פורום אוצר החכמה

האם בכל מקום שכ' בני ישראל ממעטים גרים? (וצריך ריבוי מיוחד בשבילם)
ברש"י בפ' בא משמע שצריך לרבות גרים בחמץ משום שהנס נעשה לישראל היה הו"א שהם לא בכלל האיסור,משמע שללא טעם זה היו נכללים בבני ישראל.
ובאמת צ"ב למה לא יהיו כלולים בבני ישראל הרי הם כתינוק שנולד שיצטרכו ריבוי מיוחד?

בס' מר קשישא (עמ' קמח טור ב) ציין לתוס' מנחות סא: ד"ה אין לי

י. אברהם כתב:בס' מר קשישא (עמ' קמח טור ב) ציין לתוס' מנחות סא: ד"ה אין לי

אכן תוס' שם וכן בסוכה כח' וסנהדרין פו' ושם כ' כנ"ל שכל מקום כנראה יש ריבוי מיוחד על גרים אבל לולי זה הם מתמעטים מבנ"י וע"ז שאלתי מהיכ"ת?
אגב לא מצאתי מהיכן מרבים גרים בציצית?

עליך עיננו כתב:אגב לא מצאתי מהיכן מרבים גרים בציצית?

מלבי"ם פ' מצורע https://www.sefaria.org/Malbim_on_Levit ... etzora.119

ייש"כ ועכשיו ראיתי שהוא הטעם גם בסוטה כמובא בירושלמי.

עי' בביצה טז. דשבת ניתנה לישראל בצנעא דכתיב ביני ובין בני ישראל ופריך א"ה לא לענשו נכרים עלה ע"ש. וכתב במהר"ם שיף דכוונת הגמ' להקשות שגר לא יהא מחוייב לשמור שבת "שאינה מצוה עלי רק אומה ישראל לבד".

הארי החי כתב:עי' בביצה טז. דשבת ניתנה לישראל בצנעא דכתיב ביני ובין בני ישראל ופריך א"ה לא לענשו נכרים עלה ע"ש. וכתב במהר"ם שיף דכוונת הגמ' להקשות שגר לא יהא מחוייב לשמור שבת "שאינה מצוה עלי רק אומה ישראל לבד".

איך יתכן, הרי מפורש בעשרת הדברות במצות שבת "וגרך אשר בשעריך" ולדעת חז"ל הכוונה לגר צדק.

ראה כאן ובהודעה לעיל מינה המצוטטת שם.

באמת צ"ב וצ"ל לפירושו דכ"ז נכלל בקו' הגמ'

ע"ג תוס' ב"מ קיא ב

עליך עיננו כתב:למה לא יהיו כלולים בבני ישראל?

גר שנתגייר איננו הופך לישראל, מעמדו בקרב האומה הישראלית הוא של נספח, כמה דאת אמר: 'וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב', ושֵׁם עַם מוצאו מלווה אותו אף לאחר גרותו, כמה דאת אמר: 'דֹּאֵג הָאֲדֹמִי', 'אוּרִיָּה הַחִתִּי' וכיוצא בהם.
וכה מבטיח השם יתברך לבני הנכר הנלוים על השם לשרתו:

וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (וְלֹא לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כִּי אַף לַגֵּרִים – רש"י).

ביקורת תהיה כתב:

עליך עיננו כתב:למה לא יהיו כלולים בבני ישראל?

גר שנתגייר איננו הופך לישראל, מעמדו בקרב האומה הישראלית הוא של נספח, כמה דאת אמר: 'וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב', ושֵׁם עַם מוצאו מלווה אותו אף לאחר גרותו, כמה דאת אמר: 'דֹּאֵג הָאֲדֹמִי', 'אוּרִיָּה הַחִתִּי' וכיוצא בהם.
וכה מבטיח השם יתברך לבני הנכר הנלוים על השם לשרתו:

וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (וְלֹא לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כִּי אַף לַגֵּרִים – רש"י).

לא נראה שהרמב"ם סובר כך, וז"ל לתלמידו ר', עובדיה הגר אחר שכ' לו שאין לו לשנות מנוסך הברכה, הנה נתברר לך שיש לך לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו,שאברהם אב לך ולנו ולכל הצדיקים ללכת בדרכיו.
וכן הוא בספרי שאמר ר"ט לר"ע אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך. (והרי היה בן גרים )
וכן משמע בירושלמי ביכורים שגר מביא וקורא עי"ש.