

כידוע גם אכילה נחשבת הפסק (ראה או"ח סי' קעט), ולפי זה יש לשאול איך מותר לו לאכול...

אכילה נחשבת הפסק כשהברכה היא על משהו אחר.
כשמברך על האכילה איזה הפסק זה יכול להיות כשאוכל אח"כ?

עבד לעבדי ה' כתב:והעלה צד אולי הברכה רק על מה שנאכל בתחילה, והשאר נפטר ואינו צריך ברכה

לא כן בפשטות בהתוועדויות תשד"מ ח"א ע' 8־517.

עבד לעבדי ה' כתב:בשיעור בעלי בתים שאלו את המג"ש,

איך אפשר לדבר לאחר אכילת חלק מהמאכל, והרי לכאורה הברכה נאמרת על כל המאכל ולא רק על מה שבבליעה ראשונה, וא"כ בכדי שלא יהא הפסק בין הברכה לאכילה צריך שלא לשוח במילי דעלמא. (והעלה צד אולי הברכה רק על מה שנאכל בתחילה, והשאר נפטר ואינו צריך ברכה. אבל זה מחודש מאד).

וא"כ מה התשובה לשאלתו?

השואל מדמה את זה לשחיטה או למי שלובש כמה ציציות בזו אחר זו.
ולא היא, אלא יש לדמות זאת לברכת ציצית אחת, או לברכת הסוכה, שכל זמן שאינו מסיח דעתו מן המצווה - די לו בברכה אחת.

יש ע"ז תוס' מפורש שמדמה ברכת השחיטה לברכת האוכל לענין הפסק בדיבור.

כמדומה שבאכילת מצוה כגון מצה מקפידים לא לשוח עד גמר אכילה הכזיתים

עבד לעבדי ה' כתב:בשיעור בעלי בתים שאלו את המג"ש,
(והעלה צד אולי הברכה רק על מה שנאכל בתחילה, והשאר נפטר ואינו צריך ברכה. אבל זה מחודש מאד).

בהא פליגי השו"ע והרמ"א בדין מי שבירך על תורמוס ונפל ונאבד, אם צריך לברך כעת על שאר התורמוסים שלפניו שהיתה דעתו לפטרן.
לרפואת הגר"ח אקרמן שליט"א שממנו שמעתי דבר זה.