פורום אוצר החכמה

מעשה שהיה באברך שהזמין אצלו כעשר בחורים מהישיבה לסעוד אצלו סעודת שב''ק.
המה אוכלים ומטיבים את ליבם, ופתאום הבעל שת לבו לזאת שזוגתו הצ' לא הפרישה חלה מעיסתה, ונמצא שכל המסובים אוכלים טבל מדרבנן ר''ל.

מה עליו לעשות באותו הזמן? מצד א' הרי כולם נכשלים בגללו כל רגע ורגע, אך מצד שני לכאורה אין לך כבוד הבריות גדול מזו, והלואי שיהא רק הלבנת פנים ולא תשתנה לכרום; כל הישיבה והשכונה ידעו שעקרת הבית שכחה דבר כה חמור והקולר תלוי בצוארה, ואתה משיאה שם רע בשכינותיה, ובודאי יחשבו הבחורים פעמים קודם שיאכלו אצלה עוד. [ואולי יש לצרף גם הנתיבות...].

הגידו לו, היפנה על ימין או על שמאל?

לפוסקים שנוקטים שבשעת הדחק מפרישים שלא מן המוקף (יש על זה תוס' בסוף בב"ק וביבמות להפריש שלא מן המוקף בשבת) לכאורה זה שעת הדחק, וילך למטבח ויפריש שם בלי בעיה בכלל. אינני יודע אם יש פוסקים שבדיעבד לא מועיל לא מן המוקף. אולם גם אם כן, נחלקו מה ההגדרה של מן המוקף, אז אולי יש כאן עוד מסלול לפתרון

שילה צבי כתב:לפוסקים שנוקטים שבשעת הדחק מפרישים שלא מן המוקף (יש על זה תוס' בסוף בב"ק וביבמות להפריש שלא מן המוקף בשבת) לכאורה זה שעת הדחק, וילך למטבח ויפריש שם בלי בעיה בכלל. אינני יודע אם יש פוסקים שבדיעבד לא מועיל לא מן המוקף. אולם גם אם כן, נחלקו מה ההגדרה של מן המוקף, אז אולי יש כאן עוד מסלול לפתרון

ומה עם איסור הפרשה בשבת?
האם אמרינן חטא כדי שיזכה חברך באיסור דרבנן?

מחילה. התבלבלתי והייתי בטוח שהשואל כתב מפורש ששואל מצד ה"מוקף" (כנראה שקפץ לי התוס' בב"ק). אינני יודע. יש פה איסור דרבנן מול הלבנת פנים (של האישה), ואיסור דרבנן מול חוסר ידיעה באיסור דאורייתא (של הבחורים). ואינני יודע אם יש איך להתיר זאת

אין מקשין על מעשה, אולם למה שלא יטול הבעל את האחריות עליו (ובאמת האחריות היא עליו) ויאמר: שכחתי להפריש חלה (או: שכחתי להזכיר לך להפריש חלה).

מה עם עצת המהרי"ל דיסקין למצוא קטן הסמוך לאיש? השאלה אם זה מעשי?

פולסברג כתב:מעשה שהיה באברך שהיה גר בקרית הישיבה, והזמין אצלו כעשר בחורים מהישיבה לסעוד אצלו סעודת שב''ק.
המה אוכלים ומטיבים את ליבם, ופתאום הבעל שת לבו לזאת שזוגתו הצ' לא הפרישה חלה מעיסתה, ונמצא שכל המסובים אוכלים טבל מדרבנן ר''ל.

מה עליו לעשות באותו הזמן? מצד א' הרי כולם נכשלים בגללו כל רגע ורגע, אך מצד שני לכאורה אין לך כבוד הבריות גדול מזו, והלואי שיהא רק הלבנת פנים ולא תשתנה לכרום; כל הישיבה והשכונה ידעו שעקרת הבית שכחה דבר כה חמור והקולר תלוי בצוארה, ואתה משיאה שם רע בשכינותיה, ובודאי יחשבו הבחורים פעמים קודם שיאכלו אצלה עוד. [ואולי יש לצרף גם הנתיבות...].

הגידו לו, היפנה על ימין או על שמאל?

והרי עיקרו דאורייתא וחמיר כדאורייתא לכאורה.
ואנא כבד את הפורום ותחליף את כותרת האשכול המאוד לא מוצלחת!

פולסברג כתב:לכאורה אין לך כבוד הבריות גדול מזו, והלואי שיהא רק הלבנת פנים ולא תשתנה לכרום; כל הישיבה והשכונה ידעו שעקרת הבית שכחה דבר כה חמור והקולר תלוי בצוארה, ואתה משיאה שם רע בשכינותיה, ובודאי יחשבו הבחורים פעמים קודם שיאכלו אצלה עוד.

אני חושב שאם הייתי נתקל בכזה מקרה הייתי סומך יותר בכשרות על משפחה זו. כל אחד יכול לשכוח, אבל מי שאוזר עוז בנפשו לסבול אי נעימות עבור זה הרי"ז סימן ליר"ש אמיתית, וזהו הכבוד האמיתי.

עליך עיננו כתב:

שילה צבי כתב:לפוסקים שנוקטים שבשעת הדחק מפרישים שלא מן המוקף (יש על זה תוס' בסוף בב"ק וביבמות להפריש שלא מן המוקף בשבת) לכאורה זה שעת הדחק, וילך למטבח ויפריש שם בלי בעיה בכלל. אינני יודע אם יש פוסקים שבדיעבד לא מועיל לא מן המוקף. אולם גם אם כן, נחלקו מה ההגדרה של מן המוקף, אז אולי יש כאן עוד מסלול לפתרון

האם אמרינן חטא כדי שיזכה חברך באיסור דרבנן?

עיי' עירובין קג. דכהן דאית ליה יבלת חברו קוצצו בשיניו דהוי שבות, ומבואר דאמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברך (גם) בדרבנן.

שמעתי שהרב גואלמן מרמות מפריש כל ערב שבת וחג חלה על מי ששכח, מדין 'זכין'.

מנהלים יקרים, נא לשנות את כותרת הקליקבייט לכותרת אינפורמטיבית.

ברכי יוסף יורה דעה סימן שכג סק"ד. אם בארץ ישראל קרה מקרה דשכחו להפריש חלה, וכבר אכלו רוב הפת בבלי דעת, אף שהוא בארץ יפריש מהמותר על הכל, גם על מה שאכל, לתקן מה שאפשר, דדיעבד מפריש שלא מן המוקף, כמ"ש לקמן סימן של"א דין כ"ה גבי תרומה. הערות על ברכי יוסף יורה דעה סימן שכג
ובהערות שם כתב.
מ"ש דבדיעבד מהני שלא מן המוקף כ"ה בפסקי חלה להרשב"ץ פרק ז' [בסוף ח"ב מהשו"ת]. ומבואר בד' רבינו דמהני הפרשה למפרע על מה שכבר אכל לתקן קצת האיסור. וכ"כ התיו"ט בגיטין פ"ג מ"ח, בדעת הרמב"ם. ע"ש. אבל השער המלך בהל' תרומות פ"ה הכ"ד, חולק על התיו"ט, דהיכי משכח"ל מלקות בטבל כו'. ע"ש. ולכאו' לפי"ד רבינו מיושב, דהוא רק תיקון קצת. ובישועות מלכו שם והרש"ש בגיטין ל"א ע"א, הק' על זה מחולין פרק הזרוע [קל, ב], בעה"ב שאכל טבל אינו חייב לשלם. ולמה לא יפריש כו'. ע"ש. ואינו קשה, דבאמת יפריש אם רוצה לתקן האיסור שאכל, אבל פטור מדין תשלומין קאמר. ע"ש. אבל יש ראיה ברורה שאינו מועיל לתקן למפרע לגמרי, דעל מ"ש המשנה בדמאי פ"ז מ"ב "מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר" כו', מקשה הירושלמי, מובא ברע"ב שם, אם באומר מעכשיו הרי הכל מתערב, ואם לאחר שישתה נמצא שותה טבל כו'. ע"ש. הרי להדיא דלא מהני הפרשה למפרע לתקן האיסור. א"ו כדכתב רבינו דהוא רק מתקן קצת. ועי' מ"ש בזה במנחת יצחק ח"ו סי' מ"ו. ובדרך אמונה בהל' תרומות פ"ה הכ"ה בבה"ל. ומ"ש רבינו שיפריש מהמותר, לכאו' נראה דלאו דווקא, דגם אם נאכל הכל יכול לעשות עיסה אחרת ולהפריש. אבל אפשר דבדווקא קאמר, דאם נאכל הכל ויעשה עיסה אחרת ויכוון גם על זו שנאכלה הוי כמפריש מן החיוב על הפטור, כיון שמה שנאכל אינו חייב לגמרי, וכמ"ש רבינו דמתקן קצת. [עי' מנחות ל"א ע"א ובמפרשי המשנה בחלה פ"ג מ"ו, דחיוב דאורי' אדרבנן חשיב כמהחייב על הפטור]. אבל אפשר דבזה"ז שמפרישים כל שהוא על הכל, לא חשיב מהחייב על הפטור, דאינו מוסיף שום דבר רק מכוון דעתו על הכל. וצ"ע כעת. ואח"ז ראיתי למהריט"א בשמחת יום טוב סי' ג', שכתב שכיון שבזמן שהתרומה ניתנה לכהן אסור להפריש מחיוב דאורי' אדרבנן, הו"ה בזה"ז, דלא פלוג. ע"ש. והביאו בתשו' הסבא קדישא ח"ג סי' י"ח, וכ' שכ"מ בתשו' מהר"ם וכו'. ע"ש.

לכא' לא מיירי בשבת.

וע"ע שות קרית מלך רב סימן ט'

לבל נשכח שיש פה שאלה על התבניות.

פי האתון כתב:שמעתי שהרב גואלמן מרמות מפריש כל ערב שבת וחג חלה על מי ששכח, מדין 'זכין'.

וכן ראיתי שהורה ר' עמרם פריד.

אל נא נשכח שיש כאן עוד שאלה בענין בליעת התבניות. והנה מש"כ ידידי הגר"י ארלנגר.
ברמ”א סי’ שכד סעי’ יב כתב, שאדם שאפה פשטידת בשר מעיסה שלא הורמה חלתה, יכול ליטול בצק אחר ולהפריש ממנו חלה גם על הטעם שנבלע בבשר ועל ידי כך יוכל לאוכלו ללא חשש. על פי דבריו אלו למדו הפוסקים שכך הוא גם לגבי בליעות בכלים. שאם נבלע טעם טבל בכלי, יוכל להפריש ממקום אחר ולפטור גם את טעם הטבל הבלוע בכלי. אולם, דין זה אינו אמור אלא בכלי שבלע טעם טבל בתוך ה24 שעות האחרונות, שעדיין יש לו דין טבל מדאורייתא, אולם לאחר 24 שעות שטעם הטבל נפגם ושוב אינו אסור אלא מדרבנן, לא ניתן להפריש עליו ממקום אחר, שכן לענין הפרשת תרומות ומעשרות יש כלל שאסור להפריש מהחיוב על הפטור, ואף כאן, אם נוטל טבל גמור ומפריש ממנו על אותו טעם פגום שאינו אסור אלא משום חומרא דרבנן בעלמא, נחשב הדבר כאילו מפריש מהחיוב על הפטור.
אלא שמטעם אחר התיר זאת הגרש”ז אויערבך בספרו מעדני ארץ הל’ תרומות פ”ב ה”ב, שהואיל וטעם פגום אינו אסור אלא משום גזירה מיוחדת, לא נאמר בזה דין טבל וממילא אין כאן טעם איסור כלל והקדרה מותרת. אולם בס’ מועדים וזמנים ח”ג סי’ כד הביא שהגרי”ז מבריסק נסתפק בדבר אם ניתן להפריש על כלי שאינו בן יומו, וכנראה שלא ניחא לו בסברא זו שכתב הגרשז”א.
לדעת האוסרים, ניתן להכשיר את התנור בדיעבד על ידי הפעלתו למשך שעה על חומו המירבי לאחר שנוקה יסודי ועברו 24 שעות מהשימוש האחרון, אולם את התבניות לא ניתן להכשיר על ידי ליבון כיון שלא ניתן ללבן אותן ממש וכמו כן האיסור היה עליהן ממש. אלא שבצירוף סברתו של הגרשז”א יש לסמוך על דברי הדברי מלכיאל ח”ג סי’ נו שכתב שסכין שנתחבה בתוך חלה על גבי האש מותרת על ידי הגעלה ברותחים, משום שלענין טבל הקילו שאין צריך ליבון באופן זה ודי בהגעלה, וממילא גם כאן נוכל להקל לפי דבריו להגעיל את התבניות ברותחים, או לחילופין להכשירה כמו התנור וביחד איתן כשהן ריקות.

עליך עיננו כתב:לכא' לא מיירי בשבת.

צודק.

ע' באספקלריא פרשת שלח שנת תשע"ח.

תודה לכל (רוב) המשיבים.

ולהעיר שאם יתנהג בשב וא''ת, יתעוררו שאלות גדולות על ברכה ראשונה ואחרונה וברכת הזימון.

חכם עדיף מנביא
כמה קל לומר את התנאי המתיר הפרשה בשבת, כחלק מההכנות לשבת, וניתן אף לכתוב את התנאי המקוצר בפתק ולהניחו במדף שעליו הנרות לשבת - כך שהגב' תאמר זאת לפני שהיא מדליקה נרות.
ברכסים ידוע שאני בד"כ אומר את התנאי, ואנשים רבים מינו אותי לשליח שלהם להפריש עבורם תרו"מ וחלה, ולחלל מעש"ש ורבעי, ולחלל את המטבעות של המעש"ש, ובכך התנאי שלי [וריקון המטבע שלי] חלה גם עבורם, ופעמים רבות היו מגיעים אלי אנשים ששכחו להפריש חלה כדי שאפריש עבורם [אין צורך להביא אלי את החלות, אלא רק להניח חלק בצד החלות, ולומר לי להפריש], ולכאורה בפשטות התנאי שלי מועיל כדי שגם הם יוכלו להפריש בשבת על סמך התנאי שעשה שלוחם [כלומר אני].
גם חברי הפורום יכולים למנות אותי לשליח עבורם לכל הנ"ל, בטלפון 050-4127719
התנאי מועיל למה שהתחייב כבר לפני השעה שאמרו את התנאי, כלומר בפירות - לאחר שקנו אותם, ובעיסה - לאחר שעירבו את הקמח והמים, ואני משתדל לומר את התנאי בסמוך לשבת.
מצ"ב נוסח הפרשה וגם התנאי לשבת.
כמובן שהפרשה בשבת תתקן את הבלוע בכלים לפני שיחלפו עליו כ"ד שעות.

בתחילת האשכול אחד הגיב כאן שאפשר להפריש כעת שלא מן המוקף, יש ידיעה מעניינת שבאחת הספרים [ככל הזכור לי הבן איש חי] הניח שגם לאחר שאכלו - הבעיה היא רק שלא מן המוקף, ולכן טען שההפרשה תתקן גם את מה שאכלו כבר. שאלתי את מרן הגרח"ק שליט"א ולא הסכים עמו.

כ"כ הברכ"י המובא לעיל.

שש ושמח כתב:

פולסברג כתב:לכאורה אין לך כבוד הבריות גדול מזו, והלואי שיהא רק הלבנת פנים ולא תשתנה לכרום; כל הישיבה והשכונה ידעו שעקרת הבית שכחה דבר כה חמור והקולר תלוי בצוארה, ואתה משיאה שם רע בשכינותיה, ובודאי יחשבו הבחורים פעמים קודם שיאכלו אצלה עוד.

אני חושב שאם הייתי נתקל בכזה מקרה הייתי סומך יותר בכשרות על משפחה זו. כל אחד יכול לשכוח, אבל מי שאוזר עוז בנפשו לסבול אי נעימות עבור זה הרי"ז סימן ליר"ש אמיתית, וזהו הכבוד האמיתי.

מסכים מאוד!
ואדרבה - מי שמפני הבושה שלה האכילה טבל לאחרים - היא זאת שאסור לאכול אצלה, ותצא שלא בכתובה!!!

הורודנאי כתב:

עליך עיננו כתב:

שילה צבי כתב:לפוסקים שנוקטים שבשעת הדחק מפרישים שלא מן המוקף (יש על זה תוס' בסוף בב"ק וביבמות להפריש שלא מן המוקף בשבת) לכאורה זה שעת הדחק, וילך למטבח ויפריש שם בלי בעיה בכלל. אינני יודע אם יש פוסקים שבדיעבד לא מועיל לא מן המוקף. אולם גם אם כן, נחלקו מה ההגדרה של מן המוקף, אז אולי יש כאן עוד מסלול לפתרון

האם אמרינן חטא כדי שיזכה חברך באיסור דרבנן?

עיי' עירובין קג. דכהן דאית ליה יבלת חברו קוצצו בשיניו דהוי שבות, ומבואר דאמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברך (גם) בדרבנן.

לא שייך כלל לעניננו, דהתם במקדש איירינן, ואין שבות במקדש.

עזריאל ברגר כתב:

שש ושמח כתב:

פולסברג כתב:לכאורה אין לך כבוד הבריות גדול מזו, והלואי שיהא רק הלבנת פנים ולא תשתנה לכרום; כל הישיבה והשכונה ידעו שעקרת הבית שכחה דבר כה חמור והקולר תלוי בצוארה, ואתה משיאה שם רע בשכינותיה, ובודאי יחשבו הבחורים פעמים קודם שיאכלו אצלה עוד.

אני חושב שאם הייתי נתקל בכזה מקרה הייתי סומך יותר בכשרות על משפחה זו. כל אחד יכול לשכוח, אבל מי שאוזר עוז בנפשו לסבול אי נעימות עבור זה הרי"ז סימן ליר"ש אמיתית, וזהו הכבוד האמיתי.

מסכים מאוד!
ואדרבה - מי שמפני הבושה שלה האכילה טבל לאחרים - היא זאת שאסור לאכול אצלה, ותצא שלא בכתובה!!!

לא מדובר שהאשה מתביישת בכך שלא הפרישה כי היא אינה זוכרת שלא הפרישה.
הבעל הוא זה שחושש לבייש את אשתו ברבים ולהזכיר לה את זה שלא הפרישה

כדכד כתב:לא מדובר שהאשה מתביישת בכך שלא הפרישה כי היא אינה זוכרת שלא הפרישה.
הבעל הוא זה שחושש לבייש את אשתו ברבים ולהזכיר לה את זה שלא הפרישה

אז שיקרא לה לחדר צדדי ויזכיר לה.
ואם לא - אולי יש מקום שהיא תתבע ממנו גט וכתובה על זה שהוא מכשיל אותה במאכלות אסורים.

עזריאל ברגר כתב:מסכים מאוד!
ואדרבה - מי שמפני הבושה שלה האכילה טבל לאחרים - היא זאת שאסור לאכול אצלה, ותצא שלא בכתובה!!!

לא מתאים, על מי מוטל לומר עשרתן וכו'?

של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה.
תנן (שבת לד א), שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה - עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר. ומהר"ם מרוטנבורג לא היה אומר עשרתם, מאחר שאין מעשר האידנא. אלא היה אומר להם הפרשתם חלה. וגם ערבתם לא היה אומר, כי היה מערב בעצמו, כן כתב הטור (או"ח סימן ר"ס) בשמו. על כן ישאל כל איש לאשתו על החלה, שהיא מצוה שנוהגת בנשים. וכשמגיע זמן הדלקה, יצוה להדליק את הנרות.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:לא מתאים, על מי מוטל לומר עשרתן וכו'?

אתה צודק שהאחריות הינה משותפת.
אבל לתת ליהודים לאכול אוכל לא כשר כשהם סמכו עליך - זה נקרא "עוברת על דת משה" ובמצבים מסוימים הדין הוא שתצא שלא בכתובה.

מדברי הגמרא בב"ב קנד,ב "זוזי שקל לינוול ולינוול" נלפענ"ד להוכיח שמי שיש לו אחריות על הדבר - אינו יכול להתחמק מאחריותו בטענות שזה פוגע בכבודו.
ושם מדובר על דבר שיש בו הרבה יותר בזיון, ומהצד השני עומד כסף ולא ענין הלכתי.

יש אפשרות תיקון אז למה לבייש?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:יש אפשרות תיקון אז למה לבייש?

התגובות הזועמות שלי היו על המחשבה שלא לספר לאורחים ולהכשילם בטבל.
להזכירך:

פולסברג כתב:ולהעיר שאם יתנהג בשב וא''ת, יתעוררו שאלות גדולות על ברכה ראשונה ואחרונה וברכת הזימון.

הדין שתצא שלא בכתובה נאמר כשהיא מאכילתו שאינו מעושר במזיד.
ודאי שבעל שאשתו שכחה להפריש חלה ונזכרה בכך אחר שאכל אינו יכול לתבוע ממנה לצאת שלא בכתובה אלא רק זהירות על להבא.
כאן שיש אורחים שלא יודעים ולא תמיד העצה ללכת לחדר אחר היא מעשית יתכן שיש מקום לשקול מה לעשות