פורום אוצר החכמה

מי שמלמד לתלמידים, ילדים בגיל 11 בערך, שיעורים נרחבים על כל מצוה ממצוות התורה לפי סדר כלשהו, ומגיע למצות "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן", ויש בכיתה שני יתומים, כיצד יעשה?

להשמיט מצוה זו? ברור שלא.
לקצר מאוד מאוד? לא זו הדרך.
לבקש מאמותיהם שהילדים לא יבואו ביום ההוא? לא נשמע לי.

מה היא, אם כן, הדרך הרצויה?

קאצ'קלה כתב:מי שמלמד לתלמידים שיעורים נרחבים על כל מצוה ממצוות התורה לפי סדר כלשהו, ומגיע למצות "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן", ויש בכיתה שני יתומים, כיצד יעשה?

להשמיט מצוה זו? ברור שלא.
לקצר מאוד מאוד? לא זו הדרך.
לבקש מאמותיהם שהילדים לא יבואו ביום ההוא? לא נשמע לי.

מה היא, אם כן, הדרך הרצויה?

להסביר כמה ה' אוהב את היתומים כו'. ואם יש בעיה שמציקים להם, לדאוג שלא יהיו בכיתה ואז להרחיב בענין.

הדבר האחרון כמובן הוא לקחת סיכון/סיכוי שהם יתביישו ואין צורך להרחיב בנושא או לתת דוגמאות מחז"ל וכו'

אם כן, איני רואה דרך אחרת מאשר ההצעות לדלג או לגרום שלא יהיו נוכחים באותו זמן.

בתכנון מוקדם אפשר לדבר על זה גם כשהם בכתה.

להסביר באופן כללי שלמי שאין לו אבא או אמא [לא יתום], קצת קשה לו, ואנחנו לא מעונינים לפגוע בכל אחד מישראל ובפרט אם הוא יכול להצטער יותר וכו'

כמדו' שהוחטאה הנקודה.
יש בחז"ל [אולי אפילו ברש"י] שיתום ואלמנה לאו דוקא אלא דיבר הכתוב בהווה.
כלומר שאם מישהו מעליב נכה שאינו יתום ג"כ עובר על איסור דאורייתא של כל יתום ואלמנה.
הפשט הוא שיש אנשים עם רגישות יתרה ויש אחרים פחות רגישים, בעלי הרגישות אינם בעלי חסרון, אפשר והם ברי מעלות עצומות באופי ובטבע, ואפילו הרגישות עצמה איננה חסרון, היא יכולה לשמש כמעלה מוסרית עצומה לכל החיים. הסובל מרגיש את האחרים הסובלים במידה שאינה מצוייה אצל האחרים שכביכול עטופים באושר ושובע.

לכן דוקא בפניהם ובמעמדם, ראוי ורצוי לנתח את המעלות שלהם, אבל התורה מזהירה שיש פה רגישות! ולהתבונן מול כל אדם שמדברים איתו לפעמים בשפה דוקרת - עם מי אתה מדבר ככה - אולי הוא מתקשה במשהו? אולי הוא רגיש?
בקיצור אפשר לרומם את רוח השפלים והנדכאים דוקא בלימוד פרשה זו. אין זה עוד פסוק שצריך ללמוד בטייטש [תרגום מילולי יבש] ולרוץ הלאה. כך לא מעבירים את רצון התורה בפסוק הזה. זה לא הפסוק "ואחות תובל נעמה".

קאצ'קלה כתב:מי שמלמד לתלמידים, ילדים בגיל 11 בערך, שיעורים נרחבים על כל מצוה ממצוות התורה לפי סדר כלשהו, ומגיע למצות "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן", ויש בכיתה שני יתומים, כיצד יעשה?

להשמיט מצוה זו? ברור שלא.
לקצר מאוד מאוד? לא זו הדרך.
לבקש מאמותיהם שהילדים לא יבואו ביום ההוא? לא נשמע לי.

מה היא, אם כן, הדרך הרצויה?

לענ"ד נראה ללמד רגיל ולהתעלם מכך שיש יתומים בכיתה.
כמובן, לא להתייחס אליהם באופן ישיר כדוגמא לננושא השיעור, אבל את הלימוד עצמו ללמד כאילו לא היו יתומים בכיתה.
לענ"ד ברוב המקרים גישה זו גם מתאימה ליתום עצמו שעשוי להפגע אם יתיחסו אליו יותר או פחות מדי.
כל זה אני כותב מסברא ולא מנסיון ורצוי להתיעץ עם בעלי הנסיון.

הוה אמינא כתב:כמדו' שהוחטאה הנקודה.
יש בחז"ל [אולי אפילו ברש"י] שיתום ואלמנה לאו דוקא אלא דיבר הכתוב בהווה.
כלומר שאם מישהו מעליב נכה שאינו יתום ג"כ עובר על איסור דאורייתא של כל יתום ואלמנה.
הפשט הוא שיש אנשים עם רגישות יתרה ויש אחרים פחות רגישים, בעלי הרגישות אינם בעלי חסרון, אפשר והם ברי מעלות עצומות באופי ובטבע, ואפילו הרגישות עצמה איננה חסרון, היא יכולה לשמש כמעלה מוסרית עצומה לכל החיים. הסובל (=הרגיש) מרגיש את האחרים הסובלים במידה שאינה מצוייה אצל האחרים שכביכול עטופים באושר ושובע.

לכן דוקא בפניהם ובמעמדם, ראוי ורצוי לנתח את המעלות שלהם, אבל התורה מזהירה שיש פה רגישות! ולהתבונן מול כל אדם שמדברים איתו לפעמים בשפה דוקרת - עם מי אתה מדבר ככה - אולי הוא מתקשה במשהו? אולי הוא רגיש?
בקיצור אפשר לרומם את רוח השפלים והנדכאים דוקא בלימוד פרשה זו. אין זה עוד פסוק שצריך ללמוד בטייטש [תרגום מילולי יבש] ולרוץ הלאה. כך לא מעבירים את רצון התורה בפסוק הזה. זה לא הפסוק "ואחות תובל נעמה".

אהבתי מאוד את הודעתך אולם חולק אני עליך במודגש.

אני מכיר הרבה אנשים (ואולי אף אנכי ביניהם...) שאצלם זה לא כך...

כדכד כתב:

קאצ'קלה כתב:מי שמלמד לתלמידים, ילדים בגיל 11 בערך, שיעורים נרחבים על כל מצוה ממצוות התורה לפי סדר כלשהו, ומגיע למצות "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן", ויש בכיתה שני יתומים, כיצד יעשה?

להשמיט מצוה זו? ברור שלא.
לקצר מאוד מאוד? לא זו הדרך.
לבקש מאמותיהם שהילדים לא יבואו ביום ההוא? לא נשמע לי.

מה היא, אם כן, הדרך הרצויה?

לענ"ד נראה ללמד רגיל ולהתעלם מכך שיש יתומים בכיתה.
כמובן, לא להתייחס אליהם באופן ישיר כדוגמא לננושא השיעור, אבל את הלימוד עצמו ללמד כאילו לא היו יתומים בכיתה.
לענ"ד ברוב המקרים גישה זו גם מתאימה ליתום עצמו שעשוי להפגע אם יתיחסו אליו יותר או פחות מדי.
כל זה אני כותב מסברא ולא מנסיון ורצוי להתיעץ עם בעלי הנסיון.

אכן כך