פורום אוצר החכמה

האם ידוע למאן דהו על אפשרות שאיסור שהיה לא נאמר אלא באש שמטבעה פוחתת והולכת ולא באש שלנו שהיא קבועה ללא שינוי. האם דן אי מי מן הפוסקים בחילוק זה?

לכאורה היא סברא אלימתא!

הגרב"צ אבא שאול זצ"ל: אור לציון תשובות ב' פרק יז. (ויש עוד כמה תוצאות).

תודה לסמבוסק
וכבר מצאתי עוד שרוצים באמת לומר כן כמו האגר"מ וגם למעלה ממנו.

מי יפרש לי מדוע 'אש שלנו' אינה דועכת?
וכי הגז אינו אוזל?
ומה עם הכפתורים?

מה לא ברור?
תן לגחלים לבעור, שוב בעוד שעתיים ותראה מה קרה בינתיים.
בכיריים שלנו ככל הידוע לי אין זה קורה.
נכון שיש אנשים שאצלם בלון הגז אוזל בדיוק באמצע השבת..., לצערי, אין לי הרבה מכרים כאלה, וממילא ההבדל בין גז לגחלים ברור מאליו.

בזה כבר נכנסנו למבוכה גדולה, בשורש תקנות חז"ל, בטל הטעם בטלה תקנה, לא פלוג רבנן ועוד ספיקות.
אך אחווה דעת עני, דהלא במקום שנשארה חלק מסיבת התקנה, ואף אם התמעטה למלתא דלא שכיחא, בזה ודאי אמרינן דהכל בכלל הגזירה.

ואם למעשה, אך בשבת העבר כבה הגז אצל שכני ובקשני לחמם סיריו ע"ג כירה גרופה וקטומה שלי.

וגזירות חכמים גם הם על כגון דא, דהלא כ"א יכול לומר אני אטמין ולא אחתה, אלא שעשו גדר וה"ה הכא.

סליחה רבותי, הרי בגז שלנו, אע"פ שאפשר שיגמר בדיוק בלון הגז, מ"מ אם יקרה כן, לא יעזור שום חתיה שבעולם וא"כ לא שייך גזירת חיתוי, ודלא כאש של גחלים שכשדועכים מועיל בהן חיתוי.

גם בגז שלנו האש כבה מעמיא עמיא ואזלא ואזי יכול לחתות ע"י הכפתור שמעלה ומוריד גודל האש

בנשק כתב:גם בגז שלנו האש כבה מעמיא עמיא ואזלא ואזי יכול לחתות ע"י הכפתור שמעלה ומוריד גודל האש

אתה יכול להסביר בבקשה מה אתה כותב?. לא הבנתי חצי מילה!!!

אני דוקא הבנתי מצויין. והאמת ש5 דקות אחרי שכתבתי הבנתי כן גם מעצמי. הטענה שלי היתה כשנגמר הגז אז לא יעזור שוב שום חיתוי. ובנש"ק השיב שאינו כן אלא גם באש שלנו שפיר שייך חיתוי, כגון שהגז הולך להיגמר, והאש מתחילה להיחלש, אזי יש אפשרות שיחתה, דהיינו שיגביה האש למקסימום. כי כל עוד נשאר קצת גז בבלון, עדיין שייך להגביה ולהנמיך את הגז למרות עמימות האש. ייש"כ בנש"ק.

אתה בטוח שכך זה פועל? אני לא מכיר כזו תופעה שכנשנחלש הגז בבלון, אפשר להגדיל את האש ע"י הגברת הגז.
ובכל מקרה עדיין זה לא סיבה לאיסור, כי מה תאמר למי שפותח את הגז על המקסימום, שאצלו כבר אין חשש זה.
וגם שהרי ברור שחז"ל לא אסרו משום חשש רחוק זה שמא יגמר הבלון וכיו"ב, וכל איסורם היה כשהשתמשו בגחלים והיו מחתים להגברת האש, ולא בזמנינו שגם אם נאמר כדבריך אין זה אלא מקרה חד פעמי. 

אתה לא מכיר כזאת תופעה ואחרים מכירים.

לגבי הסבירות של גזירות חז"ל כבר דובר למעלה, ואנו אין לנו אלא את שנתפרש בהדיא בש"ס דאינו בכלל הגזירה.

ותקנה שכתבת שיבעיר על המקסימום אינה טענה, דבזה ודאי דאמרי' לא פלוג, ומאי שנא ממי שיבעיר בהרבה גחלים בגונא שאין חשש שיחתה.

כבר דנו בכמה ספרים מבני דורינו בנ"ל,
כמה ספרים שראיתי בחיפוש קל ומהיר:
מגילת ספר ע' ג',
שלמי יונתן ע' נ',
אורות השבת ע' כ"ז,
הלכות שבת בשבת ע' רד, (אוסר גם באש שא"א להבעירה יותר, עיי"ש)
טל תחי' ע' קצ"ה.

ויש בזה עוד הרבה מאד, ומ"מ זוהי שאלה שכבר דשו בה רבים.

אברך כולל כתב:האם ידוע למאן דהו על אפשרות שאיסור שהיה לא נאמר אלא באש שמטבעה פוחתת והולכת ולא באש שלנו שהיא קבועה ללא שינוי. האם דן אי מי מן הפוסקים בחילוק זה?

האריך בזה הגאון רמ"מ קארפ והביא מקור למנהג האיסור כבר בזמן החת"ס

אבל אינני מבין מי בכלל יסד ענין זה שהחיתוי הוא בגלל דמעמיא עמיא ואזלא, והרי א"כ למה קדירא חייתא מסיח דעתו ממנה ואדרבה כיון שאורך לה הרבה זמן להתבשל אז יותר צריך הוא לשמור שלא יתמעט החום?

הגר"מ פטרובר בספרו האריך לדון בזה.

אברך כולל כתב:ובכל מקרה עדיין זה לא סיבה לאיסור, כי מה תאמר למי שפותח את הגז על המקסימום, שאצלו כבר אין חשש זה.

זה שאלה בפני עצמה האם יש להתיר באופן שפותח את הגז על המקסימום
ובזכרוני שראיתי באחד מהפוסקים האחרונים (לא זוכר מי) שגם כשפותח על המקסימום יש חשש שינמיך ושוב יגביר

הא גופא תלוי אם האיסור הוא רק שמא יתעממו הגחלים או שמטכסיסי הבישול זה ל'שחק' עם האש מעלה מטה.

אברך כולל כתב:תודה לסמבוסק
וכבר מצאתי עוד שרוצים באמת לומר כן כמו האגר"מ וגם למעלה ממנו.

אם אני לא טועה, מרן הרב עובדיה זצ"ל באחת מתשובותיו נוטה לדעת האגר"מ, כמדומני בשו"ת יחו"ד.